במשך שנים הישראלים רגילים לומר שההייטק הוא "הקטר של המשק". אבל המציאות של השנים האחרונות מחייבת עדכון: ההייטק הוא כבר לא רק הקטר של הכלכלה – הוא גם חלק מהחזית.
הדוגמה האחרונה, אך בהחלט לא היחידה – הוא הפרסום על כך שמרכזי פיתוח של חברות טכנולוגיה בינלאומיות הפועלות בישראל עלולים להיות יעד לפגיעה. סוכנות הידיעות של משמרות המהפכה אף פרסמה רשימה של חברות ענק – ביניהן מיקרוסופט, אמזון, אנבידיה, אורקל, גוגל ו-IBM – שקושרות באופן מופרך את פעילותן בישראל גם למאמץ הצבאי של המדינה.
עצם העובדה שמרכזי פיתוח אזרחיים של חברות גלובליות מסומנים כמטרה מספרת סיפור גדול בהרבה. אויביה של ישראל מבינים היטב את מה שלפעמים גם כאן נוטים לשכוח: מקור העוצמה המרכזי של ישראל אינו רק בצבא שלה, אלא גם בטכנולוגיה שלה. אבל כאשר האויב מבין שהטכנולוגיה היא חלק ממקור העוצמה של ישראל, גם ההייטק הופך לחלק מהחזית.
המשמעות היא כפולה. מצד אחד, ההייטק הישראלי ממשיך להיות נכס אסטרטגי אדיר. לפי נתוני רשות החדשנות, ההייטק אחראי לכ-18% מהתוצר בישראל ולכ-50% מהיצוא העסקי של המדינה. מצד שני, דווקא משום כך הוא גם הופך לפגיע יותר – לא רק לאיומים ביטחוניים, אלא גם לאיומים פנימיים – שעלולים להיות לא פחות מסוכנים: שסע חברתי עמוק, מערכת חינוך שאינה מותאמת מספיק לעידן הטכנולוגי, והיחלשות של בסיס ההון האנושי.ההייטק הישראלי לא צריך להפוך לכלי פעיל במלחמה, אלא פשוט להמשיך לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב: להיות מצוין ופורץ דרך – טכנולוגית, אנושית ומוסרית. וכדי שזה יקרה – יש לא מעט עבודה לעשות.
ההצלחה של חברות ישראליות כמו Wiz שהפכה בתוך שנים ספורות לאחת מחברות הסייבר הבולטות בעולם, אינה מקרית. היא תוצאה של שילוב נדיר: מערכת חינוך שהצליחה במשך שנים לייצר מצוינות טכנולוגית, תרבות שמעודדת יצירתיות ויזמות, ומערכת צבאית שמטפחת כישרונות טכנולוגיים.
אבל אותו קו שמחבר בין סיפורי ההצלחה הללו גם חושף את הסכנה. אם שרשרת הערך הזו תיחלש – גם ההצלחות העתידיות ייחלשו. וכאן נכנסת לתמונה מערכת החינוך. כאשר משרד החינוך מתקשה לקדם מצוינות מדעית רחבה, כאשר ההשקעה במתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה אינה מספקת, וכאשר מערכת החינוך מתנהלת לעיתים ללא תפיסה אסטרטגית ארוכת טווח – מדובר לא רק בכשל חינוכי, אלא בכשל לאומי.
ההייטק הישראלי אינו מבוסס על משאבי טבע. הוא מבוסס כמעט לחלוטין על משאב אחד: ההון האנושי. בלי חינוך איכותי, בלי טיפוח סקרנות ויצירתיות, בלי השקעה במדע ובטכנולוגיה מגיל צעיר ובלי תרבות שמעודדת מצוינות – ישראל תתקשה לשמור על היתרון היחסי שלה.
וזה קורה דווקא בזמן שבו מדינות רבות בעולם מנסות לחקות את מודל "אומת הסטארט-אפ". ממשלות משקיעות סכומי עתק בחינוך טכנולוגי, מושכות טאלנטים ומציעות תנאים תחרותיים לחברות וליזמים. לפי נתוני ה – OECD ההשקעה העולמית במחקר ופיתוח ממשיכה לגדול במהירות, כאשר מדינות רבות באסיה ובאירופה מציבות יעד אסטרטגי להפוך למרכזי חדשנות גלובליים. האתגר של ישראל ברור: אם היא רוצה לשמור על מעמדה כמעצמת הייטק, היא חייבת להמשיך להיות מצוינת ותחרותית.
בסופו של דבר, הקו שמחבר בין ההצלחה של Wiz לבין ההתנהלות של מערכת החינוך ברור מאוד. ההצלחות הגדולות של ההייטק הישראלי מתחילות הרבה לפני הקמת הסטארט-אפ – הן מתחילות בכיתה. מי שלא מבין זאת, מסתכן בכך שהחזית הבאה של ישראל לא תהיה רק ביטחונית – אלא גם כלכלית וטכנולוגית.
מורן צ'מסי הוא שותף מנהל ב-Amplefields Investments ו-Contributor בפורבס ישראל.
ה-Contributors של פורבס ישראל הם כותבים עצמאיים שנבחרו על ידי מערכת פורבס, מומחים בתחומם, המספקים פרשנות וסקירות עכשוויות בתחום התמחותם. התוכן הוא מטעמם ובאחריותם והוא אינו תוכן ממומן.
