החממה תירוש מטפח בארבע השנים האחרונות חממה של אמנים נבחרים הזוכים לתמיכתו, להכוונה ולייעוץ מקצועי, וכן לסיוע בקבלת החשיפה המתאימה – ללא תמורה. "לעתים קרובות אתה קונה חתול בשק, משקיע ברעיון, מאמין באמן. לפעמים, עם הכוונה מסוימת, יוצאת עבודת אמנות שגם מוערכת יותר". פילנתרופיה "יש בחממה אמנים שיש להם סיכוי להגיע לרמה בינלאומית. ההשקעה באוסף הזה היא לעשר שנים לפחות, ואז אשקול להתחיל למכור. ההכנסות מהמכירה אולי יכסו את ההשקעה בפרויקט", אומר תירוש. מבחינתו זהו פרויקט פילנתרופי: "הסיפוק העצמי בא מכך שאני יודע שאני מעודד יצירה". השקעה בשונה מאוסף החממה, יש לתירוש אוסף נוסף, הכולל יצירות בינלאומיות של אמנים מוכרים ממדינות מתפתחות, שמטרתו המובהקת היא להניב רווחים. "המשבר הפיננסי ואובדן האמון במכשירים הפיננסיים מביא משקיעים לחפש אלטרנטיבות ריאליות כמו נדל"ן, זהב ואמנות. אמנות היא אפיק השקעה מצוין מבחינת התשואות, הקורלציה הנמוכה לאפיקי השקעה אחרים ותנודתיות נמוכה, הירידות במחיר מועטות וקורות לעתים רחוקות, שוק האמנות עמיד יותר במשברים". כסף היקפי ההשקעה משתנים בהתאם לסוג האמנות אותה רוכש תירוש. בעוד מחיר ממוצע של עבודה באוסף החממה מגיע לכ־2,000 דולר, מחיר יצירתו של אמן בשוק הבינלאומי עשוי להגיע גם למיליון דולר ויותר. "המחיר הוא פונקציה של ותק האמן, גודל היצירה, הסוג ועוד", הוא מסביר. רכישה ראשונה "העבודה הראשונה שרכשתי הייתה 'ציפור במעוף' של מיכל רובנר. ראיתי אותה כשהיא ממוסמרת לקיר מבנה הרוס בחלל שהיה מוקף בשדות ענקיים עם נוף לירושלים. נמשכתי לפשטות ולאוניברסליות שלה. זה היה בסוף שנות התשעים ושילמתי עליה כ־10,000 דולר".
על While in The Air III של מיכל רובנר: "נמשכתי לפשטות ולאוניברסליות" גאווה אותה תמונה ראשונה שרכש מרובנר, הפכה להיות עבודה אייקונית והתפרסמה בעולם כולו כשהופיעה על הפוסטר שפרסם את תערוכת הסולו שלה, במוזיאון הוויטני לאמנות אמריקנית בניו יורק בשנת 1999. זיהוי מוצלח "אני הייתי האספן הראשון בישראל שהבין את הפוטנציאל באמנות האורבנית – הגרפיטי. רכשתי יצירות של Know Hope, Zero Cents, Ame72, Klone, כולם אמנים שחיים בארץ". תירוש מציין במיוחד את Know Hope, אותו הוא מלווה כשלוש שנים, אשר יצירה שלו נמכרה תמורת 15 אלף דולר. "בינתיים, זה הסכום הגבוה ביותר שבו נמכרה עבודה של אמן בחממה". קרוב ללב כמו אספנים רבים, גם תירוש "הכי אוהב" בכל פעם מחדש את העבודה שזה עתה רכש: הפעם זו עבודת וידיאו של מישל פלטניק, בוגר המדרשה לאמנות בבית ברל. "ייעצתי לאמן לעשות בה מספר שינויים שידגישו את הרעיון שלו. לאחר שביצע אותם, סידרתי לו להציג בגלריה זימן, רכשתי את העבודה והשאלתי אותה לתערוכה חשובה בחו"ל. זאת בדיוק המטרה של החממה – אנחנו מממשים את ההבטחה של האמן, בכך שמאפשרים לו ללכת עד הסוף עם הרעיונות שלו. כך יוצאת אמנות טובה יותר". |
