דייוויד המבלינג (David Hambling)
המלחמה המתמשכת באוקריאנה כבר שינתה את פני הלוחמה המודרנית עם שכלול לחימת הרחפנים – ועכשיו הגיע שלב חדש: תקיפות שמבצעים רובוטים קרקעיים, לאחר שהוטסו לשטח הקרב באמצעות רחפנים. לאחרונה ביצעה אוקראינה את מה שנחשב לתקיפה הראשונה מסוג זה, במהלך שמדגים כיצד שילוב בין מערכות בלתי מאוישות יכול לאפשר משימות שעד לאחרונה נחשבו לבלתי אפשריות.
עד לפרוץ המלחמה, הרעיון של רחפן שנושא מערכת בלתי מאוישת אחרת היה בעיקר בגדר קונספט. כעת, נראה שאוקראינה הופכת אותו למציאות מבצעית – כשהגבול היחיד הוא היצירתיות של המפעילים.
רחפנים שנושאים רובוטים
אחד האתגרים המרכזיים של רחפנים קטנים הוא טווח הפעולה כדי להתגבר עליו, פותחו בשנים האחרונות רחפני ״אם״ – רחפנים גדולים שנושאים רחפנים קטנים למרחק רב ומשחררים אותם סמוך ליעד.
במלחמה באוקראינה התרחב הרעיון גם למערכות אחרות: רובוטים קרקעיים שמובילים ומשגרים רחפני FPV, כלי שיט בלתי מאוישים המשמשים כנושאות רחפנים, וכעת – גם רחפנים כבדים שמטיסים רובוטים קרקעיים ישירות לשדה הקרב. אחת הדוגמאות הבולטות נרשמה לאחרונה, כאשר רחפן כבד נשא רובוט קרקעי מסוג ARK-1 והטיס אותו לשטח האויב.
כך פועלת המערכת
הרובוט הקרקעי שבו השתמשה אוקראינה, ARK-1, הוא כלי קטן המצויד בגלגלי שטח, שמסוגל לנוע במהירות של עד כ-40 קמ״ש, לשאת מטען במשקל של כ-15 ק״ג ולנסוע למרחק של כ-15 ק״מ.
באמצעות מקלט לווייני של Starlink ניתן להפעיל אותו גם ממרחק רב. לרוב משמשים רובוטים מסוג זה להעברת אספקה, איסוף מודיעין או נשיאת אמצעי לחימה. חלקם אף צוידו במקלעים הנשלטים מרחוק. במקרה האחרון נשא ה-ARK-1 מוקש נגד טנקים מסוג TM-62, שבעזרתו ניתן לבצע תקיפות חד-פעמיות נגד מבנים וביצורים.
לכאורה, הרחפן הכבד היה יכול פשוט להטיל את המוקש בעצמו. אולם השיטה החדשה מעניקה יתרון משמעותי: הרחפן אינו נדרש להתקרב למטרה ולכן נשאר מחוץ לטווח האש ואמצעי השיבוש האלקטרוניים של האויב. לאחר הנחיתה, הרובוט הקרקעי ממשיך לבדו אל היעד ומבצע את המשימה.
בנוסף, ניתן להשתמש ברובוט גם לצורך מארבים. לאחר שהוא נפרס בשטח, אפשר להשאיר אותו במצב המתנה עד לזיהוי כוחות אויב, ורק אז להפעיל אותו לעבר המטרה.
בהשוואה לרחפני FPV, לרובוט הקרקעי יש כמה יתרונות מבצעיים: הוא מסוגל לשאת מטען נפץ גדול יותר, נע בגובה הקרקע ולכן קשה יותר לזהות אותו, וגם קשה יותר לנטרל אותו באמצעים פשוטים כמו רובי ציד, המשמשים לעיתים להפלת רחפנים.
טכנולוגיה ישנה – יישום חדש
למרות שמדובר בתקיפה ראשונה מסוגה בשדה הקרב, הטכנולוגיה עצמה אינה חדשה. במשך שנים בחנו צבאות שונים, ובהם גם צבא ארצות הברית, דרכים לשלב בין רחפנים לרובוטים קרקעיים. בין היתר נערכו ניסויים שבהם רחפנים הנחיתו רובוטים למשימות סיור, איסוף מודיעין והעברת אספקה.
אלא שרוב הפרויקטים הללו לא התקדמו מעבר לשלב הניסויים. לעומת זאת, באוקראינה, שבה הצורך המבצעי דוחק והמשאבים מוגבלים יותר, הטכנולוגיה כבר משמשת בפועל בשדה הקרב. הדוגמה האחרונה ממחישה כיצד שילוב בין מערכות בלתי מאוישות – רחפנים באוויר ורובוטים על הקרקע – הופך בהדרגה מכלי ניסיוני לאמצעי לחימה מבצעי.
כך עשוי להיראות שדה הקרב העתידי
התקיפה האוקראינית מצטרפת לשורת התפתחויות שמעלות סימני שאלה לגבי עתידן של תקיפות אוויריות מסורתיות. בשנים האחרונות הפכו מסוקים וכלי טיס מאוישים לפגיעים יותר ויותר בשדה הקרב, בין היתר בשל התפשטותם של רחפנים, מערכות לוחמה אלקטרונית ואמצעי יירוט מתקדמים.
במציאות הזו, שילוב בין רחפנים לרובוטים קרקעיים עשוי להציע חלופה בעלת סיכון נמוך יותר. במקום להטיס לוחמים אל לב שטח האויב, ניתן לשגר מערכות בלתי מאוישות שיבצעו את המשימה הראשונה – סיור, איסוף מודיעין או תקיפה – ורק לאחר מכן לשלוח כוחות קרקעיים במידת הצורך.
גם מדינות נוספות כבר בוחנות את הכיוון הזה. בסין, למשל, תועדו ניסויים שבהם רחפן מטיס רובוט דמוי כלב המצויד במקלע, כחלק מפיתוח שיטות חדשות ללחימה בלתי מאוישת. במקביל, אוקראינה בוחנת רחפנים כבדים יותר, המסוגלים לשאת מטענים של עשרות קילוגרמים לצורך העברת ציוד, פינוי פצועים והטסת רובוטים קרקעיים גדולים יותר. מערכות כאלה עשויות בעתיד גם להעביר תחמושת וסוללות לרובוטים שכבר פועלים בשטח.
לפי גורמי ממשל באוקראינה, המדינה שואפת להחליף השנה עד 30% מהכוחות בחלק מגזרות החזית ברובוטים קרקעיים בלתי מאוישים (UGV). אם המגמה הזו תימשך, ייתכן שבעתיד הקרוב חלק גדול מהקרבות ייפתח על ידי רחפנים ורובוטים – ורק בשלב מאוחר יותר יצטרפו אליהם הכוחות המאוישים כדי להשתלט על השטח.
כמה אנליסטים מעריכים כי לאוקראינה יהיה קשה להשיב לעצמה שטחים ללא חזרה ללוחמת תמרון. אלא שבמקום מתקפות מסורתיות שמובילות יחידות משוריינות, ייתכן שהשלב הראשון של הקרב יתבצע דווקא באמצעות נחילים של רחפנים ורובוטים קרקעיים.
בתרחיש כזה, הכוחות המאוישים ייכנסו רק בשלב השני – לאחר שהמערכות הבלתי מאוישות יאספו מודיעין, יפגעו במטרות ויצמצמו את ההתנגדות בשטח. הרובוטים עדיין אינם מסוגלים לבצע כל משימה באופן עצמאי, אך קצב הפיתוח שלהם – לצד ההתקדמות בתחום הבינה המלאכותית – עשוי להפוך אותם בשנים הקרובות לחלק מרכזי יותר ויותר בשדה הקרב.
