ריטו נראיאן הקימה את Zum אחרי שהתקשתה למצוא פתרון טוב להסעות של ילדיה לבית הספר. כיום החברה שלה, שמוערכת בשווי של 1.7 מיליארד דולר, מנסה להכניס טכנולוגיה של המאה ה-21 לאחד ממערכי התחבורה הוותיקים והמסורבלים בארצות הברית.
לפני 13 שנה היתה נראיאן בכירה ב-eBay, שם ניהלה פעילות דיגיטלית בהיקף של מיליארד דולר. במקביל לקריירה שלה היא נאלצה להתמודד עם בעיה הרבה פחות טכנולוגית: איך להביא את ילדיה, שהיו אז בני 3 ו-8, לגן ולבית הספר מבלי להחמיץ פגישות בעבודה. בית הספר הפרטי שבו למדו לא הפעיל מערך הסעות, הפקקים באזור מפרץ סן פרנסיסקו היו קשים, והעובדים ששכרה במשרה חלקית כדי לעזור בהסעות היו יקרים ולא תמיד אפשר היה לסמוך עליהם בעניין.
הדילמה החזירה אותה לילדותה למרגלות הרי ההימלאיה. "אמא שלי, שעבדה כאשת חינוך בהודו, עזבה את העבודה שלה בדיוק מאותה סיבה", מספרת ראיאן, "והנה אני בעמק הסיליקון, בלב החדשנות העולמית, מוצאת את עצמי תוהה אם גם אני אצטרך לעזוב את העבודה ואת הקריירה שלי"
נראיאן אכן עזבה את eBay – אבל לא כדי להפוך לנהגת הפרטית של ילדיה. יחד עם שני אחיה, ויווק ואבישק גארג, היא הקימה את Zum, חברת הסעות תלמידים מרדווד סיטי שבקליפורניה, שמנסה לשדרג באמצעות טכנולוגיה כמעט כל שלב במערך ההסעות לבית הספר. החברה שוכרת מתחמים לציי האוטובוסים שלה, רוכשת אוטובוסים ורכבי הסעות קטנים ומחברת אותם באמצעות טאבלטים ו-GPS לאפליקציה שמאפשרת להורים ולצוותי בתי הספר לעקוב אחר כלי הרכב לאורך המסלול. במילים פשוטות: מעין Uber לאוטובוסים של בתי ספר.
מאז שהושקה ב-2015, Zum הפכה ליוניקורן בתחום התחבורה. החברה גייסה עד היום 430 מיליון דולר ומוערכת בשווי של 1.7 מיליארד דולר. הכנסותיה ב-2025 הגיעו ל-333 מיליון דולר, עלייה של 35% לעומת השנה הקודמת, וכיום כ-5,000 בתי ספר ברחבי ארצות הברית משלמים עבור שירותיה.
הטכנולוגיה של Zum פועלת בבתי ספר ב-18 מדינות בארצות הברית, אבל נראיאן מאמינה שהפריסה לכל 50 המדינות היא רק עניין של זמן. "ברגע שאנחנו נכנסים למחוז מסוים, כולם מסביב רוצים את זה", היא אומרת. "כשזכינו בחוזה בקנזס סיטי, גם מחוז בתי הספר הציבוריים של אומהה רצה אותנו, וגם סנט לואיס שבמיזורי. השמועה מתפשטת מהר מאוד".
תקועים בעבר
חלק גדול מהצמיחה של Zum נובע דווקא מהבעיות העמוקות במערך ההסעות לבתי הספר בארצות הברית. המדינה מוציאה קרוב ל-40 מיליארד דולר בשנה על הסעת תלמידים אל בתי הספר ומהם – אחת מהוצאות החינוך הגדולות במערכת – אך מחסור בנהגים והבדלים משמעותיים בין המדיניות של מדינה למדינה גורמים לכך שלא כל התלמידים יכולים להסתמך על אוטובוס בית הספר הצהוב. היתר תלויים בהורים, באפוטרופוסים או בתחבורה ציבורית.
"לא היה לי מושג עד כמה השוק הזה גדול ומורכב", אומרת מרים ריברה, מייסדת שותפה ומנהלת בקרן ההון סיכון Ulu Ventures, שהיתה מהמשקיעות הראשונות ב-Zum ב-2016. "אנחנו מדברים על 26 מיליון ילדים שצריך להסיע לבית הספר וממנו, וגם לפעילויות ספורט אחרי שעות הלימודים".
לדבריה, נתון נוסף שתפס את תשומת לבה היה הפער בין Zum לבין אחת המתחרות שלה באותה תקופה. המתחרה גייסה יותר מ-12 מיליון דולר וביצעה כ-60 אלף נסיעות, בעוד Zum גייסה פחות ממיליון דולר וכבר השלימה כ-20 אלף נסיעות.
מהסעות פרטיות למערכת שלמה
במילים אחרות, Zum ידעה לעשות הרבה עם מעט – וכך גם נראיאן. בימיה הראשונים של החברה היא בכלל נקראה Liftee, והמודל שלה היה דומה לשירות שיתוף נסיעות לילדים, עם שכבות נוספות של אבטחה ובדיקות רקע לנהגים. לתקופה קצרה נראיאן אפילו עבדה בעצמה כנהגת בשירות – חוויה שהיא מתארת כ"מורטת עצבים".
המודל הצליח בקרב משפחות מבוססות באזור מפרץ סן פרנסיסקו, ואפילו כ-30 בתי ספר פרטיים חתמו עם החברה על חוזים. אלא שהצמיחה לא הייתה מהירה מספיק, והיה ברור שהמודל יתקשה להתרחב בקנה מידה משמעותי.
כשהקורונה הביאה לסגירת בתי הספר בקליפורניה ולמעבר ללמידה מרחוק, נראיאן ניצלה את התקופה כדי לחשב מסלול מחדש. היא שינתה את המודל העסקי של Zum משירות שיתוף נסיעות לפלטפורמה שמשרתת מחוזות חינוך שלמים – ומאפשרת להם גם להפעיל בפועל צי של אוטובוסים וגם לנהל ולעקוב אחריו באופן דיגיטלי. התוצאה היתה מערכת מהירה ויעילה יותר ממודל ההסעות המסורתי.
"מהר מאוד הבנו שאם אין לנו תשתית משלנו, זה יהפוך למגבלה על היכולת שלנו לצמוח", אומרת נראיאן. "זו תעשייה כל כך מיושנת, שצריך לשנות כמעט כל שכבה בה. אי אפשר לפעול רק בחלק אחד של המערכת ולצפות לקבל את התוצאות שרוצים".
שדרוג טכנולוגי
Zum עושה את כל מה שמפעילת הסעות מסורתית עושה: היא רוכשת ומתחזקת אוטובוסים, שוכרת שטחים לחניית הצי ומעסיקה נהגים. על גבי התשתית הזו היא מוסיפה שכבה טכנולוגית, ומשתמשת ב-AI כדי לנתח ולייעל מסלולי נסיעה במטרה לחסוך זמן, קילומטרים ועלויות.
מערכת השליטה של סדרני ההסעות מזכירה במידה מסוימת מערכת של פקחי טיסה: על גבי מפה מופיעות נקודות ירוקות, צהובות ואדומות שמציגות בזמן אמת את מיקום האוטובוסים ואת מידת העמידה שלהם בלוחות הזמנים. ירוק מסמן נסיעה שמתנהלת פחות או יותר בזמן, צהוב מצביע על איחור של חמש עד עשר דקות, ואדום על איחור של יותר מעשר דקות.
עבור ההורים, החוויה מזכירה יותר אפליקציות כמו Uber או DoorDash: הם יכולים לפתוח את האפליקציה ולראות את האוטובוס מתקרב לתחנה. גם לוחות הנייר שעליהם נהגים נהגו לסמן מדי יום אילו ילדים עלו להסעה נעלמו, וכך גם חלק גדול משיחות הטלפון והודעות הטקסט בין בתי הספר להורים בכל פעם שאוטובוס מתעכב.
חוסכת מיליונים
החוזים של Zum בדרך כלל יקרים יותר בשלב הראשון בהשוואה לחברות הסעות מסורתיות. אלא שהטכנולוגיה שלה מאפשרת לצמצם את מספר האוטובוסים הדרושים להפעלת המערך – וכך, לטענת החברה, לחסוך למחוזות החינוך כסף לאורך זמן.
לדברי נראיאן, ניתוח של צי האוטובוסים והמסלולים שביצעה Zum עבור מחוז בתי הספר המאוחד של סן פרנסיסקו, במסגרת חוזה לחמש שנים בהיקף של 150 מיליון דולר שנחתם ב-2021, אפשר לצמצם את הצי מ-236 אוטובוסים ל-193 בלבד – חיסכון של כ-3.5 מיליון דולר בשנה. "בכל פעם שהיה להם צורך חדש, הם פשוט הוסיפו עוד אוטובוס לכביש", היא אומרת. "אנחנו נכנסנו וייעלנו את המערכת".
ממכשירי פקס למעקב בזמן אמת
קימברלי רייני, מנהלת מערך התחבורה של מחוז בתי הספר המאוחד של אוקלנד ולשעבר מנהלת ב-FedEx, זוכרת היטב איך נראתה מערכת ההסעות לפני כניסתה של Zum. כשנכנסה לתפקיד ב-2016, כמעט כל ההתנהלות התבססה על טלפונים ומכשירי פקס. כשהורים ביקשו לשנות את נקודת האיסוף של תלמיד, הם נדרשו לשלוח את הכתובת החדשה בפקס למחוז, שהעביר אותה בפקס לחברת ההסעות. כשאוטובוס התעכב – ולדבריה איחורים של חצי שעה היו עניין שבשגרה – המידע היה צריך לעבור בשרשרת של שיחות בין הנהגים, הסדרנים, ההורים והנהלת מערך התחבורה.
"המערכת התנהלה פחות או יותר כמו בשנות ה-40, ה-50 וה-60", היא אומרת. המצב השתנה ב-2024, כשמחוז אוקלנד חתם עם Zum על חוזה לחמש שנים, בהיקף של 11.2 מיליון דולר בשנה. מאז, לדבריה, מכשירי הפקס כמעט ואינם בשימוש.
החוזים ארוכי הטווח של Zum הם גם אחד הדברים שמשכו אליה משקיעים. עבור סטארטאפ צעיר, הכנסות מובטחות במסגרת חוזים של חמש עד עשר שנים הן נכס משמעותי. אבל מבחינת בריאן שרייר, שותף ב-Sequoia, שהובילה את סבב A של Zum ב-2017, היתרון הגדול של החברה נמצא דווקא במורכבות שלה. לדבריו, מדובר בעסק שלא ניתן לשכפל בקלות על ידי Uber, Lyft ואפילו OpenAI.
"זה אחד מאותם עסקים ייחודיים שמוגנים במידה רבה מפני השיבושים שמביאה איתה מהפכת ה-AI הנוכחית", הוא אומר. "AI נמצא בליבת הפעילות שלהם, והוא זה שמאפשר להם לערער את השחקנים הוותיקים בענף".
בילדותה בהודו חלמה נראיאן להיות האסטרונאוטית הראשונה במדינה. החלום הזה אמנם לא התגשם, אבל בגיל 53 היא עומדת בראש חברה בשווי 1.7 מיליארד דולר, שמנסה לפתור את אותה בעיה יומיומית שכמעט גרמה לה לעזוב את הקריירה שלה מלכתחילה.
