לחשוב מחוץ לקוביה: כל הסיבות מדוע "קיוביקלס" הם סביבת העבודה המשרדית הגרועה ביותר

פרופסור ריצ'רד דה-גיר והדוקטורנט ג'נגסו קים, מאוניברסיטת סידני, ביצעו מעקב אחר 42,000 עובדים במשרדים בארה"ב, פינלנד, קנדה ואוסטרליה. על פי תוצאות המחקר, עובדי הקוביות הם העובדים הכי פחות מרוצים מבין כלל העובדים שנבדקו, זאת למרות שהעובדים במרחבים הפתוחים לא מפגרים אחריהם בהרבה. בנוסף לתלונה על המחסור בפרטיות בזמן שיחה, יותר מ-30% מאלו שאין להם משרד אישי סובלים גם מחוסר פרטיות ויזואלית. במילים אחרות, הם חייבים להסתכל על עמיתיהם בין אם הם מעוניינים בכך ובין אם לא. כמעט אותו מספר אנשים מוצאים גם את רמת הרעש הכללית מתסכלת.

למה עובדי הקוביות יותר מתוסכלים לגבי פרטיות השמע שלהם מאלו במרחבים הפתוחים? פרופ' דה-גיר משער, שבמקומות שאין מחיצות בין האנשים ניתן לאתר ביתר קלות מהיכן מגיע הרעש, זה נותן להם מימד של שליטה.

זה מתמיה, על אף שלא מפתיע, שעובדים במשרדים פתוחים מציינים שפרטיות הדיבור חשובה להם יותר מרמות הרעש במשרד. ההסבר לכך הוא שאנחנו יכולים לחסום רעשים על ידי שימוש באוזניות תוך הקשבה למוסיקה שאנחנו אוהבים, אבל כשאנחנו צריכים לדבר, בטלפון או בשיחה אישית בין עמיתים, אין לנו שום דרך למנוע מאחרים מלשמוע אותנו.

"משרדים בעלי מרחב פתוח התפרסמו בעיקר כדרך להזניק את שביעות הרצון במקום העבודה ואת היעילות הקבוצתית, בשנים האחרונות", אומר החוקר קים. "מצאנו שאנשים במשרדי מרחב פתוח מרוצים פחות מסביבת עבודתם מאלו שבמשרדים הפרטיים".

היו מעדיפים לעבוד במשרדים אישיים | צילום: רויטרס

הרעיון מאחורי משרדים עם מרחב פתוח הוא כמובן שהעובדים ישוחחו בינם לבין עצמם ויתייעצו בעניינים שונים, אבל מסתבר, שזו הייתה הנחה תיאורטית ללא ביסוס בשטח. לפני יותר משנתיים כתב העת לעסקים של אוניברסיטת הארווארד פרסם מחקר שנעשה בחברת התעופה Scandinavian Airlines, בהשתתפות עובדיה. החברה עיצבה מחדש את המטה שלה בשנת 1987, כך שיכלול דרך ראשית שתקשר בין שירותים שונים כמו בית הקפה, מתחם הקניות והמרפאה. הוקמו גם חדרים "כלליים" שכללו ריהוט נוח, מכונות קפה, מכונות צילום וציוד משרדי, בהם עודדה ההנהלה את העובדים לערוך "ישיבות ספונטניות" ו"מפגשי יצירתיות".

למרות ציפיות החברה, רק 9% מהעובדים קיימו פגישות כאמור בדרך המקשרת ובבית הקפה, ורק 27% קיימו פגישות בכל יתר האזורים גם יחד. שני שליש משיתופי הפעולה בין העובדים עדיין התקיימו במשרדים פרטיים, ככל הנראה משום שאנשים יכולים לשמוע עצמם טוב יותר וגם להגן על הדברים שהם אומרים מפני אוזניים בלתי רצויות.

עוד מסקנה מהמחקר אודות אפיוני מקום העבודה: מרחבי העבודה הפתוחים לא עובדים טוב עבור אותם אנשים שדווקא כן מרוכזים בעבודה, כך על פי מחקר שביצעה אנני מרפי-פול ופורסם במגזין טיים בשנה שעברה. מתכנני המשרדים הפתוחים חשבו שהעובדים יעזרו אחד לשני במשימות מאתגרות. אולם, מסתבר שבזמן שהמתקשים אכן מתפקדים טוב יותר, דווקא מושיטי העזרה נפלו בביצועיהם. בעצם, זה לא מפתיע כשחושבים על זה. אם אני יודעת כיצד לבצע משימה, יעיל יותר שאסיים איתה ואעבור למטלה הבאה, מאשר אם אפסיד זמן על ללמד עובד פחות מוכשר לבצע אותה.

השורה התחתונה: המחקר בחן את תסכול העובדים ב-15 קטגוריות, מרמת הרעש ועד לכמות האור ואיכות האוויר. אלו שעובדים במשרדים משלהם יצאו מרוצים יותר בכל הקטגוריות. אלו שיושבים באותן "קוביות" הם האומללים ביותר, וזאת לאחר שהביעו את רמת התסכול הגבוהה ביותר ב-13 מתוך 15 הקטגוריות שנבדקו. ומה אצלכם?