חקלאות, רכבים והרבה נפט: האינטרסים מאחורי התחממות היחסים בין ארה"ב לקובה

אתמול (יום ד'), ממש רגע לפני סוף שנת 2014, הגיעה אלינו אחת הבשורות המפתיעות והמסקרנות ביותר של השנה. במסיבת עיתונאים רשמית בבית הלבן בוושינגטון הצהיר נשיא ארה"ב ברק אובאמה על "הקלה משמעותית" בעיצומים השונים אשר מטילה על ארה"ב על שכנתה מדרום, והודיע על שינויים מדיניים מרחיקי לכת בין המדינות (בהמשך גורמים רשמיים רמזו אפילו על פתיחת שגרירות אמריקאית בקובה). בכך, למעשה, רמז הנשיא האמריקאי על סיום אפשרי של 53 שנות האמברגו אשר הטילה ארה"ב על קובה.

בנאומו הגדיל אובאמה לעשות ואף פנה ישירות לתושבי קובה – להם אמר כי "אנו בארה"ב רוצים שגם חייכם שלכם יהיו קלים וחופשיים יותר ביחס לעבר". אך האם באמת רצון טוב הוא שעומד בבסיס המהלך המדיני המפתיע של השנה? היום, ב"בוקר שאחרי" אותה התפתחות דרמטית, החלו לצוץ הניתוחים, הפרשנויות – וגם לא מעט השערות באשר לאינטרס האמריקני אשר עומד מאחוריו.

הזהב השחור – הנושא החם 

אלא אם חזרתם ממש לפני דקות ספורות מחופשה ארוכה באי בודד, סביר להניח שגם אתם כבר שמעתם על הצניחה המתמשכת במחירי הנפט ברחבי העולם – ועל השפעותיה השונות. אם לא הספיקה הפגיעה הקשה במשק האיראני והסכסוך המתוקשר בין איראן לבין סעודיה, הגיעה השבוע קריסת הרובל ואיתו גם המשק הרוסי, אשר ספג מכה קשה והביא את הבנק המרכזי במדינה להגיב בהעלאת הריבית לרמה של 17%. היום התייחס גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין למשבר, וטען כי "גורמים חיצוניים" הם שהביאו למצב הנוכחי – ורמז לארה"ב ומדינות המערב, אשר הטילו את הסנקציות הכלכליות על רוסיה בתגובה לסיפוח חצי האי קרים. גם נגידת הפד האמריקאי ג'נט ילן התייחסה אתמול לירידת ערכו של "הזהב השחור", וטענה כי מדובר דווקא ב"חדשות טובות" עבור המשק האמריקאי.

אובאמה במהלך השיחה עם מקבילו הקובני | צילום: פטה סוזה, הבית הלבן

אז כיצד קשור הנפט גם ליחסי ארה"ב וקובה? בקובה אמנם נהנו לאורך השנים מבנות ברית עשירות בנפט דוגמת רוסיה, סין וכמובן השכנה ונצואלה – אך לאורך כל הדרך חלמו לעבור ל"מגרש של הגדולים" – ולהפוך בעצמם ליצואנית נפט מובילה. על פי הערכות מומחים שונות, מסביב לאי הצבעוני קיימים מרבצי נפט תת ימיים גדולים, אשר חשיפתם תוכל להבטיח לקובה עצמאות אנרגטית והכנסות גדולות מייצוא הנפט לרחבי העולם.

לאורך השנים האחרונות קובה השקיעה גם לא מעט משאבים בכדי להפוך את החלום למציאות. תחנות קדיחה מוקמו במים המקיפים את האי, וחברות שונות נשכרו בכדי לנסות ולאתר את אותם מרבצים – אך לשווא. עד היום, קובה טרם מצאה את אותם מאגרי נפט מדוברים – והיא ממשיכה להישען על ונצואלה ועל רוסיה כספקיות הנפט העיקריות לתעשייה.

הירידה המתמשכת במחירי הנפט הביאה את מנהיגי קובה, בראשות הנשיא ראול קסטרו, להחליט על שינוי כיוון. נראה כי בקובה לא מאמינים כי מדובר במגמה קצרת זמן בלבד – וחוששים כי השקעת עתק בהמשך הקידוחים והחיפושים פשוט לא תשתלם אם מחירי הנפט לא יתאוששו בעתיד הנראה לעין. משמעות הדבר היא שבקובה ימשיכו גם בשנים הקרובות להישען על אספקת נפט זרה.

כעת לצידה השני של המשוואה. ארה"ב, כזכור, פיתחה לאורך שנים את טכנולוגיית פצלי השמן, באמצעותה מתאפשר כיום לאמריקאים להפיק נפט בכמויות גדולות. כבר כיום ארה"ב נמצאת לראשונה במצב של עצמאות אנרגטית – כשהיא מפיקה בעצמה את כלל הנפט אשר דרוש למשק. אך הטכנולוגיה המתקדמת והצלחת היישום בשטח צפויים להביא את ארה"ב לעידן חדש, בו היא תהפוך מיבואנית נפט גדולה – לאחת מיצואניות הנפט המרכזיות בעולם. כעת, רק צריך למצוא למי לשלוח את הנפט המופק.

כאן חוזרת קובה לתמונה. אמנם לא מדובר בצרכנית ענק, אך גם הקרבה הגיאוגרפית משחקת תפקיד משמעותי – שכן שילוח הנפט לקובה יוכל להיעשות באמצעות תהליך קל ופשוט. אם אכן יחזרו היחסים בין שתי המדינות לנורמליות מלאה, יוכלו חברות האנרגיה האמריקאיות להתחיל ולייצא את רזרבות הנפט לאי השכן מדרום, להכניס לא מעט כסף – ולהשיב על כנם את היחסים הכלכליים והמדיניים אשר הופסקו לחלוטין לפני 53 שנים.

צבעונית, סקסית – ומלאה במכוניות ישנות. רחובות קובה | צילום: thinkstockphotos

מי עוד ירוויח?

תעשיית הנפט האמריקאי תוכל, כאמור, להרוויח בגדול מהפשרת היחסים בין המדינות, אך ממש לא מדובר בפלח השוק היחיד אשר אנשיו יפתחו בקבוק שמפניה כשזה אכן יקרה – וימהרו לשולחן הדיונים בכדי לתכנן את הכניסה לשוק החדש-ישן.

בראש ובראשונה נמצא, באופן טבעי, תחום התיירות. בסך הכל כמה מאות קילומטרים בודדות מפרידות בין קובה לבין חופה הדרומי של ארה"ב (בסמוך לעיר מיאמי), מה שהיה עשוי להפוך את קובה הצבעונית והייחודית ליעד תיירותי מועדף על האמריקאים, ולטיול משלים עבור תיירים רבים אשר מגיעים מארה"ב. עד היום, אמריקאים אשר רצו להגיע לקובה נאלצו לעבור מסע לא פשוט בכדי להוציא ויזה ייחודית, לשלם סכומי כסף גבוהים במיוחד – וזאת רק אם אושרה כניסתם. גם הטיסה למדינה הייתה בעייתית מאוד, שכן חברות אמריקאיות לא טסו לשדה התעופה הבינ"ל בהוואנה, ומחירי טיסות החברות הזרות בין מיאמי להוואנה – טיסה בת 30 דקות בסך הכל – הגיעו למאות דולרים.

גם התיירים שכבר הצליחו להגיע לקובה סבלו מקשיים רבים, דוגמת חוסר יכולת שימוש בכרטיס אשראי עקב הנתק בין הבנקים הקובנים לאלו האמריקאים. אם אכן יפשירו היחסים באופן מלא, סביר להניח כי תיירים אמריקאים רבים יציפו את קובה, אשר נחשבת ל"פנינה" תיירותית ומושכת תיירים רבים אשר מגיעים ממרכז אמריקה. חברות התיירות, התעופה והמלונות בשני צידי המתרס יוכלו בהחלט להרוויח מכך.

תחום נוסף אשר יהנה מההפשרה המדוברת הוא תחום החקלאות. במשך שנים נחשבה קובה לאחת ממגדלות הסוכר והטבק המובילות בעולם, ולתקופה מסוימת היא אף נחשבה ליצואנית הסוכר הגדולה בעולם. כשפידל קסטרו הוביל את המהפכה הקומוניסטית בשנת 1959, ההשקעות הישירות של הממשל האמריקאי בחקלאות הקובנית עמדו על 359 מיליון דולר. חברות החקלאות האמריקאיות שלטו בכ-85% משטחי הגידול במדינה, ואחזקותיהן נאמדו ב-2.8 מיליארד דולר (על פי שווין כיום). קובה אמנם סבלה מבעיות כלכליות רבות לאורך שנות האמברגו האמריקאי, אך סביר להניח שאם רק יורשה להן – גם חברות החקלאות מארה"ב ימהרו לשוב אל המשק הקובני.

53 שנים של נתק יגיעו לקיצן? | צילום: thinkstockphotos

לסיום, אפילו בתעשיית הרכב עוקבים מקרוב אחר הנעשה במישור המדיני. אלו מכם אשר ביקרו בקובה בשנים האחרונות וודאי זוכרים את המראה המוזר, כשמרביתן המוחלטת של המכוניות בכבישי המדינה הן מכוניות ישנות במיוחד (רבות מהן עוד משנות ה-50, בטרם החל החרם האמריקאי). גם המכוניות החדשות ביותר אשר תמצאו בקובה מגיעות כולן מאותן יצרניות. הסיבה לכך היא החלטת הממשל במדינה לעבוד עם ספקית רכב בודדת בלבד – כך שגם בעלי האמצעים אשר יכולים לרכוש את המכוניות החדשות (אשר נחשבות ליקרות במיוחד) נאלצים לרכוש את אותם רכבים מאותו ספק. אם יפתח השוק הקובני בפני יצרניות ויבואניות הרכב האמריקאיות (אשר יוכלו לשלח את הרכבים במהירות ובעלויות נמוכות במיוחד), בהחלט ייתכן כי נהיה עדים להסתערות של אותן חברות על השוק החדש.

כל אלו, כאמור, הוזכרו במהלך היממה האחרונה בלבד כגורמים אפשריים אשר עמדו (בין היתר) לנגד עיניו של הנשיא אובאמה בטרם החליט על המהלך המדיני המפתיע. כמובן שלכך ניתן להוסיף שיקולים מדיניים, פוליטיים, ואפילו רווח אישי (בדמות צעד משמעותי אשר ייזכר לדורות), ויכול להיות שהנשיא האמריקאי פשוט החליט שהגיע הזמן לשכוח מהעבר – ולהתקדם הלאה. כך או אחרת, חשוב לזכור כי גם למהלך המורכב והמסקרן כל כך יהיו לא מעט השפעות – ותמיד יהיה מי שירוויח מכך. לשאלה האם רווחים אלו הם שעמדו בבסיס המהלך, כנראה שלא נקבל תשובה בקרוב.