למה שוברת הבורסה שיאים לאחר גל פיטורים ברשות לניירות ערך?

קשה להאמין שיו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, שהוביל את הדחת ההנהלה, יתנדב להתייצב. הנתונים הסטטיסטיים מוכיחים ש-2013 הייתה אחת השנים הטובות למשקיעים. מדד ת"א 100 הוסיף לערכו, מתחילת 2013 ועד אמצע השבוע, כ-15.5%. שווי המניות נסק ב-138 מיליארד שקל והסתכם ב-925 מיליארד שקל. מדדי אגרות החוב לא פיגרו: המדד הכללי עלה ב-5.6%. אגרות החוב הוסיפו לערכן 52 מיליארד שקל ושוויין מסתכם ב-974 מיליארד שקל. גם מחזורי המסחר התאוששו ובחודשים האחרונים חצו את קו המיליארד שקלים ליום.

בהתחשב בקיטורים, הסדרי החוב ועודף הרגולציה, התוצאות סבירות בהחלט. מי שחושב ששוק ההון זה רק הסדרי החוב באי.די.בי של נוחי דנקנר, אלביט הדמיה של מוטי זיסר, או צים של עידן עופר – טועה. אלא שגם בנתונים חיוביים אלה יש משהו מטריד. הבורסות פורחות בזכות מדיניות הריבית הגלובלית האפסית שמובילה ארה"ב. בהעדר חלופות השקעה סולידיות, הבורסה (ועד לאחרונה גם שוק הנדל"ן) הפכה למקום המפלט של בעלי הממון.

למסתערים על שוק המניות לא ניתן למכור את התזה שהחלטת ההשקעה הטובה ביותר הינה לעתים העדר ההחלטה. שוק המניות משקף כיום מצב אבסורדי, המנוגד להיגיון הכלכלי הבסיסי: ככל שמצב הכלכלה האמריקאית גרוע, הבורסות משגשגות. נתוני אבטלה וצמיחה שליליים יבטיחו את תחזוקת ההרחבה הכמותית ואת פריחת הבורסות. השאלה: עד מתי? האם לא נכנסנו למצב בועתי? בניגוד לעמדת חלק ממנהלי בתי ההשקעות, הבורסה עדיין אינה בועתית.

מחירי המניות, בחלק גדול מהסקטורים, לא הגיעו לרמות חסרות היגיון כלכלי (הנמדדות ביחסים שבין שווי השוק לרווח). לדעת מרבית המומחים, הריבית לא תעלה גם בשנה הקרובה. עם זאת, אין ויכוח שרמת הסיכון גדלה.

2013 הייתה שנה טובה למשקיעים | צילום: אוהד כהנים

על פי הדוחות לרבעון השלישי של 2013 שפורסמו עד כה (האחרונים יפורסמו עד מוצ"ש, המועד האחרון המותר), העניק שוק המניות המשגשג רוח גבית לחברות מוטות שוק ההון ובראשן חברות הביטוח ובתי ההשקעות. גם הבנקים יצאו נשכרים, בעיקר בזכות רווחי ההון. אבל מדובר בתופעה שלא תחזור על עצמה: הרגולציה והפופוליזם כלפי המגזר העסקי משפיעים לרעה על מצב הבנקאות, הביטוח, בתי ההשקעות, הסלולר, רשתות השיווק, האנרגיה ותעשיית התרופות והכימיקלים.

בנק הפועלים, שפרסם שלשום את הדוחות הכספיים, גירד כלפי מטה את התשואה הדו-ספרתית. עודף הרגולציה וההנחיות המחמירות בנושא תגמול הבכירים מקטינים את המוטיבציה של מנהלי הבנקים ומנטרלים את החשק ללקיחת סיכונים.

והנה סיפור: בנק לאומי נאלץ לדחות לסוף השבוע הנוכחי את פרסום הדוחות שלו בגלל עיכוב בהכנת דוחות החברה לישראל שהבנק מחזיק. בלאומי ביקשו מהפיקוח על הבנקים להסתפק בצירוף דוחות החברה לישראל לרבעון האחרון הידוע. כדי לאפשר את הפרסום במועד, פנה הבנק וביקש להקדים הנחיה הנכנסת ממילא לתוקף ב-2014 המתירה אפשרות זאת. ומה הייתה תשובת הפיקוח? ניחשתם נכון: "תמתינו לכניסת ההנחיה לתוקף ב-2014 ". בבנק ישראל סירבו להתייחס לדברים.

הלאה. גם חברות הסלולר ורשתות המזון לא הצליחו לשחזר את רווחיות העבר. כנראה שתעשיות התרופות (טבע) והכימיקלים (כי"ל) לא יחזרו להיות האימפריות שהיו, ולא רק בגלל סוגיית הרווחים הכלואים. לא ניפול מהכיסא אם השליטה בטבע תימכר. להרעת הרווחיות בכי"ל נודעת השפעה דרסטית על חברת האם, החברה לישראל. בטר פלייס, הנמנית עם הקבוצה, נסגרה. בתי הזיקוק נקלעו לקשיים והיא לקראת הסדר חוב. צים בצרות ולא ברור אם הסדר החוב החדש המתגבש יעלה יפה.

לסיכום: לאחר מספר שנות בצורת, 2013 תיחשב לאחת השנים הטובות למשקיעים בבורסה אך אחת הגרועות לשכירים. העליות בבורסה לא ינחמו את הנאנקים תחת תשלומי שכר הדירה והמשכנתה, או את אלה שחלילה איבדו את מקום עבודתם.

לפיד ובנט בראי התעשיינים

שר האוצר, יאיר לפיד, הפתיע השבוע בהחלטה לבטל את העלאת מס ההכנסה שתוכננה ל-1 בינואר 2014. לפיד הגיע סוף סוף לעבודה ובכך ניתן היה להבחין בוועידת התעשיינים שננעלה בשבוע שעבר. את מופע השיא תפסו ההרצאות של שר הכלכלה, נפתלי בנט ושל לפיד עצמו. התוכן היה צפוי, אבל האריזה הייתה שונה. בעוד שלפיד ארז את נאומו באריזה חדשנית, בנט הסתפק באריזה משומשת שבה עטף את מופע האימים שלו.

שר הכלכלה, הממונה הישיר על התעשיינים, דיבר מעל לראשיהם. שר האוצר דיבר בגובה העיניים, כאילו נולד עם מחרטה ביד. בעוד שבנט יצר את הרושם שהוא עשה טובה שהגיע לאירוע ותכף הוא נרדם, לפיד היה עירני, מבודח וסיפק את הסחורה עד הסוף. קשה להאמין ששני אחים אלה נולדו לאותה האם. התעשיינים האמינו ללפיד אבל בזו לבנט. מבחינתם עדיף היה שלא יגיע לוועידה. בנט נשא את דבריו כאילו הוא נמצא בעיצומה של "קבוצת פקודות" צה"לית. מעת לעת הוא ביקש מפקודיו להזכיר לו נתון כזה או אחר שהשתכח מזיכרונו. מפאת כבודו החזיקו חלק מהנוכחים מעמד ולא נטשו את האולם בחמת זעם. בכל זאת לבנט יש נסיבות מקלות: שעות אחדות קודם לכן הוא שב מארה"ב, שם קיים סבב פגישות עם אישי ממשל ואנשי הבנק העולמי (אגב, באחת מתוכניות הטלוויזיה שבהן התראיין, שלף בנט מטבע עתיק להוכחת בעלותנו ההיסטורית על הארץ). לתעשיינים נדמה היה שהוא לא נחת וממשיך לשייט בגובה 33 אלף רגל.

בסיטואציה זו עדיף היה שלא יופיע, שכן הנאום המפוהק שלו הרגיז מאוד את התעשיינים שממילא מחוממים עליו. כאורח הוועידה אסור היה לו להשמיע דברי ביקורת, גם אם הוא חושב אחרת. הבעיה המהותית אינה בהופעתו הכוללת של שר הכלכלה, אלא בעובדה שמדובר בסימפטום להתנהלותו כשר. שינוי שם המשרד, ממשרד התמ"ת למשרד הכלכלה, עם כניסתו לתפקיד, העידה על סדרי עדיפויותיו.

התעשיינים בועידה בזו לו. נפתלי בנט | צילום: מרק סלם

כראש הבית היהודי מקדיש בנט יחסית מעט מזמנו לענייני התעשייה. הוא ממעט לרדת לשטח ומבחינתו מה שבעיקר חשוב הוא הפוליטיקה. לפקידים במשרדו הוא ממעט להקשיב, ואוזנו כרויה בעיקר ליועצו הפוליטי שלום שלמה. לו הדבר היה תלוי רק בו, שלמה היה מתמנה למנכ"ל משרד הכלכלה. הוא ניסה להצניח את אייל גבאי, יועצו לענייני המו"מ הקואליציוני, לתפקיד יו"ר מכון היצוא, אך נכשל.

גם לפיד מתפקד כיו"ר מפלגה ואחריותו לענייני הפוליטיקה אינה פחותה, ואף עולה על זו של בנט. אבל הוא לרגע אינו יוצר את הרושם שענייני המשק רחוקים ממנו, אף שלעתים הוא עדיין מופתע שבכלל מכנים אותו שר. בטיסתו לאילת, כך סיפר לבאי הוועידה, פנתה אליו הדיילת בתואר "כבוד השר". "לרגע הסתובבתי לאחור כדי לראות איפה יש במטוס שר, או שאולי הדיילת בכלל התכוונה לאבא שלי", סיפר בבדיחות.

בנט הרגיז כשדימה את ישראל כמגדלור שאמור להפיץ אור לכל העולם. לפיד החניף לתעשיינים במילות הסיום הבאות: "אני מודה לכם. אתם מחזיקים את המשק והכלכלה ומקווה שתצליחו". וזה כל ההבדל.

איך אומרים בסינית רואה חשבון?

במבט ראשון הוא נראה כפקיד אפור באחד ממשרדי החינוך מחדש בסין. קשה מאוד לנחש שגו רנרונג ניצב בדרג הניהולי הבכיר ביותר של הפירמה לראיית חשבון המדורגת במקום השלישי בסין. 9,000 עובדי הפירמה הצמיחו ב-2012 מחזור עסקים של 460 מיליון דולר. על פי האומדנים, ב-2013 חצה המחזור את החצי מיליארד דולר. "בשנת 2017 נגיע למחזור הכנסות של מיליארד דולר וצוות העובדים והשותפים יגדל ל-16 אלף", מבטיח רנרונג בשיחה עמי. הוא אינו דובר אנגלית ומעדיף להיעזר במתורגמנית. אני מקווה שהיא עושה את מלאכתה נאמנה, אבל בכל מקרה אני מתייחס לדבריו ברצינות.

הפירמה שבראשה עומד רנרונג היא RSM צ'יינה, מקבוצת RSM העולמית, ענקית חשבונאות הנמנית עם עשרת הגדולים בעולם. הרב לאומיות של הקבוצה מתבטאת במגוון הארצות שבהן אנשיה פעילים. RSM העולמית מנוהלת על ידי ג'ין סטפנס, אמריקאית שהעתיקה את מגוריה ללונדון. משם היא חולשת על עשרות המשרדים שלה, הפרושים ברחבי הגלובוס. הקשר הישראלי שלה נעשה באמצעות משרד "שיף הזנפרץ" שבניהול ראובן שיף. 

חזרה לסין. כדי לחצות את החומה הסינית החשבונאית מומלץ להצטייד בקשרי הממשל הנכונים, ואת זה יש לרנרונג בשפע. "הצבנו לעצמנו כיעד לתפוס בתוך שנה, את המקום הראשון בסין. אפשר לומר שנעשה מהפכה בחשבונאות", אומר רנרונג והלהט שבדיבורו מוכיח שהוא גם מתכוון לעמוד במשימה.

"מה צריך לעשות כדי שאכן תצליחו?", אני שואל. "נעבוד קשה מאוד ונצליח", הוא משיב בביטחון, "כבר היום אנחנו במגעים לקבל תיקים גדולים מהמשרדים הקיימים. אנחנו מתמחים בתחום התשתיות והאנרגיה. אני מאמין שנתרחב גם לתחומי הפיננסים ובמקביל נעמיק את הקשר עם ישראל". רנרונג מדגיש שניהול פירמה גדולה כזאת אינו משימה פשוטה ומצריך כישורים ניהוליים לא פחות מכישורים חשבונאיים. "סין מעוניינת בהרחבת הקשרים העסקיים עם ישראל ואני מאמין שאנחנו, בשיתוף השלוחה בישראל, מסוגלים לספק את הגשר החשבונאי".

תחרותיות, ריכוזיות ופופוליזם

יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ניסן סלומינסקי, שיגר השבוע הצהרה פופוליסטית על נפלאות חוק הריכוזיות שאושר בוועדה. על פי סלומינסקי, "היום שינינו בצורה רדיקלית את מבנה המשק והכלכלה בישראל. מדובר בבשורה מעודדת לעתידו. הכסף והרווחים יחזרו לציבור".

הרווחים יחזרו לציבור? ח"כ סלומיאנסקי | צילום: מרק סלם

לא ייאמן כמה דברי איוולת ניתן לרכז בהצהרה אחת. הרי יו"ר הוועדה, חיים שני, הודה בעצמו שמסקנות הוועדה לא ישפיעו מיידית על יוקר המחיה. כל זה לא הפריע לח"כים כמו זהבה גלאון ואראל מרגלית לשלוף הצעה פופוליסטית נוספת: החלת חוק הריכוזיות על עסקת אי.די.בי כדי למנוע, לדבריהם, בניית פירמידה נוספת. כולם יודעים שהשופט איתן בורנשטיין, שדן בתיק, איבד מזמן את סבלנותו. מחשש לפגיעה נוספת בבעלי האג"ח הוא בקושי הסכים לדחות במספר ימים את לוח הזמנים להגשת הצעות משודרגות. השופט מבין שכל דחייה תפגע בצורה בלתי הפיכה במחזיקי האג"ח. אבל למי מהח"כים באמת אכפת מהציבור? מהו נזק של מאות מיליוני שקלים לבעלי האג"ח, כשמדובר בתחזוקת ססמאות מקודשות כמו פירמידות וריכוזיות.

המנורה שלא הודלקה

בשבוע שעבר הלך לעולמו במפתיע מנחם גורביץ, בעל השליטה ויו"ר מנורה מבטחים. את מקומו בהדלקת הנר הראשון במנורה ימלא גדליה דורון הוותיק. למרות הדומיננטיות של גורביץ, מנורה לא שיגרה בזמן אמת דיווח על מחלתו, אלא רק לאחר מותו. חברות ציבוריות כמו בתי הזיקוק או אסם נהגו אחרת. בז"ן דיווחה על פרישתו של היו"ר עקיבא מוזס משיקולי בריאות. כך גם נהגה אסם, כשדיווחה על פרישת המנכ"ל, גזי קפלן, בשל הרעה במצב בריאותו.

גורביץ היה איש מפתח במנורה, ולמשקיעים חשוב היה לדעת על ההרעה במצבו. למרות רגישות הנושא, רשות ני"ע חייבת בעידן השקיפות לקבוע נוהלי דיווח על אירועים בריאותיים. היא רשאית לקבל את הדיווח לעיונה המוקדם ולקבוע אם לתת לו פומבי.

אנחנו מאחלים אריכות ימים לאישי מפתח כמו יאיר המבורגר ושלמה אליהו בענף הביטוח, בינו צדיק בבנקאות ובאנרגיה או אליעזר פישמן בנדל"ן. אבל הרעה חלילה במצבם מהווה מידע רלוונטי מאין כמותו למשקיעים.

פיקס מורידה את דמי הניהול

ההצלחה במיזם הניווט ווייז הניעה את המייסד אורי לוין לגוון את פעילותו ולהשקיע במיזם הפיננסי פיקס. מדובר בחברה המתמחה בצרכנות הפיננסית, המסייעת בהפחתת דמי הניהול בגמל, בביטוח ובקרנות השתלמות. בקרוב תחל החברה לפעול גם בתחום הפנסיה. 

מנתוני פיקס מתברר כי היקף העמלות ודמי הניהול הנגבים נאמד ב־ 38 מיליארד שקל. סקר שנערך בקרב עשרת אלפי משתמשי החברה חושף שכ־ 74% מהנרשמים לאתר החברה מבזבזים 9,000 שקל בשנה על דמי ניהול מיותרים.

פיקס נמצאת בעיצומו של סבב גיוס הון בהיקף שלושה מיליון דולר. מנכ"ל החברה, יואב צוראל, מסר על כוונתה להרחיב בקרוב את פעילותה גם לארה"ב, שם למרבה ההפתעה הבורות הפיננסית אף עולה על זו המקובלת בישראל.