סרטן, הסוף? התקווה הגלומה בדור החדש של התרופות האימונותרפיות

רתימת המערכת החיסונית בגוף החולה לצורך זיהוי והריסת תאים סרטניים, או בשמה המדעי – אימונותרפיה, כבר אינה חלום רחוק. אמנם החוקר פול ארליך חשב על הרעיון הזה עוד בתחילת המאה ה־20, אך רק בעשורים האחרונים תפסה האימונותרפיה תאוצה והחלה למשוך יותר ויותר את תשומת ליבם של העוסקים בחקר ובטיפול בסרטן. חברות רבות ברחבי העולם נמצאות כיום במרוץ אחר פיתוח טיפולים ותרופות אימונותרפיים (כמו קיטרודה, אופדיבו ויירבוי למשל), חלקם מבטיחים יותר מאחרים, כמו נוגדנים מונוקלונלים, חלבוני פני שטח שמעכבים את פעילות הסרטן (checkpoint inhibitors), ציטוקינים (חלבונים שמופרשים על ידי תאי המערכת החיסונית, ופועלים כמתווכים בתגובה החיסונית) (cytokines) וחיסונים נגד סרטן. ריפוי באמצעות (CAR (chimeric antigenreceptor של תאי T זוכה לתשומת לב מיוחדת. במהלכו נלקחים תאי T מגוף המטופל, אשר מהונדסים גנטית כדי לתקוף ולהרוג תאים סרטניים, וחלבוני פני שטח – אשר פותחו כדי לשחרר את המחסומים במערכת החיסונית וכך להעצים את התגובה של תאי T אנטי־סרטניים.

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645 או לחצו כאן

על רקע ההתלהבות הרבה סביב הטיפולים האלה, ד"ר ג'יל או'דונל־טורמיי, מנכ"לית ומנהלת המחלקה לענייני מדע במכון מחקר הסרטן (CRI), מספרת לפורבס על המצב העכשווי של אימונותרפיה ומה טומן העתיד לטיפולים האלו. המכון, שהוא ארגון ללא מטרות רווח, נוסד בניו יורק ב־1953, הוא מממן מחקרים וניסויים קליניים ומתעניין באימונותרפיה מאז שנות ה־70. טורמיי פעילה בו מאז 1987 ומכהנת כמנכ"לית משנת 1993.

ריפוי הסרטן באמצעות אימונותרופיה כבר אינו חלום רחוק | צילום: fotolia

"לאימונותרפיה היה עבר מגוון. היו עליות וירידות רבות בתחום", היא מציינת. "במכון לחקר הסרטן תמיד האמנו שאימונותרפיה תשחק תפקיד בטיפול בסרטן ונשארנו נאמנים לאמונה הזו יותר מ־60 שנה. כאשר הניסויים הקליניים הראשונים לא צלחו, היתה הרגשה בקהילה המדעית הכללית כי טיפולים באימונותרפיה נבחנו, נוסו ונכשלו. באמצעות התמקדות במדע, אנחנו סוף סוף רואים מה שיהיה קצה הקרחון של הפוטנציאל המלא הגלום באימונותרפיה. ההצלחה לאחרונה הפכה את פני התחום. התגובות מהתרופות האלו נראות כעת לא רק בגידולים אימונוגניים (שמסוגלים לעורר תגובה חיסונית באופן עצמאי, צ.ה.) כמו מלנומה, אלא גם בסוגי סרטן אחרים, כמו סרטן ריאות, סרטן ראש וצוואר וסרטן שלפוחית השתן. זה באמת שינוי תפיסתי בדרך שבה מחלת הסרטן תטופל. רוב הסרטנים שיאובחנו בעשור הבא או מעבר, יהיו מטופלים באיזושהי צורה של אימונותרפיה".

עדות ליכולת של האימונותרפיה התפרסמה בפברואר האחרון. תאים שהונדסו גנטית והוסיפו להם נוגדנים לזיהוי תאים סרטניים, הוזרקו לעשרות חולי לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL) והובילו לשיפור עצום במצבם של רוב החולים. לרובם נאמר שלא ניתן לרפא אותם, אך בעזרת הטיפול נראו סימני נסיגה או הפוגה במחלה בקרב 94% מהם. תוצאות טובות התקבלו גם בניסוי באותו טיפול, שנערך בקרב חולי לימפומה שאינה הודג'קין – 80% מהם הראו שיפור משמעותי בסימפטומים ו־50% אף הראו הפוגה במחלה.

התוצאות האלו היו זריקת עידוד בקרב החוקרים והרופאים בתחום הסרטן בעולם, גם לספקנים שבהם, והשחקנים בתחום ממשיכים לשקוד במרץ על פיתוח טיפולים מוצלחים. לדברי ד"ר או'דונל־טורמיי, "יש הרבה פנים חדשות בתחום. אנחנו רואים עניין עצום בו, ולא רק מהצד של מטרות רווח. יש המון שחקני ביוטק שהולכים להיות הדלק לפיתוח התרופות האלה בידי חברות פארמה גדולות. זה שדה צפוף, אבל תמיד טוב לתמוך בעוד מחקר".

העתיד בשילובים

"האסטרטגיה הקלינית הכוללת שלנו היא להתמקד במציאת השילובים הטובים ביותר של טיפולים באימונותרפיה", מציינת ד"ר או'דונל־טורמיי. "לדוגמה, טיפול אימונותרפי מסוג אחד עם טיפול אימונותרפי אחר, או טיפולים באימונותרפיה יחד עם תרופות סטנדרטיות לטיפול שקיימות כיום. זה מה שאני הכי מתלהבת ממנו. יש הזדמנויות רבות ופוטנציאל גדול, אבל אני חושבת שמדענים צריכים לחזור אחורה למעבדה כדי להבין קצת יותר על המנגנונים שדרכם אפשר לעשות זאת. מבחינה אינדיבידואלית, כל מטופל הולך להיות קצת שונה, ויהיו בוודאי קולטנים שונים וחלבונים שונים במטופלים, שיהיה צריך לכוון אליהם כדי לקבל תגובה חיובית".

"יש הרבה פנים חדשות בתחום, רואים עניין עצום". ד"ר או'דונל-טורמיי | צילום: אתר CRI 

גם פרופ' זליג אשחר, ראש מעבדת המחקר האימונולוגי באיכילוב ופרופ' בגמלאות במכון ויצמן למדע סבור כי "שילוב הוא המפתח". הוא עצמו עושה דברים מהסוג הזה. הוא משלב בין נוגדן אנטי סרטני לתא הפעיל, שהוא תא T ותפקידו להרוג תאים (בין אם נגועים בוירוס או שהם סרטניים). פרופ' אשחר אחראי לגישה החדשנית הזו – CAR של תאי T, אותה פיתח בארץ. חתן פרס ישראל לשנת 2015 למדעי החיים אומר כי "זו גישה שמתקדמת מאוד היום. אמנם כרגע מדובר על סוג מסוים של לימופומות ולוקמיות, אבל יש לה פוטנציאל גם לגידולים מסוגים אחרים, מוצקים, וזה בדיוק האתגר שאני עובד עליו", מסביר אשחר, אשר יתחיל בקרוב ניסוי קליני ראשון מסוגו בארץ ומבין היחידים בעולם מחוץ לארה"ב בחולי לימפומה בשיטה זו, בשיתוף חברת קייט פארמה (אשר פרופ' אשחר מייעץ לה). הוא מוסיף כי השלב הבא במחקר במעבדה שלו הוא להתמודד עם "האתגר לחפש סמנים על אותם גידולים מוצקים ולהפעיל כנגדם את ה־CAR של תאי T, ואז אפשר יהיה בעזרת מערכת החיסון להילחם בתאים הסרטניים". לדבריו, "הכיוון הוא למעלה וזה בידינו, החוקרים ואחר כך הרופאים, למצות את הפוטנציאל הגדול שיש בגישות החדשות שפותחו לאחרונה", הוא מציין. לצד האתגר שבהצלחת הניסויים עצמם, קיים כיום אתגר נוסף עבור החוקרים – הפחתת תופעות הלוואי של הטיפולים. החוקרים מקווים שככל שהאימונותרפיה תלך ותשתכלל – גם הטיפולים יהיו נוחים יותר ותופעות הלוואי יצומצמו למינימום.

פרופ' אשחר מספר גם על פיתוחים נקודתיים מעניינים שמתקיימים בארץ. בהקשר זה הוא מציין חוקר ישראלי מצליח אחר – פרופ' גל מרקל. פרופ' מרקל, מנהל מעבדות המחקר במכון אלה, במרכז הרפואי שיבא, היה שותף לפיתוח אחת הגישות המבטיחות ביותר כיום לאימונותרפיה, יחד עם חוקרים בארה"ב. מדובר בהחלשה של הסביבה המדכאת סביב הסרטן, אשר מסייעת לתאים הסרטניים להתחמק ממערכת החיסון. "היום אנחנו יודעים כיצד להתגבר על הסביבה המדכאת כך שמערכת החיסון יכולה להגיע לתאים ולעשות מה שהיא יודעת לעשות", מסביר פרופ' אשחר. סיקאם, החברה שייסד פרופ' מרקל ונקראת על שם חלבון שגילה כי הוא האחראי לשמירה על תאי מלנומה מפני תאי המערכת החיסונית, נקנתה על ידי ענקית התרופות מרק בשנה שעברה עבור 95 מיליון דולר.

לחזור אחורה

אחת הגישות שמעסיקה את החוקרים היא פיתוח חיסונים נגד הסרטן, אשר הסבו אכזבה בשלבים מאוחרים של ניסויים וחלקם אף הוכתרו ככישלון צורם. פרופ' אשחר מסביר כי קיימות כמה גישות בתחום זה: "לקחת פיסות של סרטן, להחליש אותן ולחסן כמו שמחסנים נגד שחפת או צרות אחרות – לא עובד, בגלל הסביבה המדכאת של הגידול הסרטני. היום אנחנו יודעים כיצד הדברים פועלים, אפשר לחזור לאותן מערכות שלא הצליחו קודם ולנסות שוב. נדבך בנוי על נדבך. אולי קודם החוקרים והרופאים קפצו גבוה מדי, עכשיו ירדנו מהמדרגה ואנחנו מסתכלים באופן ריאלי ומשתמשים בתובנות שנרכשו במשך שנים, ועדיין למערכת החיסון יש מה לומר נגד גידולים סרטניים, רק צריך להבין יותר את יחסי הגומלין בין שני האלמנטים האלה", הוא מציין.

"היום אנחנו יודעים כיצד הדברים פועלים". פרופ' אשחר | צילום: מכון ויצמן למדע

או'דונל־טורמיי מסבירה כי יש עניין מחודש בחיסונים נגד סרטן בקרב הקהילה המדעית. "אנחנו מבינים כעת שחיסונים בעצמם נוטים להיכשל כאשר בוחנים אותם בסביבה מבודדת. כל חיסון בוודאי יצטרך להיות משולב עם חלבוני פני שטח מעכבים בשלב כלשהו. כיצד נפעיל בצורה אופטימלית תגובה חיסונית ספציפית? הולכים בחזרה למציאת אפיטופים – המטרות שהמערכת החיסונית רואה. בעבר, ניסינו למצוא אנטיגן או סמן, שבוטא על ידי כל סוגי הסרטן, לפחות על ידי כל האנשים שיש להם אותו הסוג של המחלה. הוכח שזה קשה. ברגע שנזהה את האפיטופים החדשים האלו, נוכל להכין קוקטיילים שלהם על בסיס אינדיבידואלי. אם נעשה זאת, אולי נוכל למעשה למצוא את החיסון הטוב ביותר שמכיל גם אנטיגנים אישיים וגם משותפים".

או'דונל־טורמיי אף סבורה כי פוטנציאל עצום בטיפול בסרטן טמון בחלבוני פני השטח המעכבים. "יש תחושה שהם יהפכו אולי לעמוד השדרה של הטיפול. אנחנו רואים שיותר מ־40% מגיבים לתרופות האלה, וכעת אנחנו רוצים לדעת כיצד להעלות את זה ל־80% ו־90%. לכן השאלה כעת היא – מה מוסיפים לחלבוני פני השטח המעכבים? זה בוודאי הדבר הגדול הבא".

הכתבה מופיעה בגיליון הרופאים הטובים ביותר של פורבס

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645 או לחצו כאן

לרכישת מנוי למגזין פורבס

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק