Forbes Israel Logo

ראש בראש: איזו השקעה שווה יותר – ציור של פיקאסו או מניות?

"המניות נפלו, וסגרו חודש חלש" – זו היתה הכותרת של ה"וול סטריט ג'ורנל" במהדורת 30/31 במאי. בעוד אנו אמורים להניח שהכותרת התייחסה למסחר המדשדש ולחוסר היציבות שאפיינה את החודש הקודם, אפשר לגם לטעון שהעורכים של המגזין הכלכלי הנקרא ביותר בארה"ב, איכשהו התבלבלו קצת עם האריתמטיקה.

נכון, מדד ה-S&P עלה רק ב-1.3% והדאו ג'ונס ומדד המבחן ראסל 3000, עלו ב-1.4% כל אחד במהלך חודש מאי. אפשר להניח שרבים ימצאו את המספרים האלה מאוד לא מרשימים, על אף שהם קרובים למה שמשקיע באג"ח אמריקאיות ל-5 שנים יקבל כריבית על 12 חודשים. אם להסתכל על זה בצורה אחרת, אלה שמשקיעים את כספם בקרנות כספיות (קרנות נאמנות בעלות רמת סיכון נמוכה מאוד) יניבו מדי שנה (לפי נתוני iMoneyNet) כ-0.02% ויזדקקו ל-64-68 שנים כדי לראות את כספם מחזיר להם רווח של 1.3%-1.4% (בהנחה שהריבית תוותר על רמתה המיקרוסקופית). ברור שהרווחים יראו טוב יותר ככל שסכומי הכסף יהיו גבוהים יותר, ובכל זאת, בחישוב שנתי, ה-S&P היה יכול להניב 16.6% והדאו ג'ונס 17.9%, לפי נתוני מאי.

כדי להכניס את הנתונים האלה לפרופורציה, קחו בחשבון שבתחילת מאי, נמכר ציורו של פיקאסו מ-1955, "(Les Femmes d'Alger (Version O" בשיא של כל הזמנים, תמורת 179.4 מיליון דולר, או 160 מיליון דולר נטו, אם מורידים את העמלה שמשולמת לבית המכירות. המוכר שילם על הציור 31.9 מיליון דולר בנובמבר 1997, אז קנה אותו מתוך אוסף של ויקטור וסאלי גנץ, שרכשו כמה וכמה עבודות של פיקאסו ב-1956 עבור כמה מאות אלפי דולרים.

Les Femmes d'Alger. שיא של כל הזמנים 

אם מתעלמים מעלויות הביטוח, התצוגה, האחסון, ההעברה והשימור – וללא להתייחסות למעמד היוקרתי ולהנאה שמקנה בעלות על תמונה כזו – התשואה על הציור מ-1997 מגיעה ל-9.5% לשנה בלבד, עבור 17.5 שנים. ותאמינו או לא, מחקר אקדמי שערך פרופסור וויליאם מ. לנדס, מאוניברסיטת שיקגו, הראה שהזוג גנץ הרוויח רק 11.6% לשנה עבור כל ציורי פיקאסו שבבעלותם, כולל הציור המדובר, שנמכר ב-1997.

המחקר הראה כי התשואה של הזוג גנץ היתה גבוה מזו שניתן היה לקבל בתקופה הזו על אומנות (9.2%). 11.6% היא תשואה נאה בהחלט, אך כפי שאפשר לראות בטבלה למטה, היא לא נאה כמו הזו המתקבלת מהשקעה במניות של חברות המחלקות דיבידנדים, או במניות ערך (10.4% ו-13.5% בהתאמה).


כמובן שכל זה מבוסס על סביבת הריבית הנמוכה, המדיניות הסתגלנית של הפדרל ריזרב, ומאזנים חיוביים של החברות הגדולות, שתומכים בחלוקת דיבידנדים נאים. אך ממד הזמן, מעניק חסינות לא רעה מתנודות שונות (חודשיות ואף שנתיות) – ובסופו של דבר, מי שיודע לנווט נכון לאורך זמן, ולהישאר מחויב לתוכנית ההשקעות הרב שנתית שלו, ירוויח בטווח הרחוק תשואות נאות.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.