|
הפיגוע האקלימי של השבוע האחרון הותיר לא מעט קורבנות־סלב. אחד מהם הוא משה וידמן, יו"ר בנק המזרחי טפחות, שסיפר כי נתקע שלושה ימים ברציפות ללא חשמל. בלית ברירה, וכדי לנהל את ישיבות הדירקטוריון, נותר ללון בתל אביב.
סלבריטאים אחרים לא חסרים, אבל ברצוני להתמקד בשניים מתוכם. בעצם בשלושה. מדובר בצמד תקע ושקע ובנם הבכור שטקר. מבלי שנרגיש, גם אצל צמד החבובות זרם החשמל נותק והם נעלמו מהמסך. בחברת החשמל מסבירים שבעתות חירום אין מקום לתשדירים הומוריסטיים ועדיף להתמקד בהסברה מונעת. ואכן, כשמוקד 103 קורס מעומס פניות, לאף אחד אין חשק להתמקד בענייני משפחת שטקר.
ליו"ר חברת החשמל יפתח רון־טל הגיעו במהלך השבוע בקשות לפרוטקציה מחברים מיואשים, אבל הוא דחה את כולן. רון־טל אפילו לא עשה הנחות לבנו, שזרם החשמל בביתו שביישוב תפוח נותק לארבעה ימים. מאידך, ח"כ זאב מוזס )יהדות התורה), המתגורר
באחת השכונות החרדיות בירושלים, שמח לשמוע במהלך ישיבת ועדת הכלכלה (שדנה כמובן במשבר הסערה) מאשתו שבאורח פלא החשמל חזר אחרי שלושה ימי ניתוק.
על ממדיה האימתניים של הסערה התבשר יו"ר החברה ביום שישי לפנות בוקר. לאחר שהוער משנתו הכריז על מצב חירום (יומיים קודם לכן הסתפקו בחברה בכוננות סערה) ולקח פיקוד על העניינים. הוא הוביל את ההחלטה התקדימית לפתוח לתקשורת את חדר המצב שהוקם. המנכ"ל אלי גליקמן, ששהה בחופשה פרטית בספרד, הוזעק אף הוא בשישי בבוקר. בדיקה באל על לא אפשרה את הטסתו לישראל, והוא הופנה לחברת תעופה זרה. בערב שישי הוא נכנס לעניינים.
אבל לא כולם נהגו כמוהו. גליקמן הדביק את התואר "בוגדים" ל-200 מהנדסים שלא ביטלו את חופשת ההשתלמות באילת. המנכ"ל טען שלא ייתכן שבעיצומה של הסערה הקבוצה לא תתחשב, תרד לאילת ותפגע בתדמיתה.
רון־טל, בגיבוי יו"ר הוועד מיקו צרפתי, החליט לפטר את שני ראשי ועד המהנדסים כדי להרגיע את הסערה הציבורית. נזכיר שגם בסופת 1992 הוחלט על הקמת ועדת חקירה מטעם משרד האנרגיה, שבסופה הוחלט להדיח מהתפקיד את מנהל מחוז ירושלים. נראה ששני ראשי הוועדים יזומנו לשימוע, אבל ספק אם בהעדר עילה ההדחה תצא אל הפועל.
נזקי הסערה למשק נאמדים ב-1.25 מיליארד שקל.
קורבנות בנפש כתוצאה מאחריותה הישירה של חברת החשמל לא היו למרבה המזל, אך בסערה נקרעו קווי מתח באורך 60 ק"מ שגרמו בשיאה לניתוקם של 60 אלף צרכנים מהחשמל (מרביתם בירושלים). כ-6,000 עצים שנפלו על הקווים היו הגורם המרכזי לניתוקים.
בצפת קרסו עצים בני מאה שנה. חברת החשמל נזקקה ל-50 גנרטורים לאבטחת אספקת חלופית במקומות שבהם לא ניתן היה לתקן מיידית את התקלות. ב־ 50 גנרטורים נוספים שברשותה לא ניתן היה להשתמש. כדי לטפל בשלל התקלות ניצלו ראשי החברה את ניסיונם וקשריהם בצה"ל.
רון־טל שימש בתפקידו הצבאי האחרון כמפקד הגייסות המשוריינים בדרגת אלוף. המנכ"ל גליקמן פיקד על שייטת 13. שני יוצאי צבא אלה יודעים דבר או שניים בנושא פיקוד במצבי משבר. אין זה מקרי שהם תפקדו כאילו הם בשירות צבאי פעיל: ישיבת מטה הפכה ל"קבוצת פקודות", החמ"ל הפך ל"חפ"ק", ואילו עובדי חברת החשמל בפעולה.
סערה ציבורית | צילום: אתר חברת החשמל
שינוע הגנרטורים באמצעות מסוקים של חיל האוויר נעשה בשיטת "מתלה מטען". ביום שאחרי כבר שוגרו הזלדות הצבאיות לרחובות הבירה. כשהסערה הראתה סימני כניעה, כינס רון־טל לראשונה ביום שני השבוע את הדירקטוריון למסירת דיווח. בישיבה השתתפה גם אורנה הויזמן־בכור, מנכ"לית משרד האנרגיה. הדירקטוריון, כולל מנכ"לית המשרד, שיבחו את תפקוד החברה.
שר האנרגיה סילבן שלום המשיך לאורך כל המשבר לגבות את חברת החשמל ולהתעדכן בצורה שוטפת. במישור הציבורי־תקשורתי קולו כמעט לא נשמע. את האש ספג בעיקר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנטל פיקוד על האירוע כאילו מדובר באסון השריפה בכרמל,
וכמובן הנהלת החברה עצמה.
מבקר המדינה יוסף שפירא לא חיכה הרבה וכבר ביום שישי שעבר הודיע על כוונתו לחקור את האירועים. "הפעם זאת הייתה סופה לבנה ובפעם הבאה סופת טילים. עצם ההודעה על הבדיקה בזמן אמת גרמה לגופים להתאחד", הסביר המבקר את עמדתו בכנס השנתי של מבקרי הפנים.
לי זה הזכיר את שקרה בחורף 1992 בעקבות מכת הברד והשלג שפקדה את המדינה. המבקר בדק, הוסקו מסקנות אישיות אך כלום ברמה הלאומית לא קרה. השבוע התברר שחקלאים שנפגעו בסופת 1992 עדיין לא קיבלו את הפיצויים והם עדיין מתדיינים בבתי
המשפט. ועדת הכספים "הענישה" בעקבות כך את רשות המסים, כשמנעה העברה תקציבית של 26 מיליון שקל למערך המחשוב.
במישור הפוליטי ניסו באופוזיציה להוביל להקמת ועדת חקירה, אך למעט הוצאת קיטור בוועדת הכלכלה, היוזמה לא התרוממה. הישיבה בכנסת ותוכנה תואמו מראש בין יו"ר ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן לבין יו"ר חברת החשמל. חברי הכנסת הערבים ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי טענו שהיישובים הערביים קופחו, ועד אמצע השבוע 2,700 מהם היו עדיין מנותקים מהזרם. רון־טל דחה על הסף את טענות האפליה והבהיר שאפילו בביתו של בנו אין
חשמל.
אז מדוע בעצם הוטחו טענות כל כך קשות על תפקוד חברת החשמל אף שקורבנות בנפש לא היו? מדוע ממדי הסערה התקשורתית היו גבוהים בהשוואה לסערה עצמה? איך קרה שהמילה "מחדל" עמדה באוויר כשגם חזאי מזג האוויר כשלו באומדן ממדי הסופה? האם כדי
להתמודד עם הסופה הבאה חייבים בחברת החשמל להצטייד בחתולי שלג או במזחלות?
ליו"ר חברת החשמל יש הסבר פשוט אבל פשטני על מה שהתרחש בשבוע האחרון: "אני לא מבין את ה'עליהום'. כנראה שההוויה הישראלית היא למצוא אשמים במקומות שאינם קיימים. על איזה מחדל מדברים? בשביל מה בכלל צריך ועדת חקירה?", הוא אומר ל"סופהשבוע".
יש להניח שהרעש התקשורתי לא היה בעוצמה כזאת לו הפיגוע האקלימי היה פוקד יישובים ערביים כמו אום אל פאחם או ג'לג'וליה. אלא שהסופה פקדה את עיר הבירה וסביבותיה, והותירה כ־ 10% מהתושבים מנותקים מזרם החשמל. היא גרמה אי נוחות קשה ללא
מעט מקבלי החלטות ואנשי תקשורת. רון־טל רשאי להתעלם מטענות האפליה, אבל המציאות בשטח, מה לעשות, שונה.
בעקבות הסערה הוחלט בחברת החשמל על הקמת צוות מומחים שיפיק לקחים. ייתכן שיוחלט על שכירת שירותי חברת ייעוץ חיצונית כדי לשפר את ההערכות. בעוד פחות מחודש תגיש החברה דוח ראשוני על ההמלצות.
ייתכן שאחת מהן תהיה הטמעת קווי המתח העליונים מתחת לקרקע. ההוצאה הכספית של מהלך כזה אינה מסתכמת ב-100 מיליארד שקל כפי שהוערך תחילה, וגם לא ב-50 מיליארד שקל – מדובר בהוצאה של 20-25 מיליארד שקל שתתפרס לאורך שנים אחדות. אם יתחילו בפרויקט, המימון יהיה באחריות המדינה. סביר להניח שעד אז יפקדו אותנו עוד כמה סערות, ועוד דוחות של מבקר המדינה שלא ייעשה איתם דבר.
אי.די.בי והגול העצמי של המוסדיים
קואליציה נדירה של עורכי דין, נאמנים, משקיפים, מומחים מטעם בית המשפט ומומחים מטעם עצמם, המליצו באסיפת נושי אי.די.בי להעדיף את הסדר הנושים של קבוצת אקסטרה-אלשטיין על פני ההצעה של גרנובסקי-דנקנר.
הבחירה, כך נטען, נעשתה מסיבות ענייניות, אף שמבחינה כלכלית מדובר בשתי הצעות דומות. אגב, דנקנר, שהתלבט אם להשתתף באסיפה המכרעת, טעה בשיקול הדעת כשבחר שלא להופיע.
השופט איתן אורנשטיין כיבד את רצון הנושים ואישר את ההסדר. מה שבכל זאת מעורר סימן שאלה הוא עילת ההמלצה שסיפק אייל גבאי (המומחה מטעם בית המשפט) להעדפת הצעת קבוצת אקסטרה-אלשטיין.
גבאי הסביר זאת בוודאות הגדולה יותר למימוש העסקה בחלופה זו על פני הצעת גרנובסקי־דנקנר, שחוק הריכוזיות עלול לפגוע בה. כדי להתמודד עם טענה זו העבירה קבוצת גרנובסקי-דנקנר למשקיף עו"ד חגי אולמן דוח סודי המפרט את הדרכים לצמצום
הפירמידה.
עו"ד אולמן התעלם מהדוח ולא שינה את עמדתו התומכת בהצעה הנגדית. השבוע התברר שאם מדברים על "אי ודאות", הרי שהבעיה בהשלמת העסקה מונחת דווקא לפתחה של קבוצת אקסטרה-אלשטיין.
השופט אורנשטיין החליט להורות לרשויות הפיקוח, שעד כה נמנעו מבדיקת המשקיעים לעומק, בעיקר את פעילות קבוצת אקסטרה. וזה לא מקרי. בבוקר הדיון המשפטי הקובע (יום שלישי) הונח על שולחן השופט תמליל הקלטה שהעביר עו"ד אודי ברזילי, בא כוחו
של איציק מדינה. מדינה ואודי אלוני (מטעם מחזיקי האג"ח הפרטיים) נפגשו עם בן משה, שטען שמאחוריו יש משקיעים נוספים. נזכיר שבן משה הצהיר בבית המשפט שהוא בעל השליטה היחיד באקסטרה אנרג'י.
טל רבינא, דוברו של בן משה, דחה את הטענות וטען שמדובר בספין נוסף של דנקנר. לדבריו, גם בתמליל השיחה שהועבר לבית המשפט נאמר שבן משה מייצג קבוצה פרטית, ואכן כידוע קבוצת אקסטרה שבבעלותו היא בדיוק כזאת. רבינא הציג תצהיר נגדי השולל את
טענות מדינה.
ספין מתוחכם או חשש אמיתי? דנקנר בבית המשפט | צילום: רויטרס
בית המשפט מצדו דרש מרשות ני"ע, הכונס הרשמי, הממונה על שוק ההון, ואפילו מרשות המסים לקבל את כל הנתונים הרלוונטיים הנוגעים לפעילות הקבוצה, בעלי השליטה בה, מקור כספי ההשקעה ועוד. מדובר במה שמכונה בעגה המקצועית "בדיקת נאותות" שנאמני בית המשפט לא טרחו לבצע לפני הצבעות הנושים (אולי משיקולי לוח זמנים). השופט
קצב למשקיעים שבעה ימים להתייצב בפני הרשויות ולהעביר את הנתונים הרלוונטיים.
הנאמנים התבקשו לדווח לבית המשפט על תוצאות הבדיקות עד 29 בדצמבר. האם רשויות הפיקוח יצליחו להשלים את בדיקתם המקיפה בלוח זמנים צפוף זה? מה יהיו תוצאות הבדיקה? כל זה עדיין לא ברור.
כך או אחרת, אם עד 5 בינואר 2014 העסקה לא תאושר בבית המשפט, לקבוצת אקסטרה-אלשטיין יש פתח מילוט המאפשר את נסיגתה, ואת הצלת כספי הערבות בסך 980 מיליון שקל שהופקדו בנאמנות בלתי חוזרת. אבל אם העסקה תושלם, שמורה לדנקנר האפשרות לערער לעליון. בעלי החוב, שטענו שהצעת אקסטרה "ודאית" יותר, עלולים לגלות כי הם תקעו לעצמם גול עצמי. יש לקוות שלפחות מבחינתם תושלם
הבדיקה בהצלחה.
דירקטור לא נולד
לפני שלושה שבועות דיווחתי על הגשת מועמדתי "לנבחרת הדירקטורים" והפכתי לאחד מ-13,700 בעלי החלומות. הבטחתי לעדכן על ההתפתחויות, כולל האפשרות שבקרוב אתחיל לזלול בורקס בשולחן אחד מחדרי הישיבות בחברה ממשלתית.
ובכן, ביום שישי האחרון קיבלתי מאורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות, מייל הכולל שתי בשורות. האחת טובה והאחת טובה יותר. הטובה היא "שלאחר בחינת הנתונים שמסרת במסגרת השאלון שמילאת, נמצא שעמדת בתנאי הסף שנקבעו על ידי הרשות". בבשורה הטובה יותר המופיעה בהמשך נכתב ש"עם זאת נוכח כמות המועמדים, הופעלו הקריטריונים הנוספים לסינון, בהתאם לנוהל תהליך האיתור (נספח ד'), המפורסם באתר הרשות. לצערנו, נמצא כי אינך עומד בתנאים אלה. מידע נוסף בנוגע לסינון ניתן
למצוא באתר הרשות". יוגב הציע שאם אני חושב שנפלה טעות אוכל לפנות לרשות ולבקש עיון מחודש במועמדותי (בתנאי שהפנייה תוגש בתוך שלושה ימי עסקים ממועד זה ותכיל נימוקים מפורטים).
אל תדאג, אורי. אין בכוונתי להמשיך את הפארסה, לבדוק את נספח ד' של נוהל תהליך האיתור ולערער. מבחינתי, דחיית מועמדותי לשלבי ההמשך היא אכן הבשורה הטובה יותר. קבעתי לעצמי כלל שמי שכשל באבחון כישורי (במקרה זה חברת הייעוץ "אדם מילא" שערכה את הסינון) כנראה שאינו ראוי להם.
בכל מקרה, מה שעניין אותי הוא לא הרצון להתהדר בתואר דירקטור. סקרן אותי התהליך עצמו, הרצון לדעת מה הסיכוי להתקבל כדירקטור בחברת ממשלתית. נתתי צ'אנס לאפשרות שאדם נורמטיבי "מן היישוב" בעל כישורים אך נעדר קשרים, שלא כיהן כמנכ"ל או התנסה כדירקטור, יעבור את המסננת. וכן, מתברר שהסיכוי לכך שואף לאפס. בתנאים אלה אפילו לשר האוצר יאיר לפיד לא היה שום סיכוי להתקבל כדירקטור בחברה ממשלתית.
בכל מקרה, אני לא לבד. במהלך השבוע פנו אלי מספר מועמדים (גם נשים שלהן ניתנת העדפה מתקנת) שכעסו שלא התקבלו. לכולם הסברתי שמיילים דומים נשלחו לכ־ 13 אלף מועמדים נוספים, ושלשלב הבא בריאליטי "דירקטור נולד" יעפילו אלף בלבד.
כך מצאתי את עצמי לא רק מחוץ לנבחרת, אלא מתפקד כדובר רשות החברות הממשלתיות לענייני הליגה למקומות עבודה
|
