הגרעין הקשה: האם כדאי לסמוך על הצהרותיו המתונות של רוחאני?

חסן רוחאני הפך תוך חודשים בודדים ליקיר הקהילה הבינ"ל, לאחר שהביא לחתימת ההסכם ההיסטורי בין איראן לבין המערב, שכנע את העולם כולו ברצינות כוונותיו להשעות את תכנית הגרעין האיראנית – וכך סלל את דרכה של המדינה מחוץ לבידוד המדיני העמוק בו הייתה שרויה. 

אך האם איראן של רוחאני אכן נענית לדרישות המערב? דוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אשר פורסם בחודש נובמבר קבע כי איראן הפסיקה להרחיב את היקף העשרת האורניום שלה והקפיאה בנייה של מתקן המחקר באראכ, המופעל בעזרת מים כבדים.

האיראנים והאמריקאים שבו לשולחן המו"מ לאחר שנים של דיונים עקרים שלוו בשלוש חבילות של סנקציות כלכליות שפגעו קשות בכלכלה האיראנית. הפעם, בניגוד לימי אחמדינג'אד ובזכות גישתו של רוחאני, הושג הסדר. "כמו סוחרים טובים גררו האיראנים את השיחות לכמה סבבים כדי להשיג כמה שיותר מהאמריקאים – ובסופו של דבר חתמו על ההסכם", מנתח פרופ' דוד מנשרי, מומחה לתחום האיראני ונשיא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים.

רוחאני נואם בעצרת האו"מ. שכנע את העולם כולו | צילום: רויטרס

ב־20 בנובמבר נשבר הקרח גם בין איראן לבריטניה עת התקשר ראש הממשלה הבריטי דיוויד קמרון לרוחאני, שיחת טלפון ראשונה מסוגה זה עשור. לדברי דובר הממשלה, בשיחה שיבח קמרון את רוחאני על "הצעדים שנקט מאז שנכנס לתפקידו", והשניים הסכימו "להגביר מאמצים לשיפור יחסי שתי המדינות". קמרון גם הסכים כי בשיחות ז'נבה היתה התקדמות רבה.

"עצם החתימה על ההסכם היא הישג עצום לאיראנים. שפת הגוף של לחיצת הידיים בז'נבה בין שרי החוץ המערביים ושר החוץ האיראני והחיוכים מכל עבר היו מחזה הזוי", סבור דני גלירמן, לשעבר שגריר ישראל באו"מ. "מדובר במדינת טרור שמעורבת בכל העולם בפעילויות טרוריסטיות ומשטר מדכא, ופתאום מקבלת כרטיס חבר למועדון הדמוקרטיות. עוד לא קרה שום דבר מיוחד עם ההסכם וכבר חיוכים. אסור לשכוח שהאיראנים הגיעו לז'נבה בגלל הסנקציות הכואבות וכתוצאה מפרויקט הגרעין שלהם. אין ספק שבסיבוב הזה איראן ניצחה".

"לאיראן יש יכולת פנומנלית לנצל משברים לטובתה", מנתח פרופ' מנשרי. "רוחאני נוהג לומר משפט קבוע – ‘צריך תמיד לקחת בעיה ולהפוך אותה ליתרון'. לצערי, בישראל הפכו את המשפט והצליחו לקחת יתרון כמו האיום האיראני על העולם ולהפוך אותו לבעיה שלנו".
לדעת האלוף (מיל') גיורא איילנד, אשר עמד בעבר בראש המועצה לבטחון לאומי, ישראל צריכה כעת להקפיד על שלושה דברים – "הדבר הראשון הוא שלא להתערב בקונגרס", הוא אומר, "כדי שלא להצטייר כמי שמתערבת בהחלטות הממשל ואף בקהילה הבינלאומית; הדבר השני הוא שישראל תדרוש שהאיראנים יעבירו את האורניום המועשר למדינה שלישית כדי שזו תסב את האורניום למוטות דלק ובכך לא ניתן יהיה לבצע שימוש צבאי באורניום המועשר; והדבר השלישי הוא להקפיד על מסגרת זמן של חצי שנה שנקבעה בהסדר, כדי שאיראן לא תגרור רגליים".

החוקר מאיר ג'בדנפר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה דווקא רואה בהסכם האמריקאי עם איראן הישג. "ההסכם מונע בצורה אפקטיבית מהאיראנים להעשיר אורניום בזכות פיקוח חסר תקדים על המתקנים, והאיראנים עצמם יירתעו מלרמות את העולם כדי שמשטר הסנקציות לא יוחרף. כל מה שהם השיגו בינתיים זו הפשרה של כסף ששייך להם מלכתחילה".

מדובר במדינת טרור. גילרמן | צילום: רויטרס

לדברי פרופ' מנשרי, "איראן היא מדינה לחיצה ולחוצה, ולמרות האידיאולוגיה ההחלטות האלה מוכתבות מהמצב הכלכלי הקשה בה. עם זאת, באיראן יש יותר מקול אחד, והשמרנים שם עדיין לא מוכנים לשמוע על נורמליזציה עם האמריקאים או על ויתור בסוגיית הגרעין, והם יהוו אתגר יותר קשה לרוחאני מאשר עמיתיו למו"מ מהמערב".

"האמריקאים ינסו לרצות את ישראל, וגם את סעודיה, ולא יוותרו בקלות על הקשרים המיוחדים עמן", מעריך י', בכיר לשעבר במערכת הביטחון, שעסק רבות בנושא האיראני, "עם זאת, איראן לעולם לא תוותר לחלוטין על פרויקט הגרעין שלה. היא תסכים להשהות, או להשהות למראית עין, אבל האופציה הגרעינית היא תעודת הביטוח של המשטר מפני פלישה – והיא לא תוותר עליה".

לסיכום, מזהיר ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי כי אל לאיש לחשוב על התערבות בפוליטיקה האמריקאית כדי להשפיע על ההסכם עם איראן. "הסדר הביניים בין ארה"ב לאיראן מסתיים במאי, כמה חודשים לפני בחירות האמצע בארה"ב", הוא מציין. "כל ניסיון ישראלי לבחוש בבחירות ולנסות להפעיל לחץ על האמריקאים ייתקל בזעם, משני צדי המתרס הפוליטי. חזרה על מה שהתרחש בבחירות 2012, כשהיתה תמיכה ישראלית באחד המתמודדים, עשויה לגרום נזק בלתי הפיך ליחסים עם ישראל".