נציבה תחת אש: על האישה שעומדת בראש המוסד שמאיים על הפרקליטות

אך הנציבה, שכשופטת זכתה לציון הגבוה 4.2 מתוך 5 במשוב השופטים שבוצע על ידי עורכי הדין, הפכה במהרה לאויב ממש בעיני הפרקליטים. מוסד הביקורת, שהוקם באפריל בשנה שעברה, הפך לגוף הנתפס כמאיים על הפרקליטות – עד כדי כך שוועד הפרקליטים הכריז בספטמבר האחרון על סכסוך עבודה ומנע מאנשיו להופיע לדיונים ולהגיש כתבי הגנה וכתבי אישום. הסכסוך הסתיים רק בחודש יוני האחרון, בהתערבות שרת המשפטים איילת שקד, שמינתה את השופט לשעבר אליעזר גולדברג כדי לבחון את התנהלות הנציבות בשנתה הראשונה.

– לכל הדירוגים, הכתבות והעדכונים: עשו לנו לייק בפייסבוק

– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל: 077-4304645

הקמתה של הנציבות לא הגיעה ללא סיבה. במהלך השנים התמודדה הפרקליטות עם ביקורת חריפה על התנהלותה הכוחנית בפרשות מתוקשרות שהסתיימו בקול ענות חלושה. זכורים דבריו של היועץ המשפטי מני מזוז, שבהיכנסו לתפקיד ביקר את הפרקליטות וטען כי היא "מסמנת מטרות״. גם פרשות שנחשפו לאחרונה, כמו פרשת השחיתות של פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד, או מה שנראה כהתנהלות תמוהה בפרשת דריסת הנער גל בק, ערערו את אמון הציבור בפרקליטות והגבירו את הביקורת עליה.

ניצול הזדמנות

ב־10 ביולי 2012 זוכה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מכל האישומים נגדו, מלבד הרשעה בהפרת אמונים. היתה זו מכה קשה נוספת ליוקרת הפרקליטות, שהשקיעה מאמצים רבים כדי להביא את אולמרט לדין, ושעת כושר לקידום רעיון הקמת הנציבות. לנוכח הזיכוי הדהדו דברי שר המשפטים לשעבר חיים רמון לאולמרט, כפי שנתפסו במצלמה בחתונת בתו של אריה דרעי ב-2010 – "אם לא ירשיעו אותך בשוחד, אנחנו נ***ן אותם". רמון כיוון לכך שאם אכן ראש הממשלה לשעבר לא יורשע בעבירה משמעותית, תהיה זו שעת כושר להקים גוף שיפקח וירסן את הפרקליטות.

הילה גרסטל | צילום: דניאל בר-און

ואכן, שבועיים לאחר זיכויו הכמעט־מלא של אולמרט התכנסה הוועדה לביקורת המדינה, בנוכחות שלושה שרי משפטים לשעבר – דניאל פרידמן, חיים רמון ויעקב נאמן – שלושתם מבקרים ותיקים של המערכת. הוועדה החליטה על הקמת גוף חיצוני שיבקר את הפרקליטות, ודחתה את הצעתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, להקמת גוף פנימי. בינתיים, כזכור, הורשע אולמרט בשורה של עבירות חמורות – אבל שעת הכושר כבר נוצלה.

במהרה התברר כי גרסטל, כפי שעשתה בתפקידים קודמים, יוצקת תוכן אמיתי לתפקיד ובכך מעוררת עליה את זעם הפרקליטים. הנבת״ם התבקש לבחון הן את פעילות המערכת והן את פעילות הפרקליטים, ובעוד שבדיקת המערכת נתפסה ככורח נסבל לנוכח הפרשיות הלא מחמיאות שפגמו בתדמית הפרקליטות, הבחינה הפרטנית של הפרקליטים נתפסה כאקטיביזם מוגזם, שיוביל לדעת המבקרים, לפגיעה בעצמאות התביעה.

פרקליט המדינה שי ניצן פרסם דוח על הנבת"ם, שבו נטען כי הוספת הסמכויות של "נציבות תלונות" לנציבות הביקורת באופן גורף – בניגוד להמלצת משרד המשפטים – פגעה בעקרונות היסוד במקום לשרת אותם. לטענת ניצן, הדברים משקפים מדיניות ביקורת אקטיבית החותרת תחת עקרונות היסוד של השיטה. גם יו״ר ועד הפרקליטים לימור פלד רואה בנציבות סכנה של ממש. "הגיע הזמן שפרקליט המדינה ופרקליטי המחוזות יעמדו לצדנו במאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה, נגד גוף שהוקם מאינטרסים צרים, ממניעים פוליטיים, כדי להחליש את עבודת הפרקליטים ולא לאפשר להם להילחם בפשיעה ובשחיתות״.

עם זאת, כאשר מסתכלים על עבודת הנציבות, לא ברור על מה יוצא קצפם של הפרקליטים, מלבד אולי רצונם לשמור על המצב הקיים – אף אחד לא אוהב שבודקים אותו. על פי דברי גרסטל עצמה, במהלך עבודתה נבדקו 178 תלונות פרטניות נגד פרקליטים. מתוכן נמצאו רק שלוש מוצדקות – פחות מ־2% מסך התלונות – ורק במקרה אחד לוותה הביקורת בהמלצה אופרטיבית. הצלחותיה של גרסטל הפכו אותה למועמדת מובילה למשרת היועץ המשפטי לממשלה שתתפנה בסוף השנה. ועדת האיתור לתפקיד מורכבת מחמישה חברים, שתמיכת ארבעה מהם נדרשת כדי לזכות בתפקיד היוקרתי. אחד מחברי הוועדה הוא נציג לשכת עורכי הדין, שם גרסטל אינה אהודה בימים אלה. מינויו של נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס ליו״ר הוועדה עשוי להיות המסמר האחרון בארון הסיכויים של גרסטל לזכות בתפקיד, לנוכח התנגדותו בעבר למינויה לתפקיד מנהלת בתי המשפט, כשעל אף ניסיונה הניהולי העדיף על פניה מתמודדים האחרים.