היד היא אותה יד, הראש אותו ראש: מי רומס לנו את הדמוקרטיה?

ביום חמישי שעבר, קצת לפני שמונה בערב, הוציא משרד המשפטים את ההודעה: תיק "ביביטורס" נסגר. חמישי בשמונה בערב היא השעה שבה קוברים קבורת חמור את הידיעות הכי מביכות. מהדורות הטלוויזיה נתפסות לא מוכנות, טורי הפרשנות במוספי השבת סגורים, עד יום ראשון בטח יקרה משהו, אלוהים גדול, והסיפור הסרוח הזה יירד מסדר היום לתמיד.

למעלה משלוש שנים הסתובב בינינו "ביביטורס" כזומבי לא רצוי וחסר סיכוי. הבדיקה לא העלתה דבר, נכתב בששת עמודי הנימוקים המבישים, עליהם חתום מי שאמור להיות "היועץ המשפטי לממשלה", שמוכיחים מה שנטען כאן כבר מזמן: ישראל אינה מדינת חוק. אין יועץ משפטי לממשלה. אין משטרה. אין שומרי סף, אין רגולטורים. עוד מעט גם אין תקשורת.

על ההחלטה הזו, לסגור את "ביביטורס", נכתבו לא מעט טורים במהלך השבוע (אני ממליץ על עמית סגל במאקו ועל יובל יועז בבלוג שלו). השורה התחתונה: מביש. אני לא רוצה לחזור על הדברים. הסיבה הכי עלובה של וינשטיין, בניסיונו להסביר את הפארסה הזו, הייתה "הזמן הרב שחלף". מצחיק. מי שבזבז את הזמן, כהרגלו, בלי לעשות כלום, זה וינשטיין. אחרי שבזבז את הזמן, אחרי שלא קיים חקירה, אחרי שלא שלח את המשטרה לעשות מה שהיא אמורה לעשות, מה שעשתה אצל אולמרט, אצל ליברמן, אצל כל מי שסיכן את "שלטון החוק", אחרי זה הוא משתמש בתירוץ ש"חלף זמן רב". אם זו לא הייתה המדינה שלי, גם אני הייתי צוחק.

אז הנה דוגמה קטנה, אדוני היועץ המשפטי לממשלה, לדברים שיכולת לבדוק, לו רצית: בתחילת אפריל 2011, זמן קצר אחרי התחקיר המצוין של רביב דרוקר בערוץ 10, פרסמתי ב"מעריב" את סיפור נסיעתה של משפחת נתניהו למלון "עז הזהב" בעיירת נופש בצרפת. ישבתי עם עד מומחה: האיש שתיאם וארגן את כל הנסיעה הזו, מטעם ה"בונדס". נתניהו היה אז שר אוצר מכהן, שבין סמכויותיו גם הבונדס. כדי לארגן למשפחה חופשה, התקשרו אנשי נתניהו לבונדס והעבירו הנחיה: המשפחה רוצה חופשה במלון "הוטל דה פריז" במונטה קרלו.

הנוהל הרגיל: לתאם למר נתניהו שיחה עם "משקיעי בונדס פוטנציאליים" ביום הראשון של החופשה וביום האחרון שלה, וכך להפוך אותה ל"נסיעת עבודה", על חשבון איגרות החוב של מדינת ישראל.

נתניהו. בנוהל הרגיל | צילום: רויטרס

יוצא איש השטח למונטה קרלו ומתברר שמדובר במלון הכי יקר באירופה. אין מצב שיהיה לזה תקציב. להקלתו הרבה, מתברר שבתאריכים המבוקשים על ידי משפחת נתניהו, אין מקום. מה גם, שהדרישה הייתה לסוויטה (פלוס סוויטה למאבטחים). שבוע עינוגים כזה עלול לעלות מאות אלפי יורו (זוכרים את הנסיעה ההיא למלון "קונאוט" במהלך מלחמת לבנון השנייה? לזה הכוונה). המסר עובר, ומהמשפחה המלכותית מגיע עדכון: אם לא המלון הזה, אז מלון "עז הזהב" בעיירת הנופש היוקרתית אז (EZE). גם שם, אגב, יקר להחריד. אלפים רבים של יורו ללילה. כנסו לאתר של המלון הזה. ממוקם בראש צוק, על שפת הים. בחיים לא תזכו להגיע לשם בכוחות עצמכם.

המשפחה מבקשת את הסוויטה המלכותית, שאליה צמודה בריכה פרטית. הם יודעים, הנתניהואים, בדיוק איזו סוויטה לבקש, באילו כיווני אוויר. שלא ידפקו אותם, חלילה. איש הבונדס שיצא לתאם את הנסיעה הזו סיפר לי שכשנכנס לאתר, חש כאילו הוא נכנס לארמונו של קיסר רומאי. המחיר, כאמור, בהתאם. בבונדס נאנקים. אין תקציב לדבר כזה. לאחר דין ודברים לא נעים, מסוכם שהבונדס ישלם את מחצית דמי השהייה, פלוס מאה אחוזים של כל ההוצאות הנלוות (לימוזינה, נסיעות, מסעדות וטיולים). ההוצאות הנלוות, אגב, כבדות לא פחות מעלות השהייה במלון.

באזור, אגב, אין תורמי בונדס. קוששו אותם במיוחד והביאו אותם לשמוע את נתניהו כדי להכשיר את חופשתו. כל זה, על פי העדות של מי שאני, הקטן, שאין לי יחידת חקירות, הגעתי אליו. הוא חי וקיים עד היום. הוא סיפר שהיה חשש איך יגיבו ה"תורמים היהודים" כשיראו איפה האיש שמנסה להתרים אותם מתאכסן, אז המפגש הראשון התקיים בביתו של אחד מיהודי הקהילה. המפגש השני התקיים ב"עז הזהב".

אנשי הבונדס, בתיאום המלון, סיכמו עם משפחת נתניהו שתפנה את הסוויטה ביום היציאה עד השעה 1 בצהריים, כי היא הייתה כבר מושכרת למשפחה אחרת. גם זה לא עבר חלק, אז הבטיחו לגברת אפשרות לנוח בסוויטה של המאבטחים, אם תהיה עייפה חלילה. אבל בשעה היעודה ביום האחרון משפחת נתניהו נעלמה. לורד אנגלי ובת זוגו הצעירה, שאמורים להיכנס לסוויטה, ממתינים בלובי בזעם לשר האוצר של מדינת ישראל ורעייתו, שעושים באותה שעה במסעדת פאר במונקו. על חשבוננו.

כשחזרו סוף-סוף, לא הבינו על מה המהומה. ואז ניגש נתניהו לשלם את המחצית שלו. כשראו את הסכום, פרצה שערורייה קולנית. הגברת נתניהו השתוללה, טענה שהתשלום יגרום חרפת רעב לילדיה, היא גערה בכולם, באנשי הבונדס, באנשי המלון, אפילו בשר האוצר עצמו, שטיפל באותם ימים בשביתת פועלים בנמל. חבל שלא הלכת לעבוד בנמל, אמרה לו, ככה היה לנו יותר כסף לשלם חשבונות כאלה.

יש עוד הרבה פרטים. כמו שני בקבוקי היין (בעלות של כ-1,500 יורו) שבני הזוג הצליחו להוציא מהחשבון, כמו בקשתה של הגברת נתניהו לקבל החזר מול חשבוניות מס בשדה התעופה (התברר שחשבוניות המס הן בכלל מנסיעה קודמת) וכו' וכו'. בשורה התחתונה, יש עדים שיכולים להעיד שהיה כאן, לכאורה, ניצול סמכות כשר אוצר, שהבונדס תחת שליטתו, לארגון נסיעת נהנתנות כזו.

השבוע הרמתי טלפון וביררתי אם מישהו הגיע לעד הזה, חקר אותו, דיבר איתו. התשובה שלילית. לא מבקר המדינה, לא משטרה. למה שיגיעו? אין מי שינחה אותם להגיע. שלוש שנים, ואפילו חקירה לא נפתחה. תארו לעצמכם מה היה קורה כאן אילו היה מדובר באולמרט, ולא בנתניהו. או, רחמנא ליצלן, באביגדור ליברמן. מישהו שמאיים על "שלטון החוק".

2. נחזור אליך

ביום חמישי האחרון, אותו יום ממש שבו מודיע וינשטיין על סגירת "ביביטורס", מודיעה הפרקליטות על קביעת מועד חדש למשפטה של רייצ'ל ריזבי-רז, מי שהייתה מתאמת הנסיעות של אהוד אולמרט והעידה בתיק ראשונטורס. אולמרט זוכה בתיק ראשונטורס. על הזיכוי הזה לא ערערה המדינה. זיכוי סופי. ריזבי-רז, גיורת שהתאהבה בישראל, אם לארבעה ילדים, התגיירה ובנתה כאן את חייה, הוגדרה בבית המשפט המחוזי כעדה מהימנה. ועדיין, הפרקליטות ממשיכה את המרדף. זה חשוב לניקוי האורוות. עד שלא יראו שם את הגופה של אולמרט, וכל מי שבא איתו אי פעם במגע, לא יירגעו.

את התועבה הזו, חברים, אנחנו מממנים. את המשכורת של היועץ המשפטי לממשלה אנחנו משלמים. גם את המשכורות של המשטרה. אגב, גם בתיק "ביביטורס" יש מתאמת נסיעות. קוראים לה אודליה כרמון. מקווה שקראתם את הספר שלה. גם שם מובאות עלילות בני הזוג נתניהו (אם כי בצמצום). וינשטיין קובע שיש סתירה בין מה שכרמון אמרה לאנשי המבקר, לבין מה שאמרה לאנשי המשטרה. ביג דיל. סתירה! יש סתירה, אז סוגרים תיק. במקום לבדוק. במקום לחקור. במקום להגיע לאמת.

כזה הוא וינשטיין שלנו. כנראה הרפלקס המותנה שלו, כפרקליט לשעבר של בני הזוג נתניהו, טרם חלף לגמרי. דרוקר עצמו כתב השבוע שכשהחלה הבדיקה המשטרתית בתיק "ביביטורס", הוא הציע למשטרה להעביר חומרים רבים, שלא פורסמו, בצורה מסודרת. עם מסמכים וראיות. חומרים ששווים בדיקה. נחזור אליך, אמרו לו. חזרו? לא חזרו. הם חזרו לרייצ'ל ריזבי-רז. עלובי נפש.

חברים, גנבו לנו את המדינה. השתלטו על שלטון החוק. זו אינה סוגיה של שמאל או ימין. של פלסטינים או מתנחלים. זו סוגיה עקרונית. גורלית. בזמן שתיק "ביביטורס" נסגר, נמשכת סאגת החקירה בפרשת הרפז. עכשיו כבר ברור שאין שם כתבי אישום. בטח לא נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. גורלו של אשכנזי מעניין אותי כקליפת השום. כבר ביקרתי את התנהלותו, את גינוניו, בעיקר את פחדנותו והעובדה שנמנע מלהילחם על חייו ועל שמו הטוב.

בצד השני, אצל העיתונאים שעובדים עבור אהוד ברק, לא תשמעו בדל של ביקורת על אדונם. הם ממוקדי מטרה. צופי "יומן" בערוץ הראשון לא שמעו מעודם שרק יוני קורן (חוץ מבועז הרפז עצמו) נכשל בבדיקת פוליגרף בפרשה הזו. לא תשמעו שם מילה או חצי מילה על עשרות המעשים שעשו ברק ומקורביו במהלך השנים 2009-2012, כדי לחסל רמטכ"ל מכהן, כדי להכתיר אחר תחתיו בטרם עת. לא תשמעו שם על המסמך עצמו, החלק הכי מעניין של הפרשה הזו. מסמך אותנטי, שהתגשם עד אחרון סעיפיו, שמהווה סיכום של כל הדברים שאמר בתקופה ההיא יוני קורן לכל מי שהסכים לשמוע אותו.

חלק מהמעשים הללו מצדיקים פתיחת חקירה פלילית מיידית. חקירה כזו לא נפתחה. טובי החוקרים של להב 433 עסקו בשנה האחרונה רק בדבר אחד: מאמץ הירואי להפליל את גבי אשכנזי. רק זה מה שעניין אותם. הפרקליטה המלווה שלהם, עו"ד טוני גולדנברג, לא טרחה להורות להם לחקור גם את הצד השני (רשימה חלקית של מה שהיה לחקור בצד השני פורסמה כאן בשבוע שעבר).

3. החמקן הלאומי

הנה פרט מעניין שחמק ממני עד עכשיו: אותה פרקליטה, טוני גולדנברג, הייתה זו שסגרה את תיק "עמותות ברק" בשנת 1999. אחד מתיקי השחיתות הגדולים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, שנגמר בלא כלום.

מקורות שנחשפו אז לחקירה, מתוך הפרקליטות, סיפרו לי השבוע שגולדנברג עשתה מלחמה על הסגירה הזו. הייתה הרוח החיה מאחוריה. נו, טוב. קורה. השאלה היא, איך קורה ש-15 שנה אחר כך היא בכלל לא פותחת תיק אחר של ברק. כדי שלא תצטרך לסגור אותו, כנראה. גולדנברג לא הורתה לחקור שום דבר שקשור לברק. יש לנו קלטות מגבי. איפה הקלטות של ברק? אה, לא חשוב. נעזוב את זה.

כך הוא חומק, החמקן הלאומי שלנו, בכל פעם מחדש. ברק, וזה ידוע, קינן במשך עשרות שנים בלב לבו של שלטון החוק. בנה שם מאחז חוקי. אין נשיא בית משפט עליון שברק לא חיזר אחריו. אין שופט עליון שברק לא פיזז בעקבותיו. יש הרבה דוגמאות. הוא תמיד העניק בנדיבות את מטבעות הלשון השחוקות הנדרשות ל"הגנה על שלטון החוק". הוא היה בן בית אצל זמיר, אצל חשין, אצל ברק (אהרן), אצל שמגר, אצל כל מי שצריך. הוא הפך את עצמו לאחד מהם, כדי לזכות בחסינות. בשרם ודמם הוא. והנה עוד משהו קטן, אולי אפילו פעוט: שם משפחתה של עו"ד גולדנברג משך את תשומת לבי. מתברר שהיא נשואה לרובי גולדנברג, בכיר בבורסה לניירות ערך. רובי זה, הוא אחיין של עו"ד ד"ר אמנון גולדנברג ז"ל. אבא שלו ואמנון גולדנברג היו אחים, קרובים במיוחד.

לדברי בני משפחה ועדים נוספים, אמנון גולדנברג היה קרוב לאהוד ברק. אחרי אסון "צאלים", מינה ברק את גולדנברג לשבת בוועדת החקירה מטעמו, שבדקה את האסון. מי שמכיר את ברק מכיר גם את השיטה של ברק: הוא תמיד ממנה לוועדות החקירה והבדיקה שהוא מקים בחיפזון (אחרי כל אסון שהוא ממיט) אנשים שהוא יודע, בוודאות, שלא יפגעו בו. אגב, אחרי הטבח במערת המכפלה, מינה ברק קצין בודק ש"יבדוק" את האירוע. קראו לו, במקרה, יואב גלנט.

זאת ועוד: כמה מקורבים ואנשי משפחה סיפרו לי שלא רק שהיו יחסי קרבה חמים בין גולדנברג המנוח לברק, הרי שאלמנתו של גולדנברג היא חברה קרובה של רעייתו של ברק, נילי פריאל-ברק. השתיים היו, עד לאחרונה, שכנות צמודות במגדלי אקירוב (עד שהברקים עזבו לטירה אחרת). בקיצור, משפחה קטנה ומאושרת. לכל זה צריך להוסיף את העובדה שמי שמינה את הגב' גולדנברג באופן אישי לתיק הרפז היה פרקליט המדינה משה לדור. ההוא מאולמרט. אותו לדור, כך התפרסם השבוע בערוץ 10, "שכח" לטפל במידע שהגיע אליו בזמן אמת על אודות השופט יצחק כהן. לפעמים, הזיכרון לא עובד. בעיקר כשזה קשור לגילדת הפרקליטות. אם לפחות הם היו יודעים לטפל בעצמם באותה חומרה שהם מטפלים באחרים.

ברק. איפה הקלטות שלו? אה, לא חשוב | צילום: רויטרס

אין בדברים האלה כדי להטיל דופי כלשהו באמנון גולדנברג ז"ל, שהיה מגדולי והגוני הפרקליטים שלנו. יש בפרטים האלה רק מה שיש בהם. כל אחד יסיק את מסקנותיו בעצמו.

כדי להיות הוגן כלפי עו"ד גולדנברג, חובה לציין שדווקא הנחקרים בפרשה סבורים שנהגה בהם בהגינות. עורכי הדין של בניהו (רוזובסקי וציון אמיר) וארז וינר (סבוראי) מציינים שהייתה עניינית ואין להם טענה נגדה. הבעיה שלי היא לא עם הנחקרים האלה, אלא עם זה שלא נחקר. עם העובדה שטוני גולדנברג היא סוגרת התיקים הסדרתית של אהוד ברק. שלשום פרסם אמיר אורן ב"הארץ" סיפור מרתק. הנה, סוף-סוף נפתחה חקירה גם בעניין אנשי ברק ו/או יואב גלנט, שהדליפו לכאורה חומר סודי ביותר למשרד הפרסום "מקאן אריקסון". למה נפתחה החקירה רק עכשיו, אחרי עיכוב של חודשים ארוכים? ומעניין אם ראש מחלקת ביטחון מידע בצה"ל, זה שאישר את חקירת "ההדלפות" של אשכנזי, והיה פקוד נאמן של גלנט, יאשר גם את ההדלפות האלה.

4. טעם התבוסה

אז סגרו את "ביביטורס". ומה נשאר מתיק הרפז? כלום, ושום דבר. אני חומל על קבוצת העיתונאים שצרחה, בהיסטריה, בארבע השנים האחרונות, את כל מה שהוכתב לה על ידי ברק ואנשיו. הקבוצה שהעלילה עלילות דם שונות ומגוונות על אשכנזי ועל אנשיו. שוב, צריך להגיד כאן בפעם המי-יודע-כמה: איני חסיד שוטה של אשכנזי או של מי מאנשיו. הייתי מגיש נגדם כתב אישום על טיפשות, על פחדנות, על מגושמות ועל פטפטנות. הבעיה היא, שלא מדובר כאן בעבירות פליליות.

אחרי 30 שנות חיטוט בקרבי לשכות, אני יכול לקבוע בוודאות שמה שאתם קוראים בתמלילים שמתפרסמים, וימשיכו להתפרסם בעשור הקרוב, זה בדיוק מה שקורה בלשכות. כל הלשכות. מלשכת האפיפיור, דרך לשכת נשיא בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, המפכ"ל, הרמטכ"ל וכו'. ככה זה. היכן שיש אנשים, יש רכילות, יש יצרים, כולם משמיצים את כולם ואוספים חומרים על כולם, כל הזמן.

כמה נורא לראות בפרצופים המכורכמים של עמיתי את טעם התבוסה. בשישי שעבר התקיים דיון מלומד בערוץ הראשון סביב כל מיני שאריות של כלום, כדי להוכיח שום דבר. לא כדאי להלאות את הקורא התמים בעולב הזה. האמת פשוטה: לא הצליחו לתפור לאשכנזי תיק בפרשת הרפז. אין לי מושג מה קורה בחקירה שמתקיימת בעניין "דלק", שהוא עמד בראשה תקופה ארוכה. בהרפז, אין כלום.

בצד השני, של ברק, יש הרבה. אבל הצד הזה לא נסרק. צוותים מתוגברים של יחידת העילית המשטרתית חקרו את מחצית המגרש של אשכנזי בעצימות אדירה תקופה ארוכה. הצוותים האלה היו חסרים במקומות אחרים.

ביום רביעי זיכה בית המשפט, זיכוי מהדהד ומטלטל, את מוטי חסין ושלושה מחייליו, ראש משפחת פשע מוכר ומסוכן, מרצח. זה היה "תיק דגל" של המשטרה והפרקליטות. בסוף התברר שזה היה תיק סמרטוט. פסק הדין פירק את המשטרה והפרקליטות לגורמי-גורמים: עדים לא נחקרו. קלטות נמחקו (יכול להיות שברק מעורב גם שם?). החקירה הייתה רופפת ועמוסת מחדלים. איבדו קלטות חקירה של עדים, לא חקרו עדים חשובים, לא מיצו ראיות דנ"א. מוטי חסין עלה ביום רביעי לפני הצהריים על האופנוע שלו בחיוך, וחזר לרחובות תל אביב. בטח בקרוב נשמע עליו. העיקר שהצלחנו לסחוט המלצה לכתב אישום נגד הפצ"ר לשעבר ומזכיר הממשלה בהווה, אלוף במילואים אביחי מנדלבליט.

וינשטיין. אין לנו באמת יועץ משפטי לממשלה | צילום: רויטרס

כן, האלוף מנדלבליט, יהודי בעל רקורד מוכח, מעמד גבוה וסיכויים לא רעים להיות היועמ"ש הבא, נחקר בלהב 433 במסגרת פרשת הרפז 40 שעות. נטו. צרחו עליו כעל אחרון העבריינים. במוקד החקירה עמדה השאלה הרת הגורל מדוע השתהה מנדלבליט כמה שעות לפני שאמר לאשכנזי להעביר את העותק של מסמך הרפז שהיה ברשותו למשטרה. מזלו שלא נלכד על ידי דאע"ש, ראשו היה נערף מיד. מדובר בחקירה מתועבת. אין לי מילה אחרת. חקירה פוליטית, מוכוונת, עמוסת אינטרסים זרים והכי חשוב, מיותרת. כל זאת, בעוד העבירות האמיתיות ממתינות במחצית השנייה של המגרש, אבל לא נחקרות כלל.

אגב, הם הצליחו לחסל את הסיכויים של מנדלבליט להיות יועמ"ש. הוא, יש לו כבר כתם. לך תיפטר ממנו עכשיו. אגב, אני מזיל מעט מאוד דמעות על מנדלבליט. הוא היה הפצ"ר שהרחיק מצה"ל בזמנו את האלוף יפתח רון-טל, בגין עבירה פעוטה של רישום דירה שכורה, או משהו כזה. שמעתי בזמנו את הגרסה של רון-טל והשתכנעתי בתום לב. מנדלבליט לא השתכנע, והראה לו את הדלת. הנה, איך מסתובב לו הגלגל. עכשיו הוא לומד על בשרו מה קורה כשהמערכת רומסת אותך בגלל שטויות. אגב, צחוק הגורל, אבל רון-טל הוא אחד החברים הכי קרובים של היועמ"ש וינשטיין. סתם, שתדעו.

חוקרי המשטרה נטלו לעצמם עוצמת יתר בפרשה הזו. מעולם לא חקרה המשטרה הדלפות לתקשורת. זה התפקיד של השב"כ, של המלמ"ב. הפעם הסתובבו החוקרים – שאין להם מושג קלוש על מקצוע העיתונאות, על חשיבותו, על דרכי פעולת העיתונאים, על סמכויות בעלי תפקידים לשוחח איתם – בטריטוריה זרה לגמרי. זה לא הפריע להם להתנהג כקרנפים בחנות עתיקות. הם גרמו נזק בלתי הפיך לכולנו. הם חיפשו את המטבע מתחת לפרוז'קטור. הם לא מצאו כלום. עכשיו הם בטח מחככים ידיים מול המהומה שהקימו. כדי להצדיק אותה, הם "המליצו" על הגשת כתבי אישום.

בעניין אשכנזי, אגב, אין שום המלצה כזו. אבל כשהתקשורת דיווחה על המלצה כזו, הם לא הכחישו. מישהו הסביר להם שעדיף לשתוק, ולא להסתבך עם "יומן" או עם "ישראל היום" או עם כל שאר מלחכי הפנכה מסביב. אז הם שתקו.

5. המשטרה שלנו

השבוע התיר שופט לפרסם חלק מהתמלילים בפרשה הזו. קראתי אותם בעיון. מכיוון שאני בקי בפרשה, הבנתי את ההקשרים, את הנסיבות, את האמירות. חוץ ממני, מבינים את זה עוד כמה עשרות אנשים. המיליונים שנותרו, מרפרפים רק על הכותרות. עורכי האתרים והעיתונים מנסים איכשהו לייצר סיפור, אז הם מבליטים את הגועל נפש, לכאורה. אף אחד לא פוצה פה ומצפצף כדי לעצור את התועבה הזו. הכלבלבים נובחים, השיירה העלובה עוברת.

יש עוד תמלילים לעשר שנים לפחות. הם האזינו ל-20 אלף שיחות. תמללו אותן. עברו עליהן. ביניהן, גם השיחות האינטימיות והכמוסות ביותר. התמלילים שפורסמו השבוע מוכיחים שוב, למי שעוד לא יודע, שאבי בניהו לא ידע על קיומו של בועז הרפז או מסמך הרפז, עד שפורסם בחדשות 2. הם מוכיחים, שוב, שהרמטכ"ל אשכנזי היה משוכנע שהמסמך אותנטי, שהיה משוכנע שאין מצב שהוא הודלף מלשכתו, ואמר לכל מי שדיבר איתו ש"צריך לשתף פעולה ולהגיד את כל האמת".

אשכנזי ובניהו כשלו לא מעט בפרשה הזו, הם נסחפו למלחמה, הם התגוננו במגושמות ויכול להיות שחצו קווים אתיים. כל מה שהם עשו, גם אני הייתי עושה במצבם, לו הייתי עומד תחת מתקפת הטירוף של ברק ואנשיו בין 2009 ל-2011. הם בני אדם ונחשפו ככאלה, על חולשותיהם הרבות. יש הרבה זבל בתמלילים האלה, ויהיו עוד לא מעט מבוכות. עבירות פליליות, אין בהם.

אגב, מדוע לא מתפרסמות השיחות שקיים אשכנזי עם בני גנץ? נדמה לי שגם הן מעניינות מאוד, בעיקר מול הדרג המדיני. והשיחות של אל"מ דני עפרוני, אז קצין פרקליטות אפור ומאוכזב שנפלט לאזרחות בלי לקבל תפקיד, עם עוזר הרמטכ"ל ארז וינר? אולי משום שעפרוני הוא האיש עם היד על השיבר, שמדליף את השיחות לכתבת הבית, וממנה הלאה. הוא לא רוצה ללכלך את עצמו, או להביך את הרמטכ"ל המכהן. למה לו צרות. ואם כבר מדברים, למה שלא נפרסם את השיחות שקיים בוגי יעלון, כשהתברר לו ששר הביטחון שאול מופז מדיח אותו ולא מאריך את כהונתו לשנה רביעית? נדמה לי שיעלון השתמש אז בשפה מאוד עסיסית מול הדרג המדיני (ומכיוון שעשה את זה בשיחות טלפון פרטיות, זו זכותו המלאה).

ומדוע לא נפרסם את השיחות של דן חלוץ, במהלך ואחרי "מלחמת לבנון השנייה", כולל אמירות על הדרג המדיני ועל קצינים נוספים ועל שאר העולם? בכל התקופות הללו מערכת ההקלטות בלשכת הרמטכ"ל פעלה. הדבר היחיד שמעציב אותי בכך שלא יהיה כתב אישום נגד גבי אשכנזי, הוא העובדה שלא נזכה לשמוע את כל השיחות הללו. זה יכול היה להיות משמח מאוד.

בינתיים, על אף שהמסקנה היא שאין עבירה פלילית, בתי המשפט מאפשרים להשמיע את הרכילויות הללו, שפוגעות מאוד באנשים רבים מאוד. המשטרה לא מתנגדת. הפרקליטות לא מתנגדת. זכות הציבור לשמוע, לא? למען הגילוי הנאות, אני מאשר מראש להשמיע כל שיחה שבה אני מוזכר או נשמע. ככל הידוע לי, כמעט אין שיחות כאלה. כשהעדתי במשטרה לא השמיעו לי שום שיחה מוקלטת כדי שאזהה את קולי. יש רק שיחת רקע אחת אצל הרמטכ"ל, שבה היו לא מעט רכילויות. ראיתי תמליל שלה. לי, כעיתונאי, מותר לאסוף חומרים נגד מי שאני רוצה. גם בשיחה ההיא, לצערם של רבים, אין כל עבירה פלילית מצדו של הרמטכ"ל.

איך בכל זאת אפשר להסביר את מה שקרה כאן, מעבר לסטטיסטיקה המוכחת שכל מה שאהוד ברק נוגע בו עולה בסופו של דבר בלהבות? מה הביא את המשטרה, שהתנגדה (עמדת יואב סגלוביץ, שהוכחה כמוצדקת לחלוטין) לחקירה פלילית, לשנות את החלטתה כשהגיע ניצב מני יצחקי?

אחת הגרסאות היא המלחמה בין המשטרה לפרקליטות. במשטרה, על פי אותה גרסה, ניסו להתנקם בפרקליטות, שהובילה קו אנטי משטרתי בכמה פרשיות אחרונות, שיאן בפרשת הרב והניצב. בניגוד להמלצת המשטרה ולהיגיון, העדיפו בפרקליטות עסקת טיעון תמוהה עם הרב פינטו, על פני מיצוי החקירה בחצר הנכלולית והמשחיתה של אותו רב. מנשה ארביב נאלץ ללכת הביתה. אפי ברכה חמק בעור שיניו. מעניין אם אפי ברכה היה חומק גם אם לא היה קצין משטרה בכיר. על פי הסטנדרטים של תיק הרפז, הוא היה נעצר עד תום ההליכים. אז בגלל הבטן המלאה של המשטרה נגד הפרקליטות, היא החליטה ללכת על הראש של וינשטיין, שלא רצה חקירה פלילית, וחתרה לשם. חתרה, חתרה, ולא הגיעה לשום מקום.

בשנה-שנתיים האחרונות אני מתעסק לא מעט עם ענייני משטרה. מה אגיד לכם, לא תענוג גדול. אתמול נאלץ ניצב ברונו שטיין לפרוש בבהלה, אחרי שתמונתו שבה נראה חוגג עם עורך דין חשוד בפלילים פורסמה ב"הארץ". לפניו פרש ניצב שקיים יחסי מין עם רוב שוטרות המחוז שלו (אני מגזים, כמובן). ארביב כבר אמרנו. הם עושים שם הכל, חוץ משיטור וחקירות. חלק מלחכי זקני רבנים, או מעמידי פנים כרבנים. חלק שבויים בהורמונים של עצמם. חלק סתם לא מוכשרים.

זו המשטרה שלנו, אין לנו אחרת. הבעיה מתעוררת כשהיא עושה דין לעצמה, מנכסת לעצמה עוצמות מסוכנות ומתחילה לעשות דברים שאינם מתפקידה. זה בדיוק מה שקרה לנו כאן. אני אקבל הבוקר לא מעט מסרונים מחברים שיתרו בי וייעצו לי "לשמור על עצמי". למה להתחיל עם המשטרה? ובכן, חשוב יותר לשמור על המדינה.

6. גלנט

כמה מילים על יואב גלנט. הוא הבליח השבוע שוב כמועמד לרמטכ"לות. עמוס הראל אפילו כתב שנתניהו תומך במועמדותו. ראשית, זה נכון. שנית, זה לא מפתיע. נתניהו לעולם לא יחמיץ הזדמנות ליפול לבור, אפילו אם כבר נפל לתוכו בפעם הקודמת. בסיבוב הקודם הוא אכל את הדגים הסרוחים, הקיא אותם, עכשיו הוא שב אל קיאו. כנראה אהב את הטעם.

גלנט ועושי דברו, בתקשורת ובעולם המשפט, טורחים על המבצע הזה כבר ארבע שנים. גלנט אמר לאחרונה ללא מעט אנשים שהוא יודע שהסיכוי שיהיה רמטכ"ל נמוך, אבל המשימה העיקרית שלו היא למנוע את התפקיד מאלוף גדי אייזנקוט. גם בעוד מיליון שנה לא יהיה גלנט קרוב, או יזכיר את האישיות של אייזנקוט, את האצילות שלו, את היושרה שלו.

אייזנקוט היה אמור להתמנות לרמטכ"ל בפעם הקודמת, אבל ויתר על התפקיד. תמנו את גנץ, אמר לביבי ולברק, הוא היה סגן רמטכ"ל ואני לא, הוא בשל יותר. אייזנקוט הוא המועמד של בוגי יעלון, וכל עוד שר הביטחון חי ומחזיק בתפקידו, הסיכויים שגלנט יהיה רמטכ"ל דומים מאוד לסיכויים שנתניהו ואובמה יברחו לאי בודד ביחד.

אני ממליץ לכם לסור למדורו של ידידי קלמן ליבסקינד, כדי לשמוע עוד כמה דברים מעניינים על גלנט. הכנופיה שלו הצליחה, בארבע השנים החולפות, להפוך אותו ל"קורבן היחיד של פרשת הרפז". אין שקר מטופש יותר מזה. גלנט מונה לרמטכ"ל אחרי שמסמך הרפז פורסם. מינויו לרמטכ"ל הובא במהירות לממשלה, מוקדם יותר מכפי שתוכנן. הוא הרוויח מפרשת הרפז. המינוי בוטל לאחר מכן בידי הממשלה, בגלל עתירה של התנועה הירוקה נגד המינוי, מעורבות אמיצה של השר מיכאל איתן, ודוח קשה מאוד של המבקר לינדנשטראוס. וינשטיין? הוא ניסה להתעלם בהתחלה. השר איתן בא אליו קודם, אבל הוא, כרגיל, לא הגיב. מה לו ולזה? אה, הוא התובע הכללי? טוב, אבל מה לו ולתביעה? הוא סנגור בכלל.

הם הפיצו, גלנט ואנשיו, שמי שאספו עליו את החומר והעבירו אותו לעיתונאים הם אשכנזי ואנשיו. השקר הזה קנה אחיזה, אחרי ששודר כמה מאות פעמים בשופר הפרטי של ברק ("יומן") ובשאר המדיומים הסרים למרות מפקדת הג'יהאד. האמת היא, שהחומר על גלנט, כל החומר על גלנט, פורסם שנה וחצי קודם לכן בידי ליבסקינד ב"מעריב". אה, אז עכשיו גם ליבסקינד הופעל על ידי אשכנזי?

אגב, גלנט לא ראוי להיות רמטכ"ל בגלל ביזת הקרקעות, בגלל ההתעלמות מצווי בית המשפט, בגלל המזימה המתוכננת מראש להשתלט על עשרות דונמים, בגלל ההתנשאות, הלחץ על מינהל מקרקעי ישראל וכל שאר הדברים שמפורטים בתחקירים של ליבסקינד. לטעמי, הדבר החמור ביותר שהוא עשה, זה לגרש את ליבסקינד מצה"ל בעקבות התחקירים הללו. גלנט היה אלוף פיקוד דרום, ליבסקינד היה מילואימניק גאה ומתמיד, עד שפתאום, אחרי שהתחקירים פורסמו, חדלו לקרוא לו. צה"ל, על פי גלנט, רשום בטאבו על שמו. רק על זה הוא לא ראוי.

בשבועות האחרונים הפך גלנט ליקיר הימין. השתלט על אולפני הטלוויזיה בלוחמנות מסוקסת, מציג אלטרנטיבה אמיצה וראויה יותר לרמטכ"ל המכהן גנץ. כמה אופייני. הבעיה היא, שזה אפילו לא מצחיק. הציבור (למעט קוראי מדור זה) לא יודע שגלנט היה זה שתרם יותר מכל לחסימתו של ראש הממשלה אולמרט בדרך להשלמת עופרת יצוקה ומיטוט שלטון חמאס. הוא עשה את זה, כי קיבל הוראה מאהוד ברק. באותו יום הבינו כמה קצינים בכירים בצה"ל, שגלנט הוא הרמטכ"ל הבא.

ויש עוד משהו משעשע כאן: נתניהו מעדיף את גלנט, אמרו הפרשנים, כי הוא רוצה "משהו אחר" מבני גנץ. מזמן לא נאמרה אמירה מגוחכת יותר. נתניהו הוכיח בצוק איתן שהוא לא רוצה שום דבר אחר. הוא רוצה בדיוק את גנץ. הם מכוילים לגמרי. ביבי, בניגוד לתורתו ואמונותיו, לא רוצה להיכנס לעזה, לא רוצה למוטט את חמאס, בקושי עשה פעולת מנהרות. הרמטכ"ל שביבי הכי צריך לידו, הוא זהבה גלאון.

צר לי שאני מאריך היום, אבל מדובר באמת במצב חירום. המדינה הזו נבזזת ממוסדותיה, מערכיה, מאבני היסוד שלה. אני מתריע שנים מפני מה שקורה כאן. הגיע הזמן שנבין שהיד אותה יד מכוונת, הראש אותו ראש, המימון אותו מימון. זה אותו מהלך: מהלך שסוגר את "ביביטורס", שפותח את "הרפז", שהשקיע אנרגיה חסרת תקדים בגירוש אולמרט, שמחזיק ארמדה של עיתונאים שבויים או קנויים במטרה להוריד כל ראש וכל איום מסתמן, שמשמיד את התקשורת החופשית, שמשתלט על כל הרגולטורים, שמעמיד את פרקליטו האישי בעמדת התביעה הראשית, שמקבל שמירה הדוקה של המשטרה. זה מהלך נגד הדמוקרטיה.

ומילה אחרונה: יש עכשיו ויכוח אופנתי על הטרנד החדש של לוותר ולרדת מהארץ. לא שיש לי רצון להוסיף את קולי. קשקשנו מספיק. אגב, אחרי כל מלחמה היו דיבורים כאלה, שלפעמים גם עברו למעשים. בינתיים אנחנו מתקרבים לשבעה מיליון יהודים. אבל כדי להסיר ספק: מי שרוצה לעזוב, שיעזוב. חלק יחזור אחר כך על ארבע. מצדי שגלנט יהיה נשיא בית המשפט העליון, איילה חסון שרת הביטחון, נתניהו עורך "מעריב" ויוני קורן שר המשפטים. זו המדינה היחידה שיש ליהודים בעולם, אחרי 2000 שנים שבהן הם נרצחו כמעט בכל מקום. אנחנו כאן, וכאן נמות.