מגה קאמבק: עלייתו המחודשת של ההאקר שכבש את האינטרנט

קים דוטקום, הידוע גם בשם קים טים וסטור, ומוכר גם כקים שמיץ, אינו מתנהג כמו מישהו שהשווי הנקי שלו הוא שלילי. מלך ההורדות העומד מאחורי מגה אפלוד ממשיך לחיות חיים ראוותניים, למרות שלפני כשנה הפסיד את האימפרייה האינטרנטית שלו לממשל האמריקאי. 

ב-11 לפני הצהריים של יום שלישי הוא מסיע אותי ל"ספארי" בקרונית גולף באחוזת 240 הדונמים שלו מחוץ לאוקלנד, ניו זילנד. הוא נוסע בחורשה של עצי זית במהירות מבהילה – לאחר שהסיר את וסת המהירות בצי הקרוניות החשמליות שלו, והן יכולות לפתח מהירות של 35 קמ"ש. אנו מיטלטלים על פני הכרם שלו, שמפיק 2,000 בקבוקים לשנה, וגולשים במורד גבעה לכיוון האחוזה שלו, ששוויה 30 מיליון דולר, הכוללת מבוך של גדר שיחים, חדר Xbox עם חמישה מסכים שטוחים ומפל מים בגובה 20 מטר. 

בהתחשב בכך שהוא חייב מיליוני דולרים לסנגורים שלו, ונאלץ כעת לגדל את חמשת ילדיו על קצבה ממשלתית בסך 20,000 דולר לחודש, שנלקחת מחשבונות הבנק המוקפאים שלו, האם לא יהיה נבון יותר לחיות חיים טיפה יותר פשוטים?

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

"בשום אופן", הוא אומר, משעין את גופו הכבד, המתנשא לגובה 2 מטרים ושוקל 140 ק"ג כנגד גלגל ההגה של הקרונית. "זה יאפשר להם לעשות את התרגיל שלהם בלי הפרעה. אני לא מוכן לקבל את זה. בכך שאני נשאר כאן אני אומר, 'לכו לעזאזל! אתם לא יכולים להביס אותי!'"

קים דוטקום | צילום: רויטרס

ה"תרגיל" שאליו מתייחס דוטקום הוא פשיטת המסוק המשטרתי על אחוזתו, שלפני 15 חודשים עשתה כותרות ברחבי העולם. הפשיטה תוזמנה כך שתתבצע יחד עם כתב האישום בארה"ב שסגר את המערך הסופר-פופולרי של האתרים שיצר תחת המותג "מגה", באשמת אחסון של מוזיקה וסרטים פירטיים בשווי של חצי מיליארד דולר.

בן לילה הפך דוטקום מיזם מחתרתי לאחת הדמויות הציבוריות ביותר והשנויות ביותר במחלוקת באינטרנט. הדומיינים של האתר שלו, כולל ספינת הדגל מגה אפלוד, הם עכשיו רכוש ממשלת ארה"ב. השרתים שלו נלקחו ממרכזי נתונים ברחבי העולם, והם מונחים במחסני ראיות. היה עליו לוותר על 44 מתוך 52 אנשי צוות העובדים בביתו וכן על מאות עובדים של מגה-אפלואוד. כל 18 המכוניות שלו, מלבד שתיים מהן, הוחרמו או נמכרו. 

אבל כיום קים דוטקום נמצא במקום אחר ומביט על הכל דרך המראה האחורית של קרונית הגולף שלו. סטארט אפ האחסון החדש שלו, שקרוי פשוט "מגה", הושק ב-20 בינואר, כהתרסה, בדיוק שנה לאחר שמגה אפלוד נסגר. לפרויקט החדש כבר יש יותר מ-3 מיליון משתמשים רשומים. מהנדסיו מספרים לי שהוא מעביר 52 ג'יגה-ביט של נתונים בכל שנייה – שהם כמעט מחצית מכל רוחב הפס של ניו זילנד, והמספר הזה גדל ב-30% מדי שבוע. התעבורה הזו מונעת בחלקה מהאישיות הגדולה-מהחיים של דוטקום עצמו: איל אינטרנט שמחזיק גם בזהות של נבל-על הגונב קניין רוחני, או לוחם חירות מדוכא, תלוי את מי שואלים.

השקת "מגה" | צילום: רויטרס

כך או כך, דוטקום הפיק לקחים מחוסר המזל המשפטי שלו והוא מבטיח שקנוניית הזכויות תתקשה הרבה יותר לחטט בחברה הנוכחית. לדבריו, מגה היא "חברת הפרטיות". שלא כמו במגה אפלוד, כל מה שנשלח למגה מוצפן. איש אינו יכול לפצח את הקבצים המוצפנים הללו לבד מהמשתמש – לא האף.בי.איי, לא איגוד תעשיית הסרטים של אמריקה ואפילו לא קים דוטקום.

מגה טוענת שהיא דואגת להרחיק את עיניהן של הרשויות וגם של חטטנים למיניהם מקובצי המשתמשים שלה, אידיאולוגיית חופש שמתאימה כמו כפפה ליד לסיפורו האישי של דוטקום כקורבן התערבות היתר של ממשלת ארה"ב בעולם הדיגיטלי. "מגה אינה רק חברה", הוא אומר. "זוהי שליחות שנועדה להצפין את האינטרנט. אנו מעוניינים להחזיר את הכוח אל המשתמש". 

אפילו קים דוטקום לא יכול לפצח את הצופן, אתר מגה

האיש בעל 1,000 השמות

לנקמה שדוטקום מתכנן, לדבריו, יהיו שתי פנים: לא רק שהחברה החדשה שלו, הטובה יותר, תהיה חסינה לאויביו, אלא הוא גם שוכר צוות גלובלי של 28 עורכי דין, מתוך אמונה שהם יגרמו לממשלת ארה"ב לשלם מחיר על כך שהיא מתייחסת לאינטרנט כאל קולוניה משועבדת.

הוא מאיץ בקרונית הגולף שלו לקראת גבעה תלולה שמפסגתה נשקפת האחוזה שלו, עם פסלי ג'ירפות בגודל טבעי במרחק, והמילה "מגה" באותיות לבנות בגובה של חמישה מטרים ממוקמת בסמוך לכביש הגישה המפותל שלו. "זוהי נקודת שפל", אומר דוטקום בשקט. אבל הזעם שלו אינו מחזיק זמן רב. "אני הולך להיות גדול יותר מאי פעם".

מחקר שנערך ב-2009 בידי חברת מחקרי-התעבורה ארבור נטוורקס ואוניברסיטת מישיגן גילה שאוסף של אתרים כמעט בלתי ידועים היה אחראי לכמות עצומה מהנתונים באינטרנט. החברה המאחסנת אותם השתמשה ברוחב פס כפול מזה של פייסבוק. האתרים, כולל מגה אפלואוד ומגה-וידיאו, נרשמו ב-2005, כך נראה, על אדם בשם קים שמיץ, האקר לשעבר שישב בכלא. אולם דובר של מגה-וידיאו אמר אז לפורבס שאין אדם בשם זה המקושר לחברה.

"לכו לעזאזל. אתם לא יכולים לנצח אותי". דוטקום והאחוזה | צילום: רויטרס

שנים אחר כך אומר מייסד מגה אפלואוד בן ה-39: "טכנית זה היה נכון". ב-2005 קים שמיץ שינה חוקית את שמו לקים דוטקום, והוא לא ראה כל צורך לחשוף את זהותו החדשה בפני עיתונאי חטטן. לדבריו, "בימים ההם שמרתי על פרופיל נמוך".

ייתכן שקים דוטקום התבייש להיחשף לציבור, אבל קים שמיץ כבר כיכב בכותרות רבות. הוא נולד בצפון גרמניה בעיר קיל, וכנער היה דמות ידועה לשמצה במחתרת של ימי האינטרנט המוקדמים. לפני הופעת הרשת ניהל שמיץ שירות לוח מודעות בשם "האוס אוף קולנס" (בית המגניבים) שהמשתמשים זוכרים אותו כמוקד של סחר במשחקי וידיאו פרוצים ובכרטיסי חיוג גנובים. (כיום דוטקום מכחיש בתוקף שהשירות אחסן כמות ניכרת של חומרים מפירי זכויות, עד כדי כך שאיים בנקיטת צעדים משפטיים במטרה למנוע מאתנו לפרסם את הסיפור הזה).

שמיץ, שלמד מההאקרים שאכלסו את הפורום שלו, פיתח מיומנות של פריצה לתוך מתגי טלפון של חברות, המוכרים כ-PBX, במטרה לחטוף מודמים שיכולים לשמש לקישור חינמי לאינטרנט. כשהוא משתמש בשם הבדוי קימבל, התרברב בפני פורבס ב-1992 שהצליח לחדור ליותר מ-500 מהמערכות. עד מהרה נעצר שמיץ בידי המשטרה הגרמנית בעוון עבירה של גניבת 50,000 דולר, באמצעות הזרמת תעבורת מידע ממערכות טלפונים פרוצות אל שירות לוח מודעות בתשלום שהקים בהונג קונג.

לאחר שנתיים שבהן הוצמד לו קצין מבחן, מינף שמיץ את המוניטין שלו כהאקר להקמת עסק אבטחה שאותו מכר מאוחר יותר לחברת הטכנולוגיה הגרמנית TUV ריינלנד. הוא התבלט כמשקיע ראוותני בחברות אינטרנט, ערך מסיבות בזבזניות, שכר יאכטות וזכה בראלי כבישים חוצה יבשות, הלוך-ושוב, מלונדון לסט. פטרסבורג במרצדס בראבוס קסטום שלו.

שירות וידיאו ואחסון נתונים זול, אתר מגה אפלוד | צילום: וויקיפדיה

אבל ב-2002 נחתה על דוטקום תביעה באשמה של שימוש במידע פנים במסגרת תפקידו בחברה הדומה לגרופון, בשם לטסבייאיט, והוא הודה באשמה. המוניטין החבוט שלו בגרמניה גרם לו לברוח להונג קונג, שם שינה את שמו לקים/טים/ג'ים וסטור, כשהוא מחליף את השמות הפרטיים לפי גחמה. 

עד שהגיעו אנשי ה-FBI

המיזם החדש של דוטקום, זה שעמד להפוך לרווחי ביותר בקריירה שלו, נולד כתוצאה מבעיה פשוטה באינטרנט שלפני תקופת היוטיוב. באותה תקופה לא הייתה דרך קלה לצרף לאימייל קבצי וידיאו. יחד עם ידידו ההאקר הוותיק מתיאס אורטמן ועם בראם ואן דר קולק, מעריץ שלו מימי המרוצים, הוא יצר את מגה אפלוד, כשירות זול של וידיאו ואחסון נתונים.

החברה, שישבה בהונג קונג, החלה לצוץ בפורומים של מרוצים, ועד מהרה החלה להכפיל את מספר המשתמשים על בסיס שנתי. ההאקר בן ה-34 מהעיר קיל שינה את שמו בפעם האחרונה כך שישקף את השאיפות הדיגיטליות החדשות שלו: קים דוטקום. 

דוטקום מתאר את השנים הללו בהונג קונג כ"תקופה הטובה ביותר בחיי". הוא החל לשכור את הקומה העליונה של "הונג קונג גרנד הייאט", ויצא תכופות לנסיעות לפיליפינים, שם גייס עובדים ופגש את אשתו, הדוגמנית לשעבר מונה ורגה. עד מהרה, כך הוא מספר, העסיק 12 אנשים בהונג קונג, 90 בפיליפינים ועשרות נוספים בגרמניה, במקסיקו, בברזיל, בבריטניה ובפורטוגל.

כשמגה אפלואוד גדלה, החלה להיווצר סביבה מערכת שלמה של שירותים בלתי חוקיים כפי שדגים קטנים נדבקים ללווייתן. אתרים כמו "סרפ-דה-צ'אנל", "קוויקסילברסקרין" ו"פיילסטיוב" החלו להציג קטלוגים של עונות שלמות של סדרות טלוויזיה, מוזיקה וסרטים פירטיים, בעלי זכויות יוצרים, שאותם אפשר היה למצוא במגה אפלואוד. 

דוטקום אומר שהקפיד לפעול לפי חוק הזכויות הדיגיטליות (הקרוי DMCA), שדרש כי אתריו יסירו תכנים מפירי זכויות בעקבות פנייה מהבעלים של התוכן. אולם לעיתים קרובות התכנים הופיעו מחדש לאחר כמה ימים – ב-2009 עקב פורבס אחר סרט אחד, "מחוז 9", שהועלה למגה-וידיאו יותר מ-127 פעמים והוסר 89 פעמים.

ועדיין, האתרים של דוטקום שימשו גם לאחסון ולשיתוף חוקיים של קבצים. בין המשתמשים נכללו עובדים של 70 מתוך 100 החברות הגדולות בעולם, כך משער דוטקום, והוא היה בטוח שהעסק שלו מוגן בתוך התחום הבטוח של ה-DMCA, המגלגל את האחריות אל כתפי בעל הזכויות, ולא על שירותים כגון מגה אפלואוד. הוא ציפה לכל הגרוע לתביעת זכויות כמו זו שוויאקום הגישה נגד גוגל בגין יוטיוב, ובה זכתה גוגל ב-2010. (ויאקום זכתה בערעור והתיק מצוי שוב בהליכים משפטיים).

מונה ורגה, אישתו של קים דוטקום | צילום: רויטרס

עד 2011 הפכה מגה אפלואוד לענקית אינטרנט, ובזמני שיא היא דחפה רוחב פס של 1.5 טרה-בייט לשנייה. לפי משרד המשפטים האמריקאי השיגה החברה מכירות בהיקף 175 מיליון דולר במהלך שנות קיומה, רובן מחשבונות פרימיום (לדברי הגורמים הפדרליים שלשל דוטקום לכיסו האישי 42 מיליון דולר ב-2010). לאתר היו 150 מיליון משתמשים רשומים, ודוטקום תכנן הנפקה לציבור שלפי ציפיותיו תעניק לחברה שווי של יותר מ-2 מיליארד דולר. בעזרת נתח של 65% שהחזיק בחברה הוא היה הופך למיליארדר.

ואז, יום לפני יום הולדתו ה-38, ממשלת ארה"ב לקחה ממנו הכול. בכתב האישום הפדרלי בן 72 העמודים, שנחשף בינואר 2012, נטען כי דוטקום, אורטמן וואן דר קולק, יחד עם ארבעה אחרים, נטלו חלק במה שכתב האישום כינה "מגה קנוניה".

"כאן נולד מגה החדש"

ימים ספורים לפני שהמסוק פשט על אחוזתו של דוטקום, גל של מחאה באינטרנט שכנע את הקונגרס האמריקאי לחסל את החוק לעצירת פירטיות ברשת (SOPA), הצעת חוק שהייתה מצנזרת את מה שקרוי "אתרי נוכלות זרים" שהואשמו בהפרת זכויות יוצרים. כשמגה אפלואוד נעקרה לפתע מהרשת, "זה היה גזר דין מוות ללא פסק דין", כך לדברי ג'וליאן סאנצ'ס, עמית מחקר בתחום מדיניות האינטרנט עבור מכון קאטו. "הדבר מעלה תהייה האם הצעד בוצע בזמן שבוצע כדי להעביר מסר לאתרים ברחבי העולם: אל תחשבו שאתם מוגנים רק בגלל ש-SOPA הובס".

קבוצת ההאקרים אנונימוס יצאה למסע נקמה, וביצעה מתקפות סייבר נגד משרד המשפטים, האף.בי.איי, איגוד תעשיית הסרטים של אמריקה (MPAA) ואתרים של יוניברסל מיוזיק. בלוגר אחד השווה את פירוק מגה אפלואוד לשריפת הספרייה באלכסנדריה. קבוצת הזכויות הדיגיטליות אלקטרוניק פרונטיר פאונדיישן השיקה את "מגה רטרייבל", במטרה להשיג למשתמשים החוקיים בחזרה את הדאטה שלהם מממשלת ארה"ב.

במהלך החודשים הבאים נקטה התביעה כמה צעדים מוטעים מאוד: בית משפט בניו זילנד מצא כי ראיות בתיק הועברו באופן בלתי חוקי מאוקלנד לארה"ב. עד מהרה התחוור כי אמנת ההסגרה של ניו זילנד איננה מכסה מקרים של הפרת זכויות יוצרים; ארה"ב תצטרך להוכיח בבית משפט בניו זילנד שצוות מגה אפלואוד היה מעורב בקנוניית פשע בסגנון מאפיה, שהפרה את החוק האוסר פשיעה מאורגנת. ולבסוף, סוכנות הריגול של ניו זילנד הודתה שהציבה מעקב בלתי חוקי על ביתו של דוטקום, מה שאילץ את ראש הממשלה לפרסם התנצלות פומבית. 

בסוף הוא נשאר קים דוטקום | צילום: רויטרס

בינתיים דוטקום עבר להתקפה. בתקופת שהותם הקצרה בכלא הניו זילנדי, החלו דוטקום ואורטמן בסיעור מוחות למציאת תוכנית להקמת חברה חדשה. הנשק הסודי שלה: הצפנה שתימצא בכל מקום. 

אורטמן, שביקר אצל דוטקום לכבוד יום הולדתו כשהתרחשה הפשיטה, היה לכוד כעת בניו זילנד. הוא עבר לגור עם ואן דר קולק, ובספטמר 2012 הם החלו לעבוד על האתר החדש. "הטעות הגדולה ביותר של התביעה הייתה לשחרר אותי בערבות לכתובת של בראם", אומר אורטמן כשאנו נפגשים בסלון שלו ושל ואן דר קולק, המשקיף על מפרץ אוראקי של אוקלנד. הוא מחווה לעבר המשרד המשותף שלהם. "כאן נולד מגה החדש". 

האתר הושק באירוע בומבסטי באחוזת דוטקום, שכלל אמנים מאורים ופרודיה על פשיטת המשטרה שכללה חיקוי של אנשי היחידה ללוחמה בטרור גולשים מן הגג שלו ומסוק אמיתי. מגה הציעה למשתמשים 50 ג'יגה-בייט של אחסון בחינם, בהשוואה ל-2 ג'יגה-בייט שנותנת דרופבוקס, 5 מגוגל או מאפל, ו-7 ממיקרוסופט. בתוך 24 שעות טען האתר למיליון משתמשים, והוא בדרך לצבור מיליונים מחשבונות פרימיום בשנתו הראשונה. 

השירות שהקימו אורטמן וואן דר קולק מציע תכונות של פרטיות שרק מעטים העזו לנסותן. כשהמשתמש נרשם לאתר, נוצר בדפדפן צמד של מפתחות הצפנה, שללא מאמץ מצפינים ומפצחים קבצים – ללא צורך בהורדות כלשהן. 

מידת העמידות של ההצפנה מבוססת-הדפדפן בפני מפצחים מתוחכמים – ובוודאי הסוכנות לביטחון לאומי – מהווה זה זמן רב נושא לפולמוס בקהילת הקריפטוגרפיה. אבל הוויכוח על פרטי האבטחה של מגה עלול לפספס את העיקר. הדאגה העיקרית של החברה היא הגנה על הנתונים מפני עצמה יותר מאשר מפני מרגלים. מערך ההצפנה שלה פירושו שאין אפשרות לראות בה אחראית לסינון תוכן המוגן בזכויות יוצרים, ובכך היא עוקפת את העמימות החוקית של ה-DMCA. "כל מה שחשוב זה היכולת של מגה לטעון באופן סביר שאין להם כל אפשרות לזהות חומרים המוגנים בזכויות יוצרים על השרתים שלהם", אומר איש ההצפנה מוקסי מרלינספייק, לשעבר מנהל אבטחת מוצר בטוויטר.

אורטמן מכחיש שמגה עוסקת ב"עיוורון מכוון" ואומר שהיא עושה כל שביכולתה כדי להציע למשתמשים פרטיות אמיתית. אולם דוטקום עצמו טוען ששירות פרטיות אמיתי פירושו שאף אחד, אפילו לא השירות עצמו, יודע מה הוא מאחסן. אם יהיה צורך, מגה תשתף פעולה עם רשויות האכיפה ותמסור מידע שאינו תוכן, כמו כתובות IP. אולם היא לא תחשוף, ומבחינה טכנית גם אינה יכולה לחשוף, דאטה של משתמשים. "אם אתה בונה כביש מהיר, אתה לא יודע מה מצוי במשאיות שנוסעות עליו", אמר דוטקום. "למה אנחנו צריכים לדעת? זה הדאטה שלך, זה עסק שלך". 

"מישהו ישלם", קים דוטקום לאחר סגירת מגה אפלוד | צילום: רויטרס

אחסון מבוסס-דפדפן הוא רק ההתחלה עבור מגה. בקרוב יגיעו אפליקציות ניידות עבור אנדרואיד ו-iOS. דוטקום אומר שעד סוף השנה הנוכחית הוא יציע אימייל והודעות טקסט מוצפנים, ומאוחר יותר שיחות קוליות מוצפנות, שיתחרו בגוגל ובסקייפ. והוא גם מפתח תוכניות לתחרות בספוטיפיי באמצעות מגה בוקס, שירות מוזיקה מקורית המאפשר לאמן לשמור לעצמו 90% מההכנסות. לטענתו הוא מתכנן לשנה הבאה הנפקת מניות של מגה בבורסה לני"ע בניו זילנד. "עד שכל זה ייגמר", אומר דוטקום, "כבר אסיים להקים את אימפריית האינטרנט הבאה".

בזמן שאנו יושבים בפטיו שבאחוזתו, לצד הבריכה, דוטקום שוקל את עתידו, ומצב רוחו נעכר. "נתבע את ממשלת ארה"ב. נהרוס את האולפנים שגרמו לכל זה באמצעות מידע מטעה ושחיתות", הוא אומר. "מישהו ישלם. לא אסתפק בלחיצת יד ובהתנצלות. ולא אבלה יום אחד בכלא בארה"ב".

והוא ממשיך עם אחד מסיפורי המרוצים הרבים שלו: בישורת של 500 המטרים האחרונים במרוץ הכביש של 2004, שהחל במרוקו והסתיים בקאן, דוטקום ונהג המשנה שלו אורטמן נקלעו לפקק תנועה ברחוב הראשי של קאן, Boulevard de la Croisette. 

דוטקום לא היסס: הוא עבר עם המרצדס שלו על אבן השפה, בין עצי הדקל ועל פני גדר שיחים, היישר אל המדרכה ההומה אדם. כשהתיירים ההמומים נפוצים לכל עבר, הוא שייט במורד המדרכה וחלף על פני מתחריו הלכודים, ועצר ליד מלון קרלטון קאן כדי לנצח במרוץ. "זה נראה כאילו הפסדנו ואין מוצא. אבל מצאנו נתיב", מהגג דוטקום. "זה הכישרון שלי. אני תמיד אמצא נתיב". ואלוהים יעזור למי שיעמוד בדרכו.