למה סין לא משרטטת מפה ברורה של תביעותיה בים סין הדרומי?

אומרים על סין שהיא תובעת לעצמה 95% משטחו של ים סין הדרומי, הנפרס מחופה הדרומי ביותר ועד לאי בורנאו. בדיווחים אחרים נאמר ש-90% משטח הים אכן נופל תחת מוטת השליטה של בייג'ין. אחרים ממקמים את הנתון הזה מעט נמוך יותר, ומדברים על 80%. אז על כמה מתוך 3.5 מיליון הקילומטרים המרובעים שעליהם נפרש הים הזה סין באמת טוענת לבעלות, טענה שזיכתה אותה כבר בכותרת "האגרסיבית ביותר מבין שש הממשלות שמתחרות ביניהן על ריבונות במים"?

ים סין הדרומי, מבט מהונג קונג | צילום: Shutterstock

התשובה הקצרה – אף אחד לא יודע, כי סין מעולם לא הודיעה על שום קו תיחום ברור של תביעותיה, ולמעשה אף יתכן שהיא מעוניינת להשאיר את הנושא מעורפל.

"כל זה מכוון מצידה של סין", אומר גרג פולינג, מנהל היוזמה לשקיפות ימית באסיה (Asia Maritime Transparency Initiative) כחלק מצוות החשיבה האמריקאי – המרכז לאסטרטגיה ולימודים בינלאומיים (Center for Strategic and International Studies). "היא לא מתכוונת גם להבהיר מהו הקו הזה, משום שעדיין אין לה את הרציונל החוקי להצדקת מטרותיה".

מה שברור הוא שסין תובעת לעצמה יותר מכל יתר המדינות לחופו של הים, הידוע בדַיִיג פורה, במצבורי גז טבעי ובנתיבי השיט שלו. מאז שנת 2010 היא גם מטרידה את המדינות האחרות על ידי בנייה של איים מלאכותיים בים, שישמשו לצרכים צבאיים. הסכסוך סביב ים סין הדרומי צפוי לעלות שוב לכותרות באמצע חודש נובמבר, כשבכירים סיניים ייפגשו עם עמיתיהם מעשר מדינות דרום-מזרח אסיאתיות אחרות, לרבות כאלו שיש להן תובענות מתחרות לגבי הימים באזור.

קו תשעת המקפים

באופן רשמי, סין משתמשת בקו מקווקו בן תשעה מקפים (בגרסאות מסוימות מופיע עם 10-11 מקפים), שמקורותיו בתקופת הממשלה הלאומנית לשעבר, מ-1947. הוא שורטט מאז מחדש שוב ושוב על ידי מספר אנליסטים, שניסו להבין טוב יותר את חלוקת השטחים והשכבות של הים. (צוות החשיבה האמריקאי מציע את הגרסה הזו).

אפילו סין עצמה מפרשת אותו מחדש מעת לעת. ב-2015 דיווחה למשל סוכנות הידיעות הסינית Xinhua, כי שר החוץ Wang Yi אמר שקו הוא לא מה שצריך לעמוד במוקד הנושא של ים סין הדרומי, אלא השאלה: מי מאייש איזה אי.

קו המקפים, או הקו דמוי ה-U, של סין | צילום מסך: amti

המקפים של הקו מתארים למעשה כיצד סין רואה כשייכים לה את שטחי הים שנפרסים לאורך חופי ווייטנאם, דרך בורנאו המלזי והאי ברוניי השכן, ומשם צפונה אל חופיה המערביים של הפיליפינים, והלאה לכיוון טאיוואן. כל יתר המדינות שצוינו כאן טוענות בעצמן לריבונות על חלקים מהנתח הזה, שסין טוענת שצריך להצטנף תחת הדגל שלה. אלא שפולינג מסביר כי כל אחד מהמקפים הללו מייצג בעצמו שטח בעובי של 20 קילומטר, לפי מפה סינית שעודכנה בשנת 2009 על די ועדת האו"ם לעניין הגבולות במדף היבשתי. באופן טבעי, קשה לדייק בדברים האלו.  מומחים אחרים טוענים שאי אפשר גם לומר כיצד המקפים הללו אמורים להתחבר אחד לשני. במפות הסיניות, המרווחים ביניהם הם סתם מים כחולים.

"בנוגע למתיחה של קו תשעת המקפים בפועל, אני די משוכנע שאין כזו", אומר Yun Sun, עמית מחקר בכיר בתכנית למזרח אסיה של צוות החשיבה האמריקאי Stimson Center בוושינגטון. "הקו שורטט על המפה באופן מלאכותי ודי רנדומלי, על ידי הממשלה (הלאומנית), ללא כל עבודה מקדימה של מיפוי ברור או מתיחת גבול אמתית. הקו המקווקו, במקום קו רציף, מסמל בדיוק את דו המשמעות ואת המצב המשתנה שהאזורים בין המקפים, ומתחת לקו עצמו, מצויים בו לאורך תקופות שונות".

מדינות אחרות מבססות את תביעותיהן על קווים דקים יותר, ורציפים, המשרטטים אזורים כלכליים בלעדיים בעומק 370 קילומטר מהחוף, או לחלופין – המקבילים למדפים יבשתיים טבעיים. מלזיה, לדוגמא, מסמנת את השטח שעליו היא תובעת ריבונות באמצעות קווים מזוגזגים/משוננים, שמקיפים רק את האיים שהיא רואה כשלה.

עמימות ככלי מיקוח?

חוסר הבהירות של הקו הסיני משאיר את המדינות האחרות מבולבלות למדי. את מלזיה למשל, זה הרגיז נורא, וממשלת הארכיפלג העצום החלה מתגברת את האכיפה הימית בסמוך לאי Natuna, המרוחק מלב המדינה; כך אומר קולין קוך, עמית מחקר לביטחון ימי באוניברסיטה הטכנולוגית Nanyang בסינגפור. האכיפה כנגד כלי שיט סיניים סביב שרשרת האיים Natuna הואצה לאחר 2012, משום שהיא נמצאת ממש ליד הקצה הדרומי של קו המקפים הסיני.

"מה שאני הבנתי, בהתבסס על מה שבכירים אינדונזיים אמרו בפומבי, הוא שהם לא מכירים בכך שסכסוך כלשהו בינם לבין סין בכלל מתקיים, משום שפשוט אין נתונים או קואורדינטות גאוגרפיות שיכולות לדקור את הקווים הללו על המפה בצורה מדויקת", אומר קוך.

הקו הדק של המשא ומתן. הנשיא שי | צילום: Shutterstock

וזה בעצם כל הרעיון, כפי שמאמינים המומחים. סין סימנה קו ברור מספיק כדי להבטיח שמדינות ימיות אחרות יהיו חייבות לשים לב היטב למתרחש, אבל גם מעורפל מספיק כדי שהיא תוכל לנהל משא ומתן על השליטה בפועל, כפי שהוא מוצאת לנכון.

"זה משאיר מקום למשא ומתן", אומר Sun. "אם הסטאטוס של השטחים הללו לא יוסדר, השאלה תהייה – כיצד סין תוכל לשאוב מהם נפט? זו הדרך שבה סין דוחפת את שאר הטוענות לבעלות בחזרה למשאים ומתנים בילטרליים. אתם לא רוצים שנקדח? אז בואו נשב ונדבר על זה. אם לא תדברו אתנו, אז אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים".