תיבת אוצר: כך תהפכו את האוסף המוזר שלכם לכסף מזומן

וברט ביירס, מנתח עמוד שדרה, התחיל לאסוף מינרלים עוד כשהיה ילד. אביו נהג לקחת אותו לסיורים גיאולוגיים בשטח. מאז אסף ביירס כ־2,500 פריטים, רובם שמורים בקופסאות במחסן שבביתו בסן פרנסיסקו. 

מחירי המינרלים הרקיעו שחקים בעשור האחרון, ו״זה נהיה עסק לא פשוט להרשות לעצמך אבנים גדולות״, הוא אומר. לכן, החל ביירס (60) לבנות אוסף המכיל דגימות מכל העולם של סטיבנייט, קריסטל אפור־כסוף, זול יחסית ופחות מבוקש.

אספנות יכולה להתגלות כהשקעה רווחית, על אף שחפצי אספנות אינם נזילים ושום דבר אינו בטוח. כלי נגינה נדירים, למשל, הכפילו את ערכם במהלך העשור האחרון, וערכם של שעוני יד וינטג׳ מטפס בכ־5% בכל שנה. הקלף של הונוס ואגנר, הגביע הקדוש של קלפי הבייסבול לאספנים, נקנה בשנה שעברה תמורת סכום שיא של 2.8 מיליון דולר על ידי קן קנדריק, הבעלים של קבוצת הבייסבול "אריזונה דיימונדבקס״.

יכולים להתגלות כעסק רווחי. מינרלים | צילום: IngImage / ASAP

מינרלים נחשבים כל כך לוהטים, עד שבית המכירות הפומביות "הריטג׳" מדאלאס הקים באחרונה מחלקה ייעודית עבורם, ומתכנן לקיים בכל שנה שתי מכירות פומביות של מינרלים. הדגימות הטובות ביותר של טורמלין, רודוקרוסיט וזהב גבישי נמכרות ביותר ממיליון דולר לחתיכה – בערך פי חמישה ממחירן לפני חמש שנים, כך אומרים בהריטג׳.

טיפים למלקטים
סלבריטאים ידועים בחולשה שלהם לאוספים, והם גם יכולים להרשות לעצמם. לג׳יי לנו יש את המכוניות שלו; בילי קריסטל שילם ב־1999 239 אלף דולר במכירה פומבית של "סות׳ביס״ עבור כפפת בייסבול של מיקי מנטל מ־1960; המיליארדר אלן קסדן, משקיע ומפתח הנדל״ן, אוסף מטבעות יהודיים עתיקים; וברוס האל, מייסד דיסקאונט טייר, מחזיק באוסף הנרחב בעולם של כרזות צמיגים.

מרחיב את האוסף. ג'יי לנו רוכש מכונית בהזמנה אישית | צילום: Allard Motor Works

ומה יכולים לעשות יתר האספנים שמעוניינים למקסם את התשואה על התחביב שלהם? אספנו בקפידה המלצות מראיונות עם אספנים מצליחים רבים ועם היועצים שלהם:

1 הישמרו ממהדורות מוגבלות
פרי קאפל, בעליה של חברת פירוק החברות מאיידהו, אסטייט סיילס סולושנס, מציע טיפ חשוב: אם משהו משווק כ״מהדורה מוגבלת״ או "לאספנים״ הוא כנראה לא כזה.

2 רכשו, החזיקו וסחרו
רכשו לטווח ארוך. אל תשקיעו על בסיס שיגעון חולף, או על בסיס מה שאתם מאמינים שיהפוך לדבר הלוהט הבא. אד דמפסי (50) מנהל כספים בחברת ההשקעות פנשן פרטנרס הניו יורקית, הוא הבעלים הגאים של יותר מ־100 שעוני יד, רובם מהשנים 1950 עד 1970. במהלך 20 שנות איסוף הוא קיצץ והוסיף פריטים בהתאם לשינויים בטעמו ולהתרחבות התקציב שלו.

דמפסי אוסף את המותגים המבוקשים ביותר (ולכן גם יותר נזילים), כגון רולקס וקרטייה. הוא שומר עליהם בכספת ומשתמש בכל פעם בכמה פריטים, ברוטציה. לדבריו, השעונים הם "מטבע חלופי שאפשר לקחת לכל עיר בירה בעולם ולמכור אותם״.

3 רסנו דחפים
לעתים קרובות, הדחף לאסוף אינו עשיית כסף. המניע יכול להיות רצון לרכוש מעמד, משיכה לתחום מסוים, או השתוקקות להחזיק בפיסת היסטוריה. הבעיה היא שאספנים המונעים על ידי רגשות, עלולים לשלם יותר מדי ולבזבז יותר מדי – עד כדי פשיטת רגל.

הפסיכואנליטיקאי המנוח וורנר מונסטרברגר מציג כמה דוגמאות פתולוגיות בספרו Collecting: An Unruly Passion (הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1993). מונסטרברגר, שאסף בעצמו אמנות אפריקאית, האמין שהחיפוש אחר חפצים מסייע לפצות על טראומה עמוקה, חרדה או צורכי ילדות שלא באו על סיפוקם.

4 תשוקה היא בריאה
ועדיין, אין פירוש הדבר שעליכם להימנע מאיסוף פריטים שאתם משתוקקים אליהם. ויליאם סלואן (70), אורולוג במקצועו, היה כנר חובב כל חייו. במהלך שנות ה־80 רכש סלואן סטרדיבריוס ב־400 אלף דולר וגוארנרי דל ג׳זו תמורת 300 אלף דולר, ומימן את רוב הרכישות באמצעות הלוואות בריבית גבוהה, כ־13%, מבנק בטולדו. הוא החזיר את ההלוואות בתוך עשור, וכיום כלי הנגינה הנדירים הללו שווים יותר מ־12 מיליון דולר.

ברור שהוא יכול היה למכור אותם ולהשתמש ברווחים לפרישה, אבל מבחינתו "הם כמו משפחה״ (לא משנה שסלואן נשוי ואב לשתי בנות בוגרות). בכל אופן, הוא נהנה להתרועע עם נגנים ראשיים ששואלים ממנו לצורך הופעות את הכינורות ושמונה קשתות זהב שגם אותן אסף (שווי כולל: 750 אלף דולר). זה הרבה יותר מספק מהשקעה בחברה מובילה, הוא אומר. "האם היית מזמינה מישהו הביתה לארוחת ערב כדי לראות את המניות שלך?״.

"הם כמו משפחה". סלואן והכינורות | צילום: Jackie Sloan

5 למדו מהמקצוענים
רכשו את הידע הדרוש כדי להבחין בין נשגב למזויף. נסו ללמוד ממקצוען שלא ינסה להרוויח מהעניין – אספן אחר, למשל, ולא סוחר. אם אינכם מעוניינים להפוך למומחים בעצמכם, מצאו מישהו שאתם בוטחים בו כדי שינחה אתכם ברכישות.

ג׳וזף ה. אליס (70), שותף לשעבר בגולדמן זאקס, החל לאסוף גילופי עץ מיניאטוריים של ציפורים ב־1995, לאחר שארבעה פריטים של ברווז חד־זנב בחנות עתיקות בקייפ קוד מצאו חן בעיניו. האוסף שלו גדל לכמה מאות גילופים. בדירתו בניו יורק שוכנת כמות נכבדה של ברווזים וציפורי חוף ויותר מ־50 ציפורי שיר על מדפים פתוחים, מסודרים לפי מינים. הגילופים היקרים ביותר שלו, כולל חרטומן אסקימו, שנכחד בינתיים, ניצבים בתוך ארונות זכוכית בחדר מיוחד. רבים אחרים מוצגים בביתו בקונטיקט.

הכפילו את ערכן, ואז צנחו. הציפורים של אליס | צילום: Joseph H. Ellis

במהלך בניית האוסף שלו, הבין אליס שלא קיים ספר מקיף על גילופים מסוג זה, אז הוא כתב אחד, Birds in Wood and Paint (הוצאת אוניברסיטת ניו אינגלנד, 2009). במהלך שלוש השנים שבהן כתב את הספר, ביקר אליס אצל סוחרים ואספנים ובספריות לאורך החוף המזרחי; הוא קנה ב־eBay אינספור קטלוגים של מכירות פומביות (יש לו שלושה מדפים מלאים בהם); הוא השתמש בגיליונות אקסל כדי לשרטט תרשים של מספר הציפורים שיצר כל גלף; וכמובן, קנה עוד ועוד ציפורים.

ערכן התנדנד במהלך השנים, הכפיל את עצמו פחות או יותר עד 2008, וצנח ב־25% עד 50% מאז, כך מעיד אליס. באחרונה הגיעו הציפורים למחיר של 1,000 עד 1,500 דולר לאחת.

אבל מה שחשוב לו יותר זה המידע שצבר עבור אספנים אחרים – מידע שבסופו של דבר יכול להגביר את ההתעניינות בתחום, ולהעלות את המחירים. מדובר בהיסטוריה לא רק של הציפורים אלא גם של האמנים שיצרו אותן, אומר אליס. "אלו הם גלפי עץ שמגיע להם שישפכו מעט אור על חייהם״.

6 דאגו לתוכנית למקרה אסון
שחזור אוסף שניזוק הוא משימה כמעט בלתי אפשרית, במיוחד כאשר מדובר בפריטים מיוחדים. על אף שמרבית האנשים סבורים שפוליסת ביטוח דירה ותכולתה מכסה את חפצי האספנות שבין כותלי הדירה – זהו לא בהכרח המצב. הגבלות שונות מוציאות, למשל, את האפשרות לבטח אבנים יקרות שאינן משובצות בתכשיטים ובפריטים מסוימים יש הגבלת ערך לפריט בודד וכן לאחוז מסוים מסכום הביטוח כולו. הכיסוי המצומצם של פוליסת דירה גם אינו כולל סיכונים מסוימים כגון שבר או שריטה, אם לא נרכש כיסוי כל הסיכונים. 

"אוספים הם דבר יקר שצריך לבטח״, מסביר גדעון ארמן, מנכ״ל חברת ארמן יועצים – ניהול סיכונים וביטוח, ומוסיף ש״אנשים שאוספים דברים לא תמיד מודעים לערך של מה שהם מחזיקים ביד״. הביטוח הפשוט והזמין ביותר, לדבריו, הוא למעשה הרחבה של ביטוח הדירה על בסיס כל הסיכונים, אבל רוב החברות מגבילות את סכום בו ניתן לבטח. ביטוח כזה דורש בדיקה מוקדמת של מומחה ומתן הערכה, ולא ניתן לבטח באמצעותו אוספים יקרים מאוד. בדרגה הבאה, מסביר ארמן, אפשר לבחור בביטוח כל הסיכונים ספציפי, שנערך במיוחד עבור האוסף. גם במקרה הזה מבטחים על בסיס בדיקה והערכה של מומחה. 

יש גם פוליסות מקצועיות יותר. בארץ ניתן להשיג את פוליסת Jewelry Block של תאגיד הביטוח לוידס, שנועדה במקורה ליצרני וסוחרי תכשיטים, אבל יכולה להתאים בשינוי קל גם לכיסוי אוספים פרטיים ולבטח פריטים מיוחדים ויקרים. הביטוח הזה יקר יותר, וכך גם ההשתתפות העצמית. פוליסה נוספת, גם היא של הלוידס, נקראת Fine Art Insurance, והיא מיועדת לאוספי אמנות גדולים, מיוחדים או יקרים.

ארמן מציין כי יש גם ביטוח שמיועד לאספנים שמסתובבים בעולם עם חלק מהאוסף לצורכי מכירה או השתתפות בתערוכות. הביטוח הזה, השייך לתחום הביטוח הימי, נקרא Tour־On והוא מכסה את הרכוש גם כשמעבירים אותו ממקום למקום ובזמן תצוגה. כמו כן, ניתן להרחיב את הביטוח כך שיכלול גם מוצרים חדשים שנרכשו בחו״ל. יש לציין כי בביטוחים המצוינים לעיל קיימת אפשרות לבטח רק את החפצים היקרים או המשמעותיים ביותר, במקום את האוסף כולו, ולהוזיל באופן זה עלויות. 

סלואן מספר שהוא מוציא 12.5 אלף דולר בשנה עבור כיסוי כלי הנגינה שלו, אותם הוא שומר בארון סודי בביתו עם אזעקה נפרדת. כשהתחזית מבשרת על שריפות בלוס אנג׳לס, הוא קושר את הכינורות במושב האחורי של מכוניתו ולוקח אותם איתו למשרד.

7 השאירו ליורשים מפת דרכים
ללא הדרכה מצדכם, ייתכן שליורשים שלכם לא יהיה מושג מה קיבלו והם עלולים להיפטר מהאוצרות שצברתם במחירי חיסול. ערכו רישומים לגבי כל חפץ ושמרו על תעודות שמעידות על האותנטיות, כתבו מהי הערכתכם לגבי שוויו ומדוע קניתם אותו. אם תוכלו, השאירו ליורשים גם שם של מומחה, כמו אוצר במוזיאון, שמתמחה בתחום שלכם, או סוחר בעל מוניטין, שיוכל לסייע להם למכור את האוסף. 

ובכל זאת, לפחות לחלק מהיורשים צפויה אכזבה. ג׳וזף ביין, שהחברה שלו משיקגו, ביין אנד פושי, ידועה במומחיות העולמית שלה בכלי מיתר, אומר שהוא מקבל הרבה שיחות מיורשים שחושבים שמצאו סטרדיבריוס בעליית גג של קרוב משפחה: הבעיה היא שרובם מתגלים כרפרודוקציות.