אירוח יקר: האם המשחקים האולימפיים הפכו ליקרים מדי?

העלויות החריגות ביותר היו במשחקי החורף בשנת 2014 בסוצ'י שברוסיה. המשחקים האלו היו היקרים ביותר בהיסטוריה, כשההוצאות עמדו על כ-50 מיליארד דולר והשאירו את המארחים הפוטנציאליים העתידיים פוטנציאליים בסימן שאלה גדול אם כדאי להם לקחת על עצמם סיכון כזה.

למרות שעלויות המשחקים האולימפיים בקיץ 2014 בריו דה-ז'ניירו שבברזיל היו ב"מחיר מציאה" לעומת העלות האסטרונומית של המשחקים בסוצ'י, העלות הכוללת עדיין היוותה נטל כבד עבור מדינה מתפתחת כמו ברזיל.

עבור ריו, התקציב המוצע הוכפל והגיע ל-4.6 מיליארד דולר, והעלות הנוספת מתרבה כעת בשל חוסר היכולת של העיר למחזר או לבנות מחדש תשתית יקרה, שנבנתה עבור המשחקים. "ב-156% במונחים ריאליים, לאולימפיאדה יש עלות ממוצעת גבוהה יותר מכל סוג של פרויקט בסדר גודל כזה", כך עולה ממחקר שנערך בשנת 2016 על ידי בית הספר לעסקים Sayd באוניברסיטת אוקספורד. "כשעיר או אומה יחליטו לארח את המשחקים האולימפיים, הן בעצם מחליטות לקחת על עצמן את אחד הסוגים היקרים ביותר והמסוכנים ביותר של פרויקט ענקי שקיים, ועדיין מדובר בנושא שהן מודעות לסכנה הכרוכה בו".

"כשמתקבלת החלטה מיהי המדינה המארחת, ישנה אופוריה, ואז קצת חרדה מתחילה לזחול פנימה, היו לנו כל מיני בעיות", אמר שר החוץ הבריטי וראש עיריית לונדון לשעבר בוריס ג'ונסון למושל טוקיו יוריקו קויקה, מתוך ניסיונו האישי במהלך משחקי הקיץ 2012 בלונדון. "כשהמשחקים מתחילים, אחרי שנדמה היה שאי אפשר לעשות שום דבר נכון, אז אתה לא יכול לעשות שום דבר רע וכולם עומדים מאחוריך", סיכם ג'ונסון.

כדי להיות הוגנים עם ג'ונסון, המשחקים בלונדון היו חסכוניים משמעותית יותר ממשחקים אחרים, ונראה כי יצרו מורשת מתמשכת יותר בעיר, אבל זה היוצא מן הכלל ולא הכלל. רבים מהאצטדיונים של ריו עומדים כעת ריקים, סוצ'י נראית כמו "עיר רפאים", ויש כאלה שאף מקשרים את העלות של המשחקים באתונה בשנת 2004 להתמוטטות הפיננסית של יוון לאחר מכן.

יתר על כן, העלויות החריגות במשחקים האולימפיים הן לא רק נפוצות, הן אף מובטחות. מאז 1960, לא היו משחקים שלא עברו באופן משמעותי את התקציב הראשוני שהוקצה להם. המשחקים האולימפיים החדשים יותר (למעט סוצ'י) נטו לשלוט בתקציבים שלהם טוב יותר מאשר אלה של שנות ה-80 וה-90. עלויות המשחקים האולימפיים שנערכו במונטריאול ב-1976 היו חריגות ב-720% ממה שהוקצה.

עם זאת, מארחות המשחקים האולימפיים ממשיכות להגדיל באופן משמעותי את התקציב שלהן, כאשר טוקיו, בה תיערך ב-2020 האולימפיאדה הבאה, צפויה לעשות אותו דבר וכבר דיווחה שתוציא השנה סכום הגבוה ב-50% מהעלויות שהוקצו (ומדובר בשלוש שנים לפני האירוע עצמו).

נראה כי מגמה זו גרמה לערים עתידיות פוטנציאליות לפקפק בהצעה לארח את המשחקים. בין השנים 1992 ל-2012, קיבל ה-IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) לפחות חמש הצעות ממדינות לכל סבב משחקי הקיץ. עבור משחקי 2016, רק ארבע ערים הגישו הצעה, ועבור משחקי 2020 מספר ההצעות כבר ירד לשלוש.

למשחקים הקרובים הוגשו רק 3 הצעות אירוח | צילום: Fotolia

במשחקי 2024 ו-2028, פריז ולוס אנג'לס היו המתמודדות היחידות. כתוצאה מכך, המשחקים בשנים אלו הוענקו לפריז ולוס אנג'לס בהתאמה, אבל מספר המתמודדות לארח את משחקי הקיץ בעתיד אינו ברור. משחקי החורף חוו ירידה דומה, עם שתי הצעות בלבד שהוגשו עבור משחקי 2022, אשר הוענקו בסופו של דבר לבייג'ינג.

הוועד האולימפי הבינלאומי מודע לאינטרס ההולך ומצטמצם באירוח המשחקים, ובשנת 2014 הציג את "האג'נדה האולימפית 2020". מדובר ב"מפת הדרכים האסטרטגית לעתיד התנועה האולימפית", שמטרתה לפשט את תהליך הגשת ההצעות ואת הצעדים המומלצים כדי לחסוך עלויות עבור ערים מארחות פוטנציאליות. למרות זאת, נראה כי ההשפעה עדיין הייתה קטנה, כאמור, בסיבוב האחרון של ההצעות. רומא ובודפשט משכו בחזרה הצעות מחיר פוטנציאליות למשחקי 2024, מתוך חשש של הוצאות יתר, ואזרחי המבורג הלכו לכיוון אחר והצביעו במשאל עם נגד אירוח המשחקים.

אם הוועד האולימפי יכול לנקוט צעדים נוספים כדי להפחית את הנטל על הערים המארחות, אולי מספר הצעות המחיר יגדל בעתיד. לעת עתה, כל העיניים יהיו נשואות לטוקיו. עם תחזיות ראשוניות שכבר מראות על מגמת עליה בהוצאות, המארגנים בטוקיו והוועד האולימפי יהיו חייבים לוודא שהעלויות לא יהיו גבוהות מדי, בהתחשב בכך שמגמת העניין באירוח כבר החלה לדעוך עקב התחייבות מסיבית כמו זו.