|
בזמן צפיית השיא השבוע סיפק ערוץ 1 לצופיו שידורים ישירים של קפיצות למים מאליפות העולם בשחייה ויומני סיכום היום במשחקי המכביה. שמתי את הממיר על הקלטה כדי לא להחמיץ אף אחד מהרגעים המרגשים, ויצאתי לפגישה עם משה גביש. גביש (65) יודע את כל מה שצריך לדעת והרבה יותר ממה שהייתם רוצים לדעת על רשות השידור.
הוא היה נציב מס הכנסה, מנכ"ל בנק גדול (מרכנתיל), איש עסקים מצליח, ובסוף העשור הקודם התגייס מחדש לשירות המדינה וניסה להציל את רשות השידור מקריסתה הוודאית. ב-2009, כיו"ר הוועד המנהל של הרשות, הצליח לגבש תוכנית לרפורמה מקיפה ברשות וחתם על הסכם היסטורי עם ועד העובדים המיליטנטי וההסתדרות. אבל ההסכמים לא הוצאו אל הפועל וגביש פרש בכאב לב, כשהוא תובע את הרשות על אי כיבוד התחייבות שקיבל לטענתו, ודורש שתשלום בסך 400 אלף שקל יועבר על ידי הרשות לקרן עידוד לעיתונות.
מאז מכר כבר את כל עסקיו ופרש מכל הדירקטוריונים. חופשי מהתחייבויות ותאווה למינויים חדשים, הוא אומר כל מה שהוא חושב על הטלוויזיה הממלכתית והפוליטיקאים שמחקו אותה מהמפה, בתאוות השליטה שלעולם אינה יודעת שובע.
"אין אצלנו שידור ציבורי כבר 20 שנה". גביש | צילום: ג'יני
עכשיו, כששר התקשורת גלעד ארדן ושר האוצר יאיר לפיד הודיעו על דחייה נוספת בביצוע הרפורמה ברשות, שאלתי את גביש אם יש לרשות הגוססת תקומה כלשהי. הוא לא היה אופטימי במיוחד.
"ההסכם שהובלתי ועליו מתבססת גם הרפורמה שהוצעה עכשיו כבר לא רלוונטי", הוא אומר. "הרפורמה התבססה על הרשות שהייתה קיימת לפני ארבע שנים. אולם מאז הפכה הרשות למעין משרד בתוך משרד ראש הממשלה. היא חזרה לשנות ה-50, בהן טדי קולק, מזכירו של ראש הממשלה, שלט ברדיו. אני כבר לא שם אבל אני שומע ורואה. רק בשבוע שעבר נפסל תשדיר קידום של 'ידיעות אחרונות' שכלל ציטוט בו חגי ארצי, גיסו של ראש הממשלה, מותח ביקורת על מנהגיה של אחותו, שרה נתניהו.
"הרשות הסבירה שמדובר בשיקולים אתיים, שעל פיהם אי אפשר לפרסם ביקורת על מישהו ללא תגובה, אבל באותו יום צוטטו באין מפריע בתשדיר אחר דברי ביקורת של שרת התרבות לימור לבנת על יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון".
נניח שיש הטיה פוליטית. בכל זאת, ערוץ ציבורי הוא שירות חשוב.
"נכון, אבל למעשה אין אצלנו שידור ציבורי כבר 20 שנה. מה השירות החשוב שערוץ 1 מספק? רצף שידורים חוזרים וסדרות אמריקאיות קנויות? בשביל זה לא צריך את הערוץ. אם יש שידור ציבורי איכותי שאני רואה בטלוויזיה זה בערוץ 8. יש שם סרטים דוקומנטריים טובים שהייתי מצפה לראות בערוץ 1.
דחייה נוספת של הרפומה. שר התקשורת גלעד ארדן | צילום: מרק ישראל סלם
"אם המדינה מעוניינת בעיתונות חזקה ופלורליסטית היא לא חייבת להשקיע את מאות המיליונים האלה דווקא בערוץ טלוויזיה כושל. קיומה של עיתונות מודפסת חזקה אינו פחות חשוב. אבל איש מחברי הכנסת והממשלה לא ניסה לפעול למניעת הקריסה של 'מעריב', למשל, שהיה העיתון השני בגודלו במדינה ושירת לא פחות את הדמוקרטיה ואת אזרחיה. ואם לא ראוי שהמדינה תזרים כסף לעיתון, למה היא צריכה להחזיק ערוץ טלוויזיה?".
שידורי הרדיו של רשות השידור עדיין נחשבים לאיכותיים.
"על הרדיו צריך להסתכל בצורה שונה. זהו שירות חיוני. מוצר הדגל של רשת ב' הוא החדשות, והיא אחת משתי רשתות בלבד שמשדרות חדשות. המתחרה השנייה היא גלי צה"ל. תחנה מצוינת אבל בבעלות משרד הביטחון. תאר לך שנסגור את רשת ב'. תחנת הרדיו היחידה שתשדר חדשות תהיה בבעלות משרד הביטחון. דבר כזה לא קרה אפילו בניקרגואה בשנים 'הטובות'. רשת ב' היא רשת מצוינת למרות שלאחרונה היא מידרדרת בגלל ההתערבויות הפוליטיות. אבל רדיו זה לא רק חדשות. לקול המוזיקה למשל יש בערך 100 אלף מאזינים שזקוקים לשירות הזה, וברור ששום תחנה מסחרית לא תספק אותו אם היא לא תתקיים. הרדיו משדר בשפות שונות לעולים. אלה לא יכולים להיות שידורים מסחריים וזה שירות חשוב שרק רדיו ממשלתי יכול לספק".
אז אתה לא נוגע ברדיו?
"יש שם הרבה אבטלה סמויה, כמו בכל רשות השידור. הרדיו נותן לרשות השידור יתרון על פני הערוצים המסחריים: ניתן לשלב את מערכות החדשות של הרדיו והטלוויזיה וליצור רשת משולבת שאין למתחרים: אין סיבה שכתב רדיו לא יסקר גם עבור הטלוויזיה. הוא רק צריך ללכת עם מצלמת וידיאו קטנה ואנחנו צריכים להשתחרר מהסכמי העבודה המחייבים את הרשות לשלוח צוות של חמישה אנשים למקום שנדרש בו רק אדם אחד.
"כשחושבים על הטלוויזיה של העתיד חייבים להביא בחשבון גם את המדיה החדשה: סמארטפונים, טאבלטים ורשתות חברתיות. זה משנה את הכל ואין לרשות תוכניות היערכות מתאימות. לכן אנחנו צריכים לאחד מערכות, לצמצם את המינהלות המנופחות והמיותרות, לחדול מלעסוק בהפקות טלוויזיה למעט הפקות מסחריות, והרשות צריכה לעסוק רק בהזמנת הפקות ממפיקים חיצוניים".
אפשר להחליף את כל המועצות המפקחות והמתערבות בתכני השידורים במועצה אחת לשידור ציבורי, שתרכוש במחיר כלכלי זמן שידור בערוצים המסחריים, ולוותר על ערוץ 1 לחלוטין.
"זה רעיון שתואם את ההצעה שלי, לוותר על הפקות בערוץ 1 למעט הפקת החדשות. ייתכן שאפשר לוותר לחלוטין על הערוץ. ההצעה לרכישת זמן שידור בערוצים המסחריים מעולם לא הועלתה עד כה, אבל היא נשמעת כאפשרות טובה".
ואם הם יביאו חזון של טלוויזיה חדשה, זה ישנה?
"בלי שינוי בניהול לא יקרה שם כלום. ההנהלה הנוכחית מלאה מינויים פוליטיים ולא מתפקדת. המנהלים בעצמם אומרים את זה. יזמתי הצעת חוק שנועדה להגביל את השלטון הפוליטי ברשות ולהפסיק את המינויים הפוליטיים. המינויים לרשות ייקבעו, על פי ההצעה, באמצעות ועדה ציבורית בראשות שופט.
"אדלשטיין העדיף למשוך את הצעת החוק" | צילום: מרק ישראל סלם
"השר גלעד ארדן מכיר היטב את הצעת החוק הזו כי הוא תמך בה וקידם אותה כיו"ר ועדת הכלכלה. אבל לפני שההצעה עלתה לאישור המליאה הוכרזו בחירות. כשכוננה הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו מונה יולי אדלשטיין לשר האחראי על רשות השידור. על מנת להשלים את החקיקה הוא היה צריך לבקש שתוחל על ההצעה רציפות. כלומר: שהכנסת ה-18 תשלים את ההליכים שהחלו בכנסת הקודמת. אבל אדלשטיין העדיף למשוך את ההצעה ולהחזיר אותה לממשלה, ולאפשר בכך את המשך המנויים הפוליטיים".
אדלשטיין מסר בתגובה: "הייתה לי ביקורת רבה על הצעת החוק. לא הייתי מוכן שגם כאן ינהל שופט בדימוס את רשות השידור. כל הסקרים מראים שמגזרים רבים (רוסים, חרדים וערבים) אינם מרוצים מהשתקפותם בתקשורת, ועל כן סברתי שיש מקום למליאה שמייצגת אותם ולא לשופט".
היוזמה האקטואלית של יס
כשנכנס ארדן לתפקידו הוא ערך סדרת פגישות עם מנהלי חברות התקשורת במשק, שהציגו בפניו את הישגיהן ואת מצוקותיהן. אין חברת תקשורת שאינה נוהגת לבקש על בסיס קבוע מעט הקלות לעצמה והרבה הכבדות על מתחריה, שתמיד מוצאים דרך כלשהי לנצל יתרון בלתי הוגן. קוראים לזה רגולציה.
ארדן מכיר את רוב הטרוניות והשטיקים עוד מהתקופה בה שימש כותל הדמעות של הענף כיו"ר ועדת הכלכלה. ובכל זאת הצליחו אנשי חברת "יס" להפתיע אותו בבקשה חריגה: כחלק מחבילת צעדים הכוללת הקלה בדרישות להפקות מקור, היתר לשידור פרסומות וכדומה, הציע מנכ"ל החברה רון אילון כי "יס" תפיק ותשדר גם ערוץ חדשות.
אין פוליטיקאי שלא יטה אוזן למשמע הצעה כזו: הפוליטיקאים אוהבים מאוד שידורי חדשות, וארדן מצא לתוכנית תומך נלהב גם בלשכת שר האוצר. אולם בדרך לחקיקה שיוזמים ארדן ולפיד הם צפויים להיתקל במכשולים לא פשוטים. בעבר התנגדה רשות ההגבלים העסקיים להרחבת השליטה של "הוט" ו"יס" בתכני הערוצים. הרשות כללה את האיסור בתנאי מיזוג חברות הכבלים לחברה המאוחדת "הוט", ומועצת הרשות השנייה החילה מגבלה זהה על "יס".
רשות ההגבלים טרם התבקשה לחוות דעתה על השינוי האפשרי, אבל ייתכן שתאפשר אותו נוכח האינטרס הציבורי בהרחבת ההיצע בתחום שידורי החדשות. אם יותר ל"יס" לשדר חדשות חייב האישור להינתן גם ל"הוט", שלא ביקשה להקים ערוץ דומה וספק אם תבקש.
בעיה נוספת שעלולה להתעורר נוכח שליטתה של קבוצת בזק בערוץ חדשות (דרך "יס") היא ניגודי האינטרסים והשפעת היתר. נכון שגם בערוץ 2 ובערוץ 10 שולטים אנשי עסקים ותעשיינים הפועלים בתחומים רבים, אך איש מהם אינו בעל שליטה מוחלטת בערוץ, ורובם אינם אדירים כמו בעל השליטה ב"יס", שאול אלוביץ.
אלוביץ שולט בקבוצת בזק הכוללת גם את "יס" ואת "פלאפון", ובנוסף יש לו חברות גדולות לייבוא אלקטרוניקה ומחשבים, וכן עסקי נדל"ן. במקרה של חברות החדשות של הערוצים המסחריים, בעיית ניגודי האינטרסים נפתרה באמצעות דירקטוריון שרוב חבריו הם נציגי ציבור, שאינם מחויבים לבעלי השליטה. זהו הסדר שנוי במחלוקת, אבל קשה להתווכח עם העובדה שערוצי החדשות נקיים בדרך כלל מהשפעות מסחריות.
הבעיה האמיתית היא בשאלה מדוע מבקשת "יס" לשדר חדשות. הניסיון מלמד שמדובר בעסק יקר מאוד ובזבזני הנושא הפסדים, ובמקרה הטוב מצליח איכשהו להתאזן מבחינה כלכלית. אלוביץ אינו רואה בהכנסות הישירות שלו מהערוץ הנוסף בוננזה עסקית. נניח לצורך הדיון שאלוביץ גם אינו זקוק לערוץ ככלי להשפעה חברתית ולאיום מרומז על פוליטיקאים ורגולטורים.
האיום העיקרי בערוץ הוא על המתחרים והמתחרים הפוטנציאליים: העלויות הגבוהות שלו ייקרו את שירות הטלוויזיה הרב ערוצית, וייקרו בהתאם גם את "כרטיס הכניסה" של כל מי שיבקש להיכנס לתחרות בתחום. אישור ערוץ החדשות ל"יס" עלול לעמוד בסתירה למדיניות המוצהרת של משרד התקשורת, המבקש דווקא להרחיב את התחרות בענף הנשלט על ידי הדואופול "יס" ו"הוט".
|
