לפני קצת יותר מעשור, היה נדמה שמשהו משתנה בצמרת הכלכלה הישראלית. קרנית פלוג כיהנה כנגידת בנק ישראל, רקפת רוסק-עמינח עמדה בראש בנק לאומי, ובתקופה מסוימת שלושה מחמשת הבנקים הגדולים בישראל נוהלו בידי נשים. נשים החזיקו בכמה מהתפקידים הכלכליים הבכירים והמשפיעים במשק, ולרגע אפשר היה לחשוב שתקרת הזכוכית, גם אם לא נעלמה, לפחות מתחילה להיסדק.
עשור אחר כך, התמונה מורכבת יותר. פלוג סיימה את תפקידה ב-2018 ומאז מכהן בתפקיד נגיד בנק ישראל פרופ׳ אמיר ירון; רוסק-עמינח סיימה את כהונתה בלאומי ב-2019, וכיום אין אישה בראש אחד הבנקים הגדולים בישראל. גם בראש מערכות הרגולציה נדיר היום למצוא נשים. במילים אחרות, הנשים שהגיעו אז אל מוקדי הכוח לא בהכרח סימנו את תחילתו של עידן חדש. בחלק מהמקרים, הן נותרו החריגות שאפשרו לנו לחשוב שהוא כבר התחיל.
אל תוך הפער הזה נכנסת ״כסף משלהן״, הסדרה התיעודית החדשה של אפרת שלום-דנון ואסנת טרבלסי, שתעלה הערב בכאן 11. לאורך שלושה פרקים היא מפנה את המצלמה אל מנכ״ליות, יזמיות ויורשות שהגיעו לצמרת הכלכלה הישראלית, ומבקשת לברר לא רק כיצד הצליחו להגיע לשם, אלא מה נדרש מהן בדרך – ומה העובדה שנשים מסוימות הצליחו בכלל אומרת על מצבן של כל היתר.
"בודדות בצמרת"
זה גם המתח שעומד במרכז הפרק הראשון של הסדרה, ״בודדות בצמרת״. רקפת רוסק-עמינח, עדי סופר-תאני, אביה מגן, ענת גואטה ופרופ׳ קרנית פלוג חוזרות אל הדרך שעשו במעלה ההיררכיה, ואל הרגע שבו גילו שגם בפסגה הן עדיין, לא פעם, האישה היחידה בחדר. הן מדברות על הפקפוק ביכולותיהן, על הצורך להוכיח את עצמן שוב ושוב ועל המחירים האישיים והמשפחתיים שהתלוו לקריירה.
אלא שדווקא רשימת המשתתפות בפרק מחדדת שאלה נוספת. חלק מהנשים שמסמלות בסדרה את פריצת תקרת הזכוכית כבר אינן מחזיקות בתפקידים שבהם עשו היסטוריה, ובמקרים רבים לא הגיעה אחריהן אישה נוספת. ״אפשר להגיד לילדות שלנו עד מחר ׳אם תרצי – תוכלי׳, אבל הנתונים הם עגומים״, אומרת יוצרת ובמאית הסדרה אפרת שלום-דנון. ״כדי להגיע לראש הפירמידה נשים צריכות לרצות יותר, להיאבק יותר ולהוכיח את עצמן יותר מגברים. במקום שבו גברים יכולים להיות בינוניים, נשים צריכות להצטיין״.
הפער הזה מעניין, משום שהוא מפריד בין הצלחה אישית לשינוי מערכתי. עצם העובדה שאישה הצליחה להגיע לעמדת כוח אינה מבטיחה שהדרך הפכה נגישה יותר למי שמגיעה אחריה. ״הנשים בסדרה הצליחו בעולם עסקי גברי, למרות כל המכשולים והדעות הקדומות״, אומרת שלום-דנון. ״הן למדו את חוקי המשחק שגברים קבעו והצליחו להגיע לפסגה, ואז גילו שהן לבד בחדר. כללי המשחק נקבעו בתוך מועדון סגור של גברים, והן אורחות בו עדיין״.
אם הפרק הראשון עוסק בנשים שהצליחו לטפס בתוך המערכות הקיימות, הפרק השני, ״עצמאית בשטח״, מפנה את המבט אל מי שבחרו לבנות לעצמן מסלול אחר. אתי אלישקוב הקימה את חברת הביטוח ליברה לאחר שהבינה כי לא תמונה למנכ״לית בענף; ד״ר יהודית ריכטר בנתה את מדינול וקרן כהן-חזון את תורפז; והאחיות דניאלה ואלונה צור זיהו את המעבר לאונליין והקימו את SEESTARZ.
ביניהן נמצאת גם נוי הדס, מייסדת ״נוי השדה״, שנבחרה בעבר לרשימת ה-30Under30 של פורבס ישראל. הדס מספרת בסדרה על הזלזול שבו נתקלה מצד חקלאים ועל הקושי לקבל תמיכה מהבנקים בדרך להקמת העסק. הסיפור שלה, כמו של יזמיות אחרות בפרק, מציע לכאורה אלטרנטיבה לתקרת הזכוכית הארגונית: אם הדרך למעלה בתוך המערכת חסומה, אפשר להקים משהו משלך. אלא שעצמאות עסקית אינה בהכרח יציאה מאותם כללי משחק. גם יזמיות זקוקות להון, לאשראי, לרשת קשרים ולאמון של מי שמחזיקים במשאבים – מוקדי כוח שגם בהם נשים עדיין מיוצגות בחסר.
במובן הזה, ״כסף משלהן״ פחות מתעניינת בסיפור ההצלחה הקלאסי ויותר במה שנמצא מאחוריו. הנשים שמופיעות בה הגיעו לפסגה, אבל דווקא ההצלחה שלהן מאפשרת לשאול כמה מאמץ חריג נדרש כדי להגיע אליה – והאם העובדה שהן הצליחו מעידה שהמערכת השתנתה, או בעיקר על היכולת שלהן להצליח בתוכה.
הפרק השלישי, ״יורשות״, בוחן את אותה שאלה מנקודת פתיחה כמעט הפוכה. יפית אטיאס, בתו של רמי לוי; שרית יוחננוף, בתו של מרדכי יוחננוף; דפנה הר-לב, בתו של משה אביב ז״ל; ג׳וליה זהר, שהמשיכה את דרכו של בעלה בעסק המשפחתי ״טחינה אל ארז״; וד״ר נאוה מיכאל-צברי ממשפחת שטראוס, לא נדרשו בהכרח לפרוץ את הדלת אל העולם העסקי מבחוץ. עבורן, האתגר היה לבסס בתוכו זהות וסמכות משל עצמן. הסדרה מבקשת לפרק את דימוי ״כפית הזהב״ ולבחון את הצורך להוכיח שהמעמד, הסמכות וההצלחה אינם רק תוצאה של שם המשפחה שמאחוריהן.
שלושת הפרקים מציגים מסלולים שונים מאוד אל מוקדי הכוח – טיפוס בתוך ארגון, הקמת עסק עצמאי וכניסה לעסק משפחתי, אבל בסופו של דבר מתנקזים לאותה שאלה: מה באמת השתנה? ״כדי שיותר נשים יגיעו לצמרת הכלכלה לא מספיק לומר להן שהכל אפשרי – צריך לשנות את כללי המשחק״, אומרת שלום-דנון. אולי זה גם המבחן המעניין ביותר שהסדרה מציבה בפני המציאות הישראלית של 2026. כבר הוכח שנשים יכולות לנהל בנק, לעמוד בראש רגולטור כלכלי, להוביל חברות ולהקים עסקים בשווי מיליונים. השאלה שנותרה פתוחה היא מדוע, אחרי שכל זה כבר קרה, אישה שמגיעה לראש הפירמידה עדיין נתפסת כיוצאת מן הכלל.
