מדבר מביתו החדש: "עורך הדין היחף" שברח מסין והגיע לארה"ב

הוא נכנס לחדר מטופח ומסודר, כאשר משקפי שמש על פניו, עדות לעיוורון שלו. ב-2011, כאשר הפך לדמות ציבורית המייצגת את תנועת זכויות האדם של סין, התומכים במדינה פרסמו תמונות שלהם לובשים משקפי שמש כמוהו.

גואנגצ'נג, 44, הוא אקטיביסט אשר הרוויח את כינויו לאחר שהפך לעורך דין מרקע עני, ובחר להגן על בני כפרים סיניים מפני בעלי משרות כוחניים מקומיים. כיום הוא נמצא באוניברסיטה הקתולית של אמריקה, שם הוא מכהן על תקן עמית מבקר. לאחר שסבל מהטרדות והצקות ברוב עבודתו, הוא מקווה שימצא לבסוף מקום מפלט. יש לו שני תארים נוספים בביתו החדש בארה"ב, כמרצה בכיר ומכון וית'רספון וכיועץ בקרן לנטוס.

גואנגצ'נג לא נולד עיוור. בסיפור די טיפוסי המתאר כיצד נכות יכולה להתרחש במדינות אסייתיות, הוא נולד עם ראייה מלאה אך בגיל 5 פיתח מחלת עיניים חמורה. המשפחה שלו הייתה ענייה מדי כדי למצוא טיפול רפואי עבורו, ואחרי יומיים של מחלה, הוא איבד את הראייה. שנתיים קודם לכן, אחותו של גואנגצ'נג מתה לאחר שבוע מחלה. הוא ואחיו גדלו תחת תנאים דלים בצפון מזרח המדינה, אבל גואנגצ'נג סבל פי שתיים.

הוא לא יכל להיכנס לחינוך הפורמלי בגיל שש או שבע, בשל העיוורון שלו. באזורים הכפריים של סין, אנשים עם מוגבלויות לרוב נחשבו לאנשים שאינם שלמים, ואפילו לכאלו שאינם אנושיים לגמרי.

"לא הייתה לי הזדמנות ללכת לבית הספר כמו ילדים אחרים", הוא מספר, "אז הייתי צריך ללמוד דברים רבים מהטבע". כך, הוא מפרט, הוא למד "כיצד לראות את האוויר, הצמחים, בעלי החיים, העצים, וכיצד הם השתנו וגדלו בעונות השונות".

הוריו של גואנגצ'נג הצליחו לרשום אותו לבסוף לבית ספר לעיוורים, בגיל 17. הוא למד את שפת הברייל והייתה לו קליטה מהירה. הוא הצליח להדביק פערים והתקדם בלימודים, כך שתוך 8 שנים הוא הגיע לאוניברסיטה, שם למד רפואה סינית ועיסוי.

הוא תמיד היה מודע לזכויות הפרט, ובבית הספר הראשון שלו העלה את שאלת זכויות האדם בתוך רשויות בית הספר, כאשר הגיש עצומה לקדם את היכולת לעבור בצורה חופשית למים זורמים.

צ'ן גואנג'צ'נג בשגרירות ארה"ב בבייג'ינג, 2012 | צילום: ויקיפדיה

לאחר הקולג', גואנגצ'נג חזר לכפר שלו, שם הוא הרוויח את תגית "עורך הדין היחף". הוא היה מוטרד מאוד ממה שראה בממשל המקומי שלו במחוז שנדונג – האכיפה הברוטלית של מדיניות הילד היחיד – וניהל מסע נמרץ כנגד ההפלות הכפויות. הוא הוענש על ידי פקידי המפלגה אשר נקמו בו על מעשיו באמצעות חטיפתו ושליחתו לכלא לארבע שנים. אפילו לאחר ששוחרר, הוא ומשפחתו היו תחת מעצר בית ממושך. למרות זאת, הוא המשיך להביע דאגה לזכויות החוואים, איכרים ואנשים עם מוגבלויות.

הוא ברח ממעצר הבית ב-2012, ושבר רגל כאשר טיפס על חומה. הוא הגיע לשגרירות האמריקאית בבייג'ינג וביקש מקלט. הוא לא יכל להתנהל בחופשיות בסין, ונראה שנותרה לו אפשרות אחת בלבד – לעזוב עם משפחתו לארה"ב, כאשר לבסוף ניתנה לו האפשרות.
אך אפילו בביתו החדש השהות שלו לא הייתה חלקה לחלוטין, והקולות שהוא נהג להשמיע בסין לא נידונו מספיק חזק בקרב הציבור האמריקאי.

למרות זאת, גואנגצ'נג העלה על כתב את החוויה המטלטלת שעבר בסין בספר שהוציא לאור השנה, לאחר שנעזר בחברים בכתיבתו.

מדוע כתבת את הספר?
"הרגשתי שאני צריך לספר לעולם את מה שקרה. רוב האנשים יודעים שסין היא בעלת עוצמה רבה. אם הם נוסעים לסין לשנגחאי, בייג'ינג או לערים גדולות אחרות הם חושבים שסין היא מאוד חדשה, ומאוד חזקה. אבל יותר מ-70% מהאנשים שלה חיים באזורים הכפריים.

לכן, רוב האנשים לא מבינים את הכפרים הסינים. מאחר וחייתי שם, הייתי רוצה שיותר אנשים ידעו על המצב בסין. במיוחד עבור אנשים עם מוגבלויות ונשים, וגם שידעו על ההשלכות של מדיניות ילד יחיד".

אבל בחרת לעזוב את סין. היית דמות שאקטיביסטים התאחדו סביבה. האם המטרה שלך לא נעלמת ללא הנוכחות שלך במדינה?
"אני עדיין שומר על קשר עם החברים בסין. אנשים סינים רבים מתעוררים עכשיו. הם כבר פועלים רבות למען זכויות אדם ולמען החופש שלהם להילחם ברדיפות. אני שחושב שיש יותר ויותר אנשים כאלה כל יום. אנחנו צריכים לתמוך בהם כדי להפוך את סין לדמוקרטיה ולמדינה חופשיה באמת".

איך אתה יודע שיש יותר ויותר אנשים?
"היו לי הרבה אנשים והרבה חברים בסין. עכשיו המפלגה הקומוניסטית פוחדת מאחר וכל כך הרבה אנשים מודעים לזכויות שלהם ופועלים כדי לדרוש אותם. מאז יולי 2015, יותר מ-300 עורכי דין ואקטיביסטים נעצרו רק משום שהממשלה הסינית מפחדת מהאנשים, לא בגלל שהאנשים מפחדים ממנה. המצב בסין כיום לעומת 10 שנים לפני, הוא מאוד שונה. זה מאוד משמח אותי".

רק לאחרונה נשיא סין שי ג'ינפינג, סיים את ביקורו בבריטניה. הבעת דאגה בפומבי על כך שנושא זכויות האדם לא נמצא בעדיפות מספיק גבוהה באג'נדה הסינית של קשרים עם מעצמות זרות.
"אני חושב שהממשלה הבריטית צריכה להגן על ערכים ועל צדק, לא רק על האינטרסים שלה. גם סין וגם בריטניה צריכות מסחר, הוא טוב לצמיחה של המדינה אבל אני לא רוצה שהם ישתמשו בהסכמים מסחר משותפים כדי להתעלם מנושאים של זכויות אדם".