|
כולנו יודעים עד כמה נעים לשבת בחוף ולהשתזף. מספיק להעיף מבט חטוף על אחד מחופי הארץ במהלך סוף השבוע כדי להבין על כה פופולרית הרביצה בשמש. כעת, מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Cell מצביע על כך שיתכן שלא במקרה אנחנו חוזרים שוב ושוב אל חוף הים: נראה כי חשיפה קבועה לשמש עשויה להפעיל מנגנון התמכרותי במוח, המשחרר אנדורפינים המייצרים תחושת הנאה ורוגע אל מחזור הדם, בדיוק כפי שקורה בעת צחוק, פעילות גופנית, או אכילת שוקולד.
אמנם המחקר בוצע על עכברים, כך שלא בטוח שהמנגנון זהה גם בבני אדם, אך מאחר שקיים צורך אבולוציוני בחשיפה לשמש, המאפשרת ייצור של ויטמין D בגוף, זה לא בלתי סביר שהדבר מלווה בתהליך התמכרותי.
מחקרים קודמים כבר רמזו על כך שיתכן שמשהו התמכרותי מעורב בהתנהגותם של אוהבי השיזוף. כך למשל התגלה שחסימה של המסלולים היוצרים הנאה, גרמה לנסיגה של "משתזפים כרוניים" ממנהגם. מחקרים אחרים הראו שמשתמשים במיטות שיזוף יכולים איכשהו להבחין בהבדל בין קרינת UV וקרינה מסוג אחר בזמן השיזוף. המחקר החדש מציע כי האנדורפינים המשתחררים בשל החשיפה לקרינת UV הם הסיבה לכך.
מכורים לשמש. עכשיו לפחות אנחנו יודעים למה | צילום: shutterstock
החוקרים גילחו את גבם של עכברים וחשפו אותם למנה יומית של קרינת UV למשך 6 שבועות – זו הכמות האקוויוולנטית אצל עכברים לחשיפה של 20 עד 30 דקות מידי יום אצל בני אדם. הם מצאו כי רמת הבטא-אנדורפין של העכברים עלתה במהלך השבוע הראשון. אך מה שהיה מעניין הוא שהעכברים נהיו פחות רגישים לשינויי טמפרטורה ולמגע קל, מה שמרמז על כך שקיים אפקט מרגיע ומשכך כלשהו. בנוסף, חסימה של מסלול האנדורפין גרמה לנסיגה מדפוס ההתנהגות הזה, בדיוק כמו אצל בני אדם.
החוקרים לא בדקו האם העכברים מעדיפים קרינת UV על פני קרינה אחרת, אך התוצאות עדיין ברורות למדי. מאחר שאנו "מתוכנתים" לחפש שמש בשביל להפעיל את מנגנון סינתזת ויטמין ה-D בגופנו, רק הגיוני שמעורב כאן מנגנון התמכרותי. אחרי הכל, כמעט כל דבר שאנחנו אוכלים מילדות מתפתח בקלות להתמכרות, אז מדוע לא שמש?
המנגנון ההתמכרותי של השיזוף עוד ייחקר ויעורר ביקורות, אך ביקורת ברורה אחת כבר עולה מהניסוי – לעכברים ממש לא אכפת מהמראה שלהם. לנו כן, ויתכן שהרצון להיות שזופים ולהיראות טוב משחק תפקיד מרכזי הרבה יותר מכל מנגנון ביולוגי התמכרותי אחר שגורם לנו לחזור אל חוף הים פעם אחר פעם.
|
