מבצע "עמוד ענן": הבעיה עם עובדות

הבעיה עם עובדות – אתם יודעים, הדבר הזה שלא נתון לויכוח, ואינו תלוי בשום נרטיב, תפיסת עולם, משאלות לב או פנטזיות ילדותיות – ובכן, הבעיה עם עובדות היא שלעיתים הן הורסות אחלה תיאוריות. לפעמים התזות נשמעות כל כך טוב, הן כל כך הגיונות וכל כך מסתדרות עם תפיסת העולם של המחזיק בהן, שבאמת אפשר להבין את התסכול שמאלץ את בעל התזה לבצע בהן מעשה מגונה. בדיוק בשביל זה המציאו כל מיני מושגים כמו נרטיב, יחסיות תרבותית ושאר מושגים מפולפלים, שכל תכליתם לחמוק מהפשטות שבעובדות. ימי המלחמה אצלנו הם תמיד שעתן היפה של תזות מופרכות שאין מאחוריהן כלום – וימי מבצע עמוד ענן אינם שונים. הנה שתי תזות פופולאריות שחוזרות לאחרונה.

נתניהו יצא למבצע מסיבות פוליטיות. הוא ישב בשקט 4 שנים – מה קרה פתאום?

הטענה הזו נשמעת שוב ושוב מאז תחילת סבב האלימות הנוכחי. התזה גורסת כי ראש הממשלה נתניהו אחראי להסלמה הביטחונית, משיקולי בחירות. נתניהו רצה להראות לעם ישראל כמה הוא חזק ונחוש, ולכן – מבלי שמשהו השתנה לעומת 4 השנים האחרונות – החליט על יציאה למבצע צבאי. נעזוב את הסקרים שהראו שאף מועמד לא איים על הקדנציה הבאה של נתניהו. נתמקד בעובדות – אולי הן מסבירות מה בדיוק השתנה עכשיו, ומה פתאום החליטה ישראל לצאת לסבב לחימה. 

צה"ל נערך לכניסה לעזה | צילום: רויטרס

בשנת 2008, לפני מבצע עופרת יצוקה, נורו אל עבר ישראל מעזה 3,716 רקטות, קסאמים ושאר תופינים. בשנת 2009 – מתום מבצע "עופרת יצוקה" ב-18 בינואר ועד סוף השנה – צנח המספר הזה ביותר מ-90% (!) ל-317. ב-2010 נורו 365 טילים. ב-2011 נורו לשטח ישראל 680 טילים, ואילו השנה – בעשרת החודשים שעד תחילת המבצע הצבאי הנוכחי (לא כולל את מאות הטילים של השבועיים האחרונים) נורו לעבר ישראל לא פחות מ-968 טילים. הנתונים, אם כן, מצביעים על זינוק של 236% בירי השנה לעומת 2009, של 218% לעומת 2010 ושל 71% לעומת 2011 (כל הנתונים בממוצע חודשי, על פי נתוני השב"כ ומשרד החוץ). לירי הזה יש להוסיף את הטיל שנורה על ג'יפ צה"לי שנע בתוך שטח ישראל, ואת ניסיון הפיגוע באמצעות מנהרת התופת, שניהם בשבוע שלפני המבצע.

החיסולים לא עוזרים, אי אפשר להרתיע את ארגוני הטרור. תגובה צבאית לא קונה שקט, רק עוד אלימות. 

הליין הקבוע של דוברים מסוימים בשבוע האחרון הדגיש את זכותה של ישראל להגן על עצמה וכו' וכו' – אבל, הוסיף, זה פשוט לא יעיל. עובדתית, זה נכון שחיסולים ומתקפות לא פותרים את שורש הבעיה. אבל לא ברור על מה מתבססת האמירה שהפעילות לא עוזרת, לא מרתיעה ולא קונה שקט. 

זוכרים את ימי האינתיפאדה השנייה? "הטרור חבית ללא תחתית"? אוטובוסים מתפוצצים על בסיס יומי ו-1,115 הרוגים ישראלים? מבצע חומת מגן שבא אחרי כל זה קבר את תזת "זה לא יעיל" והחבית ללא תחתית. זה אולי לא פוגע ברצון, אולי לא הופך אותם לציונים – אבל זה בהחלט מרתיע. עובדה: כבר עשר שנים שיש ירידה חדה מאוד בפיגועים. אולי חשוב מכך, לשקט מיו"ש תורם גם אבו מאזן, שחוזר ומצהיר שוב ושוב על התנגדותו לטרור ונאבק בו, תוך שיתוף פעולה עם ישראל. זה לא קרה לפני חומת מגן.

כבר 6 שנים, מאז מלחמת לבנון השנייה, נוצר החיזבאללה את נשקו – לא יורה על ישובי הצפון ולא חוטף חיילים. זה לא נובע מאיזה מהפכת פיס-אנד-לאב אצל נסארללה – הרי הוא עצמו אמר לאחר המלחמה שאם היה יודע שזו תהיה התוצאה לא היה חוטף את שלושת החיילים.

ומה בעזה? נתוני הירי שפורטו להלן גם הם מוכיחים – החיסולים והמבצעים כן עוזרים וכן מרתיעים, לפחות לפרק זמן מוגבל. גם השנה, למרות הזינוק התלול בשיגורים לעומת השנים האחרונות, ספגה ישראל כ-75% פחות טילים לעומת הימים שקדמו לעופרת יצוקה.

מותר – לפעמים גם רצוי – לבקר את הממשלה, למתוח ביקורת על התנהלותה, להצביע על חוסר התוחלת שבעוד ועוד סבבי אלימות, ולחפש פתרונות ממשיים לסכסוך. אך שימוש בטענות מנותקות מהמציאות לא עוזר לחיזוק העמדות – הוא רק מחליש אותן. 

טורים נוספים של הכותב:

לאן באמת נעלם השמאל הישראלי?

הפרובוקציה של יזהר אשדות: שיר מחאה אלטרנטיבי

הלקחים החיוביים מכישלונה של בטר פלייס