| מתוך כ-46 מיליון אנשים שחיים כעבדים ברחבי העולם, שני שלישים, 30.4 מיליון אנשים, נמצאים במדינות אסיה-האוקיינוס השקט, כאשר המספר הגבוה ביותר הוא בהודו. כך על פי מדד העבדות העולמי שפורסם ביום שלישי. המדד לשנת 2016, שמבוסס על קבוצת זכויות האדם האוסטרלית Walk Free Foundation, כיסה 167 מדינה והציג עלייה של 30% במספר האנשים שנמצאים בעבדות (מ-35.8 מיליון ב-2014 ל-45.8 מיליון השנה). מקור העלייה של הנתון הוא ככל הנראה במחקר שנעשה בצורה מקיפה יותר, ולא כניסה של אנשים חדשים לעבדות.
המדינות שעומדות בראש הרשימה, עם המספר האבסולוטי הגבוה ביותר של אנשים בעבדות מודרנית הן הודו (18.3 מיליון), סין (3.38 מיליון), פקיסטן (2.1 מיליון), בנגלדש (1.53 מיליון ואוזבקיסטן (1.2 מיליון). לפי הדוח כמה מהמדינות הללו מספקות כוח עבודה זול עבור השווקים באירופה המערבית, יפן, אמריקה הצפונית ואוסטרליה. על פי המחקר, מספר העבדים המוערך בישראל עומד על 11,600.
בהודו ישנם 18.3 מיליון עבדים | צילום: fotolia
סוגי העבדות שזוהו במדד הן עבדות בכפייה בכבשנים, חקלאות, טקסטיל, ילדים חיילים באפגניסטן, הודו ותאילנד, קבצנות בכפייה ועבדות מינית. גברים ונשים חוו עבדות בכפייה בייצור, חקלאות, ייצור מזון ובנייה. נשים היו פגיעות גם לניצול מיני ונישואים בכפייה.
כל צורות העבדות מתקיימות בהודו
בהודו ממשיכות להתקיים כל הצורות של עבדות מודרנית, בהן גם עבדות בין דורית, עבדות ילדים בכפייה, ניצול מיני, קיבוץ נדבות בכפייה, גיוס בכפייה לקבוצת צבאיות ונישואים כפויים. מדובר בעיסוקים לא חוקיים, שהוכרזו כך כבר לפני כמה עשורים, אבל הם ממשיכים לשגשג.
בחירת מין העובר והפסקת הריון בו העובר הוא נקבה, הובילו לעיוות ביחס בין המינים בחלקים מסוימים של המדינה, כמו המדינה הצפונית הריאנה בה יש 100 נשים על כל 114 גברים. על פי הדוח, חוסר האיזון הזה תדלק את עסקי החתונות הכפויות. במחקר שלה, הקרן מצאה כי במקרים מסוימים, בנות נאלצות להתחתן ומשומשות כעבדים שלא משלמים להן כאשר לעבדים משלמים 140 דולר לעונה, אבל כלה יכולה לעלות רק תשלום אחד של 10 דולר.
ארה"ב ובריטניה נלחמות, קטאר מתעלמת
הקרן ציינה במדד גם את מאמציהן של הממשלות לרסן את העבדות והציגה נתונים שלא בהכרח היו מובנים מאליהם. המדינות שמגיבות בצורה החריפה ביותר לעבדות הן הולנד, ארה"ב, בריטניה, שוודיה, אוסטרליה, פורטוגל, קרואטיה וכמה נוספות, אך רק בגלל שלמדינה יש את המשאבים, אין זה אומר שהיא בהכרח עושה את הדבר הנכון עבור האוכלוסיות החלשות. אם משווים לתמ"ג, מדינות כמו קטאר, סינגפור, כווית, ברוניי, הונג קונג, ערב הסעודית, בחריין, עומאן, יפן ודרום קוריאה, נקטו באמצעים מועטים על מנת למגר את תופעת העבדות המודרנית, על אף העושר והיציבות הפוליטית שלהן.
האמיר של קטאר. על אף האמצעים, המדינה לא נאבקת בעבדות | צילום: ויקיפדיה
מנגד, ישנן מדינות בהן הפיליפינים, ברזיל, גאורגיה, ג'מייקה, קרואטיה, מונטנגרו, מקדוניה, מולדובה, אלבניה וסרביה שמפגינות תגובה חזקה יחסית לעבדות, על אף האמצעים המוגבלים.
וישנה גם צפון קוריאה, שם על פי ההערכות כ-1.1 מיליון אזרחים מתוך אוכלוסייה של 25.1 מיליון הם עבדים. הנתון הזה הופך את המדינה לבעלת הפרופורציה הגבוהה ביותר בין העבדים לתושבים. למרות זאת, זו המדינה היחידה מתוך 25 מדינות אסיה-האוקיינוס השקט, ובעולם בהקשר הזה, שלא הגדירה שום סוג של עבדות כפלילי.
|
|
