משבר היורו בן שנתיים: מתי הוא הולך להסתיים, אם בכלל?

המשבר בגוש היורו כבר בן יותר משנתיים, ואיננו זוחל יותר. התינוק הזה הולך עכשיו, והוא כולו מפותח ודעתני. והוא אכן יצור קטן ומגעיל, התינוק הזה: שאלו כל מנהל כספים מלונדון ועד ניו יורק מתי יסתיים המשבר, והם יענו לך שבמהלך השנתיים הקרובות, כשהנבואות הקודרות ביותר יודיעו שזה ייתרחש רק כשצרפת תעמוד בלב העניינים עם חובה הממשלתי העצום – גרוע כמו זה של איטליה או אף יותר ממנו.

אז מתי באמת הוא יסתיים? איש אינו יודע. אבל הוא לא יסתיים השנה, ובטח גם לא בשנה הבאה. למרות כל מגרעותיו הניבטות אל כל המתבוננים בו מבחוץ, האיחוד האירופי מורכב מחלקים נעים רבים. זה פאזל בן עשרת אלפים חתיכות. המסגרת הושלמה, וגם התמונה הכללית על ריבוי פרטיה כבר נבנתה אף היא. אבל כמה חורים פעורים זועקים את החתיכות החסרות.

בסוף השבוע האחרון, ראש הממשלה האיטלקי מאריו מונטי אמר כי הוא עדיין חושש שהיורו יתפרק. מונטי הביע דאגה שהמתחים המתעוררים ע"י משבר היורו כבר הסיתו מדינות האחת נגד רעותה, ואסור להרשות לו לקרוע כך את יבשת אירופה. "הלחצים שליוו את גוש היורו בשנים האחרונות כבר נושאים סימנים של פיצול פסיכולוגי של אירופה", אמר מונטי בראיון לעיתון הגרמני "דר שפיגל" שפורסם היום (שני). "עלינו לעבוד קשה כדי להכיל את זה". הוא גם הזהיר שאם היורו יתפצל, היסודות של האיחוד האירופי יושמדו.

"אם הממשלות ירשו לעצמן להיכבל לחלוטין להחלטות של הפרלמנטים שלהן מבלי לשמור לעצמן טווח למו"מ, סביר יותר להניח שאירופה תתפצל מאשר תחווה הידוק קרוב יותר", אמר בראיון. כן, חשבנו שמספיק לדאוג לגבי העוינות המדינית במזרח התיכון והשפעתה על העולם. עכשיו אנחנו צריכים לדאוג שהצרפתים, הגרמנים או האיטלקים ילפתו אלה את גרונם של אלה? מן הסתם, אף אחד לא מצפה שאירופה תתחיל לשגר טילי תקיפה בינה לבין עצמה. לפחות לא בזמן חיינו.

אבל אם יש דבר אחד שאפשר להגיד על היורו, זה שהוא איחד חלק של העולם הידוע בכך שהוא מפוצץ דברים בהתפרקות מוחלטת. אירופה מאוחדת הייתה דבר נהדר לכלכלה העולמית ולשלום העולמי. אבל המשקיעים צריכים לקחת את הערותיו של מונטי בעירבון מוגבל: רק בשבוע שעבר הוא ציין שאיטליה משתפרת מאוד בטיפול בחובותיה הציבורים ואמר שהוא אפילו רואה אור בקצה המנהרה. מונטי הוא דוגמא קלאסית לסיבה להיותם של השווקים כה סכיזופרניים לגבי אירופה. הינה מה שהוא אמר לרדיו איטלקי בשבוע שעבר:

"אנו ושאר אירופה מתקרבים לסוף המערה. יש אור בסופה. ההחלטות שקיבלנו ב- 28 וב- 29 ליוני הן חשובות מאוד וכעת אנו רואים את התוצאות, במונחים של מוכנות גבוהה יותר מצידם של המוסדות האירופיים להביאם לידי פעולה". עד כאן מונטי.

איטלקי אחר, מאריו דרגי, נשיא הבנק האירופי המרכזי, אכזב את השווקים בשבוע שעבר כשלא נקב מדויקות באופן בו הבנק המרכזי יפסיק את הקזת הדם בשוק האג"ח הפריפריאלי, ויניב מקרבו פיתרון ארוך טווח למשבר החוב הריבוני.

לאורך סוף השבוע, הבנק המרכזי פרץ דרכים חדשות כשרמז כי יוכל להתחיל רכישה בלתי מוגבלת של אג"ח דרום-אירופיות כדי להוריד את התשואות המְשַתְקוֹת עליהן. מה זה אומר? כשהמשקיעים זונחים חוב ממשלתי של מקומות כמו ספרד או איטליה, הביקוש הנמוך מוריד את המחירים. כשמחירי האג"ח נופלים, שיעורי הריבית עליהם עולים, ומול עלייה כזאת מדינות כמו ספרד או איטליה צריכות למצוא כסף מן האי-שם כדי לשלם את הריבית על הלוואותיהן. כדי לבלום את שיעורי הריבית מעלייה כזאת, הבנק המרכזי ייכנס לתמונה כמו שואב-אבק ענקי וייקנה את החוב מהשוק – בין אם יהא זה ספרדי עשיר, או בנק גולדמן-זאקס. כל מי שמחפש להיפטר מהחוב ימצא, לכאורה, רוכש נלהב בדמות הבנק המרכזי. המהלך יישמור את מחירי האג"ח מצניחה במדינות אלו, ולפיכך ימנע מן התשואה עליהן לעלות. וכך הארצות שהזכרנו תהיינה פטורות מהצורך למצוא כסף מתחת למזרון כדי לשלם למלווים שלהן, שכמובן כוללים בנקים עולמיים גדולים, מדינות אחרות, וגם אותם הורים מבוגרים שבבעלותם חוב ממשלתי כדי ליהנות מהריבית עליו בשנות הזהב שלהם.

הרבה משקיעים יותר מעודדים בידי דרגי כעת, במיוחד אחרי הערותיו ביום חמישי האחרון. כעת אומר דרגי כי הבנק המרכזי עלול להתערב ישירות בשוק האג"ח, דרך תוכנית שוק הבטוחות שלו, כדי לסייע למדינות דרום אירופה לנהל את עול החוב שלהן. הוא אמר שהבנק המרכזי עשוי לשקול אמצעים נוספים להרגעת השוק, אשר כבר הניע את התשואות של איטליה וספרד חזרה לרמות שהכריחו את יוון, אירלנד ופורטוגל לחפש חבילות חילוץ מאסיביות.

בתיאוריה, אם הבנק המרכזי ישכנע את משקיעי האג"ח כי הוא מספק רשת ביטחון אמינה עבורם, הדבר עלול לפתות משקיעים חזרה אל השווקים האלה ולשמור את המחירים והתשואות ביציבות. כך שבמקרה כזה, הבנק המרכזי לא יצטרך לצבור כל כך הרבה מהחוב הזה כמו שהיה צריך לולא כן. 

אך מי יודע? השווקים הפכפכים. יוון, בה התחיל הכל, ערכה שיחות עם המלווים הבינלאומיים שלה אתמול על קיצוצי התקציב שהיא מתכננת לאמץ בכדי להבטיח חבילת סיוע בת 31.5 מיליארד יורו מקרן המטבע הבינלאומית. הסכום הזה נדרש כעת רק כדי לשמור את יוון כבעלת כושר פירעון ולהימנע מברירת המחדל ומנטישה פוטנציאלית של גוש היורו.

שר האוצר היווני יאניס סטורנאראס צוטט  לפני הפגישה אומר שהממשלה החדשה מחויבת לרפורמות שמטרתן עידוד הכלכלה והימנעות מתרחיש הנטישה היוונית. הוא גם הוסיף כי השבועות הקרובים הם גורליים לגבי עתידה של יוון, כששלישיית המלווים – האיחוד האירופי (במיוחד גרמניה), קרן המטבע והבנק המרכזי – תקבע אם לשחרר את חבילת הסיוע בחודש הבא. השווקים יעקבו אחר התרחיש בדריכות. הממשלה השמרנית החדשה בראשות אנטוניס סאמאראס הוקמה ביוון רק לאחרונה, ביוני, עם התחייבות לשאת ולתת על עסקאות החילוץ של האיחוד והקרן, ולתת יותר דגש על צמיחה מאשר על צנע. כן, גרמניה הזהירה את יוון מפני ניסיונות לשכנע את קרן המטבע להעניק ויתורים נוספים, כי רפורמות התקציב שלה כבר מצויות בפיגור של חודשים.

בינתיים, כשהפוליטיקאים הגרמנים מתקרבים לאדמה הרותחת ברגליים חשופות, מגיעים איתותים מעורבים מברלין, ומנשיא הבונדסבנק ינס ויידמן. ביום שישי, משקיעים כבר אבחנו סימנים לכך שגרמניה מתכופפת בנושא: סגן הקנצלרית פיליפ רוזלר, פעם מתנגד מוחלט למדיניות רכישת האג"ח, אמר כי המדיניות אכן נמצאת בטווח המנדט של הבנק המרכזי. אלמר ברוק, חבר-ועד בכיר במפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרי של מרקל, הרחיק לכת עד כדי לקרוא לתוכנית "שביל הזהב החכם"; דרגי והבנק המרכזי יתמידו בתוכנית גם בלי תמיכתה של גרמניה בנקודה זו, בדיוק בגלל שהם יודעים כמה גרוע המצב.