“תשכחו מטלפון מאראלה – מפעל הפיס הוא מס נוסף לעניים”

השבוע הוכרז הסופר שמעון אדף כזוכה הגדול בפרס ספיר של מפעל הפיס על ספרו "מוקס נוקס". סופר ראוי, ספר ראוי, בחירה טובה (האמת, כל אחד מחמשת המועמדים היה בחירה טובה) ופרס ספרותי חשוב שמתגמל סופרים כפי שהוא גם מקדם את מכירות הספר. אבל, וזה אבל גדול, את הספר נותן לא אחר מאשר מפעל הפיס – מפעל ההימורים החוקי, הממשלתי, של מדינת ישראל. בכך הופך פרס ספיר להיות עוד חלק בעלה התאנה של מפעל הפיס.

למפעל הפיס לא מעט עלי תאנה שכאלו – מוסדות תרבות, מענקים חברתיים, פרסים שונים ואפילו כמה מוסדות חינוך שמוקמים מתקציביו. נראה כאילו הכינוי "עלה תאנה" למפעלים אלו איננו במקומו – אלו מפעלים חשובים וראויים וכולם מהווים תרומה חיובית למדינה. אבל הם עדיין לא יותר מעלי תאנה – כספי מפעל הפיס הם כספי הימורים שמתקבלים בקרוב למאה חמישים קטגוריות ומשחקי הימורים שונים. הכסף הוא כספי מהמרים, הבעלות ממשלתית ופרסומות גם הן – חלקן מעלות על נס את מפעלי החברה והתרבות, אחרות מציעות מסלולי התעשרות מהירה.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

מעבר למסלולים מקוצרים להפניית כספי מהמרים לתועלת הציבור, מפעל הפיס מספק למנגנון הפוליטי הישראלי גם לא מעט מינויים פוליטיים. כך שנבחרי ציבור יכולים למצוא נחמה בתפקיד במפעל זה (כמו עוזי דיין שמונה על ידי נתניהו) וכמובן לתת אתנן לפעילי מפלגתם. החדירה הציבורית של מפעל הפיס כה גדולה עד שנראה לנו מובן מאליו שהוא קיים, שהוא מפרסם הימורים בכל קרן רחוב ובערוצי הטלוויזיה, ואפילו שהגרלת הפיס משודרת בערוץ הציבורי ושדוכני מפעל הפיס מפוזרים ברחבי ערי ישראל. אבל עצם קיומו של מפעל הפיס הוא פגם מוסרי ופוגע בעיקר באוכלוסייה קשת היום.

נפגעי ההימורים קיימים גם בישראל, מרביתם שייכים לשכבות האוכלוסייה הפחות מבוססות. הלגיטימיות שמקבלות הגרלות ההימורים השונות של מפעל הפיס מגיעה מפרסומות שמבטיחות התעשרות מהירה, מההבטחה ל"טלפון מאראלה" ומכך שכספי ההימורים מופנים למפעלי תרבות וחברה. אך תמיד יש לזכור שכל אלו מבוססים על ניצול כספי אלו שאין להם. לא סתם מכונות הגרלות מפעל הפיס בתור "מס מיוחד לעניים".

צילום אילוסטרציה: IngImage / ASAP

התנהלות זו של מפעל הפיס צריכה להיפסק. קודם כל, פרסומי ההגרלות צריכים להעלם – מדינת ישראל צריכה לתקן עצמה לרמה מוסרית כזו שבה מפעלי הימורים לא מפורסמים בעיתונות, בטלוויזיה ובשלטי חוצות. עידוד להימורים הוא בלתי ראוי וכפי שפרסומות לסיגריות נעלמו כמעט לגמרי מחיינו – כך צריך שיהיה הדין עם פרסומות להימורים.

בהמשך ראוי יהיה לבטל את מפעל הפיס. גם מי שתומך בקיום מערכי הימורים בישראל לא יכול להסכים לכך שהימורים אלו יהיו בבעלות ובניהול המדינה. אם ירצו לקיים מערכי הימורים במדינה – שיהיו אלו חברות פרטיות שיפעלו תחת רגולציה ממשלתית מחמירה. הציבור הישראלי יסתדר גם בלי הנדבנות לכאורה של אנשי מפעל הפיס ובוודאי שבלי המינויים הפוליטיים בארגון זה. וחשוב לזכור – עדיין מרבית מפעלי החברה, החינוך והתרבות במדינה באים מכספי ציבור שאינם כספי הימורים – וכך ראוי שיהיה.

פרס ספיר הוא מיזם יפה ומרשים, אבל אסור לשכוח שהשערורייה האמתית שדבקה בו איננה פרשת אלון חילו – יוסי שריד המזערית אלא היא עצם העובדה שהוא פרס הממומן מכספי הימורים. העדר כלל המפעלים הציבוריים של מפעל הפיס לא ידרדר את מדינת ישראל בשום תחום, רק יגדיל את מידת האחריות שעל הממשל והרשויות המקומיות – כפי שראוי שיהיה. חשוב מכך, הפסקת הלגיטימיות של מפעל הימורים זה בהחלט יסייע במצבן של לא מעט משפחות שנכנעו לפיתויי ההימורים הללו, שבחסות המדינה.

צילום: וויקיפדיה GFDL