|
שר האוצר יאיר לפיד היטיב לנסח זאת: רשות השידור מתה מזמן. אנחנו רק חותמים כאן על תעודת הפטירה. האמת האכזרית היא שאת תעודת הפטירה של הרשות, או לפחות של שידורי הטלוויזיה שלה, נתן ציבור משלמי האגרה שנדד לערוצים האחרים, עד כדי כך שגם אם יש מדי פעם בערוץ הראשון משדרי איכות (קנויים לרוב), איש אינו שם לב לכך.
דוח ועדת לנדס שהוגש אתמול לשר התקשורת גלעד ארדן ולשר לפיד אמור לשלוח את גוויית הרשות, וגם את מחלקת הגבייה שלה, למנוחה נכונה. דוח הוועדה כולל דיון מעמיק בשידור הציבורי ובדרך הנכונה לספק את השירות היקר לציבור. אבל ארדן ולפיד התעניינו בעיקר במועקת משלמי האגרה. "בתוך שנה תבוטל אגרת הטלוויזיה. התשלום נתפס כקנס מאוס שנגבה ללא הצדקה וללא תמורה, לצורך מימון הוצאות מיותרות ובזבוזים", אמר ארדן נחרצות.
אפשר להניח שכל מס, אפילו מוצדק, שהיה נגבה בשלומיאליות ובשיטות בריוניות כמו אלה
של רשות השידור, היה מעורר מחאה ציבורית נרחבת. ובכל זאת: הכרזתם של ארדן ולפיד על "ביטול האגרה" מציגה רק אמת חלקית: אגרת רשות השידור לא תבוטל במלואה, אלא רק החלק הנגבה ישירות באמצעות דיוור לבית האזרח. חלק אחר, הנגבה באופן סמוי כמעט כחלק מאגרת הרישוי לרכב, ימשיך להיות משולם.
בעבר גבתה הרשות אגרה כנגד כל מכשיר רדיו ברכב, בנימוק שבעל המכשיר נהנה משירותי רשות השידור ולכן עליו לשלם עליהם. בשנים האחרונות נעלמה הגבייה הנפרדת ומוזגה באגרת הרכב, באופן שהנהג אינו חש כי שילם גם את אגרת הרשות, בסך נוכחי של 136 שקל. שיטת הגבייה תוארה על ידי ועדת לנדס כ"יעילה, פרוגרסיבית, בעלת שיעור גבייה גבוה ועלות נמוכה".
הוועדה שכחה לציין עוד יתרון: כיוון שהאגרה חבויה בתוך סך אגרת הרכב, הצליח משרד האוצר להעלות אותה בתוך שנתיים ב־ 20% מבלי שאיש הרגיש בכך, בעוד לגבי האגרה המשוגרת לבית האזרח, החליטה המדינה המיטיבה על הפחתה של 5% מדי שנה. באוצר מסבירים שהגבייה באמצעות הרכב הוגברה לאחר שהתברר שגירעונות רשות השידור אינם מאפשרים המשך הפחתת האגרה שנשלחת לבתים, וחברי ועדת הכספים, שעמדו על המשך ההפחתה, העדיפו לאשר את העלאת האגרה הבלתי מורגשת.
סגן הממונה על התקציבים וחבר הוועדה, יוני רגב, מצדד בהמשך הגבייה באמצעות רישיון
הנהיגה: "זהו אמצעי גבייה יעיל ומשרת את אחת המטרות העיקריות: הסכום הנגבה אינו
כפוף להחלטות של חברי כנסת או שרים, ואיננו מעוניינים שגם אנשי אגף התקציבים יקבלו
החליטות לגבי הכנסות הרשות". מקורות המימון הנוספים יהיו חיסכון של כ־ 300 מיליון שקל בשנה כתוצאה מהתייעלות הרשות, תוספת הכנסות מפרסום וחסויות.
גלעד ארדן. המבחן האמיתי עוד לפניו | צילום: מרק ישראל סלם
עם זאת, מעריכה הוועדה שבמבנה החדש תזדקק הרשות גם למימון ישיר מקופת המדינה, בסכומים הנעיםבין 100 ל־ 200 מיליון שקל. הוועדה ממליצה לקבוע מנגנון מימון שיצמצם ככל האפשר את האפשרות של פוליטיקאים להשפיע על תקציב הרשות, אך קביעת המנגנון המומלץ הושארה לדיונים נוספים.
# # #
למרות העניין העצום באגרה שכמעט תבוטל, מבחנה העיקרי של הרפורמה יהיה בהקמתה של רשות שידורים ציבורית אפקטיבית ומשוחררת מההשפעה המשחיתה של הפוליטיקאים. ארדן קיבל מהוועדה בראשות רם לנדס את ההמלצה שבעצם הזמין: פירוק הרשות הקיימת והקמת רשות חדשה, משוחררת מהסכמי העבודה הקודמים וממאות עובדים בלתי יעילים שקשה לפטרם.
הרשות החדשה תעסיק על פי ההערכות כ־ 700 עובדים. מרבית עובדיה יעסקו בשידורי
חדשות ברדיו, בטלוויזיה ובמדיה חדשה. הפקת תוכניות וסרטים תועבר לידי גוף מצומצם שיזמין עבודות ממפיקים חיצוניים, וכאן יהיה חלק גדול מהחיסכון בכוח אדם, בצד צמצום ניכר של עובדי מנהלה וחיסול מחלקת הגבייה.
הרשות הנוכחית תיכנס לפירוק ותופעל תחת מפרק זמני שידאג לחסל את פעילותה ובעיקר
לפטר את כל עובדיה. במקביל תפעל מינהלת שתעסוק בהקמתה של הרשות החדשה. עלות
הפיצויים למפוטרים לא ידועה עדיין ומוערכת ביותר ממיליארד שקלים. במהלך דיוני הוועדה
התברר כי מנהליה הכושלים של רשות השידור אינם יודעים אפילו כמה עובדים בדיוק היא
כוללת, ועל פי ההערכות מדובר בכ־ 1,800 עובדים. אליהם יצטרפו כ־ 200 עובדי הטלוויזיה
החינוכית – עוד ארגון מסואב ומיותר שאמור להתחסל בעקבות הרפורמה.
הטלוויזיה החינוכית, שאיבדה את זכות קיומה לפני שנים רבות, אמורה הייתה להתחסל מזמן, אך השתמרה כיוון שהיא משתייכת למשרד החינוך ונחשבה לחלק ממוקדי הכוח, ההשפעה והמינויים הפוליטיים של שרי החינוך. שר החינוך הנוכחי, שי פירון, הוא חבר מפלגת יש עתיד, שמנהיגה לפיד הוא מקדם ותומך נלהב של הרפורמה המוצעת, ולכן לא היה חשש שיתנגד.
שר האוצר אמר לי אתמול כי עלות הסגירה של הרשות תלויה בסכום הפיצויים לעובדים, כפי
שייקבע במו"מ שייפתח בין הוועדים לממונה על השכר במשרד האוצר, קובי אמסלם. העלות
המקובלת בפיטורים מהשירות הציבורי נעה בין מיליון ל־ 1.5 מיליון שקל בממוצע לעובד.
סגן הממונה על התקציבים רגב אומר כי יהיה צורך להבדיל בין פיצויים לעובדים שיאבדו את
מקום עבודתם, לבין פיצויים לעובדים שיפוטרו מהרשות הישנה אך יעברו מיד לרשות החדשה.
אפשר להאמין לשרים ולחברי הוועדה שהם מעוניינים לצמצם ככל האפשר את ההשפעה
הפוליטית, האחראית במידה רבה להרס הרשות הקודמת. ארדן מינה לראשות הוועדה את לנדס, שכנראה אינו נמנה עם מצביעי הליכוד, מפלגתו של השר. על מנת להתמודד עם בעיית ההשפעה הפוליטית מציעה הוועדה מערכת מורכבת של פיקוח על השידורים, שבוודאי יימצאו לה מתנגדים בקרב הפוליטיקאים.
על הרשות החדשה תפקח מועצה שתשעת חבריה (לפחות ארבע מהם נשים) ממונים על
ידי "השר הממונה" שהוא היום שר התקשורת, ולאיש מהם אין זיקה אליו. ספק אם כללים אלה לבדם ימנעו משר שאפתן במיוחד למלא את המועצה במקורבים פוליטיים מסוגים שונים, שמצדם ישרשרו את "רוח המפקד" עד לאחרון כתבי החדשות. לכן מציעה הוועדה להקים גוף מפקח נוסף, במסגרת רגולטור כללי על השידורים במדינה.
הצעה זו קשורה לרעיון ישן המתגלגל במשרדי הממשלה זה שני עשורים בקירוב – החלפת
משרד התקשורת ברשות המפקחת על השידורים. מספר הצעות חוק נוסחו בעניין, הממשלה קיבלה החלטות, ושרי תקשורת הצהירו, בעיקר לקראת סיום כהונתם, על תמיכתם האיתנה ברעיון. אלא שהאינטרס הפוליטי חיסל כל יוזמה באבה.
גם דוח לנדס יצטרך לעבור את מטחנת האינטרסים הפוליטיים: רשות השידור פועלת על
פי חוק שהתקבל ב־ 1965 ועבר מספר תיקונים מאז. על מנת להעביר את הרפורמה צריכה הכנסת לבטל את החוק הקיים ולקבל את החוק החדש.
ביטול האגרה השנואה אמור להיות השוט שידרבן את הנבחרים לזרז את האישור כדי לעמוד בתאריך היעד שקבע השר – 1 במרץ 2015 . הצלחתם של ארדן ולפיד תימדד לא רק בעמידה בלוח הזמנים, אלא גם בפער שייפתח בין המלצות הוועדה לחקיקה בפועל. ללא הפרדה אפקטיבית בין השר הממנה את מועצת הרשות החדשה לרשות עצמה, היא תהיה בבואה של הרשות הקיימת, ולהמלצות הדוח שהוגש אתמול ברוב טקס לא תהיה כל משמעות.
###
מתי לאחרונה ביקשתם מחברת התקשורת שלכם גלישה מהירה יותר? אם שדרגתם בזמן האחרון את מהירות הגלישה, זה כנראה מפני שמישהי נחמדה מאוד מאחת החברות התקשרה והסבירה לכם שתמורת ממש כלום אתם יכולים לגלוש מהר יותר, גם אם לא ברור
למה ולאן, ואתם בחרתם להוריד אותה מהקו כשאתם מהמהמים לעצמכם שאולי הילדים צריכים וכמה זה כבר יעלה לי.
בינתיים, במורד הרחוב שבו אני גר פותחים טכנאים של בזק את המדרכה ונראים כמעט עסוקים. "שמים לכם סיב אופטי. תוכלו לגלוש פה במהירות מאה מגה", מבטיח לי אחד, וחברו מתקן אותו: "ג'יגה. אפשר להגיע לג'יגה!".
פרויקט יקר, רווי אינטרסים | צילום: shutterstock
מהירות הגלישה הממוצעת באינטרנט בישראל היא כ־ 8.5 מגה. לא רע יחסית לממוצע באירופה, נמוך מיפן או קוריאה, אבל חלפו עידנים מאז התלונן מישהו מהצרכנים על מהירות הגלישה. מי שמתלונן על איכות תשתיות התקשורת הן בעיקר חברות מסחריות העוסקות
במכירת רוחבי פס, או חברות המבקשות להפעיל שירותי טלוויזיה על גבי הרשת. ההנחה הרווחת בענף התקשורת היא שבעתיד הלא רחוק יהיה קשה להסתדר בלי סיב אופטי ומהירות גלישה דו־כיוונית (הורדה והעלאה לרשת) של מאה מגה לפחות, יותר מפי עשרה
מהמהירות הממוצעת היום.
הצורך צפוי להתעורר בעיקר בגלל רוחב הפס הנדרש לשידורי טלוויזיה איכותיים על גבי האינטרנט. הרשת כבר מתחרה במקומות רבים בשידורי הטלוויזיה בלוויין ובכבלים, אבל ההתפתחות בתחום איטית וכן גם קצב פריסת הסיבים בעולם.
כדי לדלג לעידן הבא צריך לרשת את המדינה מחדש ברשת סיבים אופטיים, שתחליף את רשתות הטלפון והכבלים. מדובר בפרויקט יקר מאוד. כיוון שמעטים מאיתנו זקוקים לשירות כזה ומוכנים לשלם עליו, זהו גם מיזם לא כלכלי בעליל. במדינות שבהן קיימות רשתות סיבים אופטיים גדולות, כמו אוסטרליה, קוריאה וחלק ממדינות אירופה, הן ממומנות על ידי המדינה או בסיוע המדינה.
בישראל החלו בזק והוט להניח תשתיות סיבים מוגבלות על חשבונן, בעוד המדינה מסייעת בהשקעה של 150 מיליון שקל למיזם הסיבים אי.בי.סי האמור להשיק את שירותיו במהלך שלושת החודשים הקרובים. עתידו של המיזם שנוי במחלוקת: יותר מעסק, הוא מפגש של אינטרסים.
הפוליטיקאים שהעבירו את הכסף ליזמים רצו להכניס מתחרה נוסף שישבור את הדואופול של בזק והוט בתחום תשתיות התקשורת. חברת החשמל, שתשתית הסיבים שלה מהווה חלק גדול מהרשת החדשה והחלק האחר מועבר על גבי רשת החשמל שלה, מעוניינת בפיתוח מקור הכנסה נוסף ושחרור חלק מהלחצים ביחסי העבודה המורכבים בחברה. ספקית ציוד התקשורת סיסקו מעוניינת במכירות ושדה ניסוי לציוד מתקדם שלה. חברת טמרס, בשליטתו של פויו זבלדוביץ', היא בעלת כבל תקשורת בינלאומי ומוכרת
את שירותי הכבל שלה לחברת הסיבים.
עכשיו נשאר רק פרט קטן ושולי: מה האינטרס של הלקוח בסיבים אופטיים, כל עוד אין לנו שירותים מתאימים לרשתות כאלה? בחברת הסיבים מבינים את גודל הקמפיין השיווקי והוא צפוי להתחיל כבר בחודש הבא, כאשר החברה תפנה לציבור בבקשה שיזמין חיבור
לרשת המתקדמת. ההנחה היא שהחברה תתחיל לפעול באזור שבו יתעורר הביקוש הגבוה ביותר לחיבורים. קשה להניח שהיא תוצף בבקשות לחיבור, אבל זה יהיה ניסיון מעניין לעורר תשומת לב לתשתית היקרה שאינכם יודעים שאתם זקוקים לה.
|
