|
כיצד זוכה עיר שלשמה יתלווה שם עממי נוסף הקשור בצבע? מתברר שלא מלאך, שרף, או משורר מעניק לערים הצבעוניות את כינוין, עושה זאת העם היושב בקרבן. צבע דומיננטי כלשהו השולט בעיר, נחקק בזיכרון האנשים, והשם נולד מעצמו. מדובר לרוב בצבע דומיננטי, בו הן צבועות, שמקנה להן יופי וחזות אמנותית. ריכוז בתים צבעוניים, פשוטים אך צמודים, מותיר על הצופה זיכרון חזותי לא פחות מקתדראלה מפוארת.
העיר הלבנה: לינדוס, יוון
העיירה לינדוס נמצאת באי רודוס, מרחק 50 קילומטרים מהעיר רודוס. היא בנויה על גבעה מול הים וכל בתיה צבועים לבן, עובדה שזיכתה אותה בשם "העיר הלבנה". העיר נוסדה במאה העשירית והפכה לעיר מסחר. היום אפשר לטייל בסמטאות צרות וליהנות בין השאר ממגוון לחפצי אומנות ברובם בעבודת יד. מעל העיר הלבנה מתנשא מבצר האקרופוליס ובו נמצאים שרידים מהמקדש שהוקם במקום לפני 2200 שנים.
מומלץ לטפס במעלה הגבעה למבצר ולהתרשם מהמקדש, האצטדיון והתיאטרון, ומתצפית על העיירה וחוף הים, בו נמצאת מסעדה יוונית מצוינת. אפשר לשכור קיאקים ולחתור, או סתם להשתזף (בזהירות) על החוף.
סמטאות צבעוניות: בו-קאפ, (Bo Kaap) קייפטאון, דרום אפריקה
יום אחד התיירים בדרום אפריקה גילו את הצבעוניות של שכונת בו-קאפ, התגברו על הפחד והחלו להגיע. שנים נחשבה השכונה למסוכנת, ואכלסה בעיקר אוכלוסייה שחורה וענייה, אך מאז הפכה ליעד תיירותי החלה לפרוח. המתיישבים הראשונים בשכונה היו צאצאי עבדים שהובאו על ידי ההולנדים במאות ה-17 וה-18. סמטאות האבן משתפלות בין בתים נמוכי קומה בשלל צבעים, ובתי אוכל קטנים מגישים מאכלים מתובלים.
דבר המדריך: בו קאפ היא שכונה מיוחדת וססגונית המזכירה כמה שכונות כאלו ברחביי הגלובוס, ציורית ותיירותית. השכונה, שאכלסה בעיקר אוכלוסייה שחורה וענייה, צאצאיהם של עבדים מאפריקה, החלה להתפרסם כמקום מזמין, מוזיאונים מסעדות מלאיות אינדונזיות ועוד, גסט האוסים ומוטלים. הליכה ברחובות, בסמטאות מרוצפות כגון רחוב צ'יאפיני(Chiappini) שבו שורה של בתים בשלל צבעים.
המתיישבים הראשונים בה היו ממלזיה, מאינדונזיה ומהודו, כך שגם האווירה היא מדרום מזרח אסיה. (מוטי סבאג, מדריך יועץ ומתכנן טיולים לנוסע העצמאי וקבוצות מאורגנות בחברה הגיאוגרפית – ברק אפיק).
צבעי פסטל: האי בוראנו, איטליה
באי בוראנו שולטים צבעי הפסטל הבהירים. הבתים צבועים בכל צבעי הקשת – מתכלת, ורוד וירוק ועד כתום, אדום וחום. יש חשיבות לצבעי הבתים ולסדר, ואם מישהו מעוניין לצבוע את ביתו עליו לקבל אישור מהממשלה. האגדה מספרת שהבתים נצבעו כדי שהדייגים יוכלו לזהות את ביתם מהים. בבוראנו אין אטרקציות, אבל טיול ברחובות בין הבתים הצבעוניים או ישיבה מולם במסעדה, היא חוויה בלתי נשכחת.
כחול וורוד: ג'ודפור וג'ייפור, רג'סטאן, הודו
בשתי הערים בחבל רג'סטאן שבצפון הודו שולט צבע אחד בלבד. ג'ודפור היא העיר הכחולה, בגלל צבע הבתים, ואילו ג'ייפור ורודה. ארמונות ומבצרים וגם שווקים, בנויים מאבן חול ורודה. בעבר, בני הכוהנים בג'ודהפור צבעו את בתיהם בכחול כדי להבדיל את עצמם בעיר. עם השנים עשו כך גם שאר תושבי העיר. חלק מהמקומיים טוען שהצבע הכחול מרחיק יתושים, אחרים מסבירים שהוא מקרר את הבתים.
דבר המדריך: ג'איפור וג'והדפור הן ערים הינדואיות עתיקות, ססגוניות ומלאות חיים, רועשות ומאוד צבעוניות. בזמנים קדומים במדינת ראג'יסטאן, המלכים – המהאראג'ות השונים נלחמו זה בזה או התחרו אחד בשני בבניית ארמונות ומצודות, שוק יותר מרהיב או עיר יותר מרשימה שתשדרג את מעמדם.
בג'איפור, עיר הניצחון, נצבעו הבניינים בצבע ורוד כסמל להכנסת אורחים, ורק אחרי שעוברים בשווקים ובאזורים מסחריים עמוסים בכל טוב, מגיעים לארמון בלב העיר עטוף כמו מתנה בחומות ושערים יפיפיים.
בג'והדפור, הארמון יושב על צוק משקיף על העיר העתיקה ועל הבתים הרבים הצבועים בכחול, צלילי המסחר והמולת השוק עולים בסמטאות המובילות למעלה אל הארמון, אותן סמטאות שבהן גרות בבתים נושנים אקזוטיים משפחות רבות דורות על גבי דורות. וכך בשתי הערים העתיקות שכינויים העיר הוורודה והעיר הכחולה אורח החיים לא השתנה הרבה מזה מאות שנים. (שי ניב, מדריך בכיר של החברה הגיאוגרפית להודו).
ארץ הקשת בענן: אנטיגואה, גואטמלה
דבר המדריך: אנטיגואה, העיר הצבעונית ביותר, ששורש הצבעוניות שלה נטוע עמוק בתרבות המאיה, שבניה חיו בה. כשמטיילים בה מרגישים את המאה ה-18. זוהי עיר שננטשה ונשארה תחת תרבות שהאינדיאנים חיים היום, ולצבע יש משמעות עמוקה. גואטמלה עצמה מוגדרת כארץ הקשת בענן. בביקור בעיר, שהוקמה מתחת לשני הרי געש ירוקים, אפשר לראות את כל הצבעים ואי אפשר כמעט למצוא בתים לבנים.
בית הקברות צבעוני, הבתים צבועים בשלל צבעים, בכנסיות ובחנויות שמקיפות אותן נמכרים נרות צבעוניים, והביקור הוא חגיגה לעיניים. בפסחא כל המשמעות העתיקה של הצבעוניות מתבטאת בטקסים, בשטיחים צבעוניים ברחבי העיר ובבגדיהם הצבעוניים של התושבים. (רענן בן בסט, מנכ"ל החברה הגיאוגרפית).
חרוזים צבעוניים: איטדוקקטדורמיט, גרינלנד
לא הכל לבן בערי הצפון הקפואות. בודדים מגיעים ליישובIttoqqortoormiit, שלא רק בלתי אפשרי מעט להגות את שמו, אלא גם לחיות בו. הוא נמצא באחד האזורים השוממים בעולם. בקיץ האדמה שחורה ובחורף הכול מכוסה שלג. בתוך הישימון הלבן הזה, עומדים הבתים של הכפר הקטן, כחרוזים צבעוניים. המתיישבים הראשונים שהגיעו למקום ב-1925, בנו את בקתותיהם כשהן צבועות בצהוב כחול, כתום ואדום. הצבעוניות בלב ערבות הקור, היא תחליף כלשהו לאור ולכל אותם דברים שאדם שחי בחשיכה זקוק להם.
דבר המדריך: הכפר הציורי מוסיף לאזור לבן אפור זה חיי, ססגוניים, ואי שקיעה בדיכאון, אשר בתיו הן בקתות מעץ בכל צבעיי הקשת. בחורף הכל מכוסה בשכבה עבה של שלג, ועדיין בתיו הצבועים מוסיפים המון, הם מסודרים כמו לגו, וכשמתקרבים לאזור במסוק מטוס או מהים בסירה ספינה כי כך ניתן להגיע בלבד לאזור, המראה מרשים, האנשים מעניינים, הבתים בנויים על מדרון, ובצדי המפרץ פיורד גדול.
כיום מתגוררים ביישוב כ-550 תושבים שמרביתם אינואיט, אסקימואים, שמנהלים את חייהם בדרך מסורתית המבוססת על צייד ודייג, ומעט תיירות . כלי התחבורה הם מזחלות כלבים, אופנועיי שלג , וסירות מנוע. חודשים ארוכים של חורף קשה, אבל באביב קיץ הקצר מיוני עד אוגוסט נעים והאפקט הצבעוני בין השחור והשלג מפעים. (מוטי סבאג – מדריך יועץ ומתכנן טיולים לנוסע העצמאי וקבוצות מאורגנות בחברה הגיאוגרפית – ברק אפיק).
העיר הוורודה: סינטרה, פורטוגל
עיר ורודה הנמצאת מערבית לליסבון, ששמה סִינְטְרָה(Sintra) ובה ארמונות מפוארים רבים שנבנו בתקופות שונות. "סינטרה" בפורטוגלית פירושו ורוד, והיא נקראת כך משום שרבים מהמבנים בה ורודים ומרחוק היא נראית ורודה כולה. העיר נבנתה כמושב קיץ למלכי פורטוגל באזור בו מגדלים גפנים לייצור יין. היום הופכת העיר בקיץ לאתר תיירות מבוקש. ארגון אונסק"ו הכריז על הנוף התרבותי של סינטרה כאתר מורשת עולמית, בשל מבנים מהמאה ה-14, שעוצבו אח"כ מספר פעמים, כך שסגנונות רבים משמשים בהם בערבוביה.
דבר המדריך: העיר מציעה נופי יערות וארכיטקטורה וידועה גם ביינותיה ובעוגיות הגבינה הטעימות – קז'אדה. בין סמטאות העיר מפעלי קרמיקה זעירים המייצרים תמונות מדהימות ביופיין המצוירות על אריחי קרמיקה. הדוגמאות מצוירות על ידי אומנים שהתמחו במלאכה זו (מנחם עבדי, מאגמה צ'אלנג').
צילומים: רויטרס
לכתבה המקורית באתר אונלייף
עוד ב-Onlife:
|
|
