|
ממשרד בקומה ה־26 של מגדל פרוסט בנק האיקוני באוסטין, טקסס, מחפשת חברת גיוס לא מוכרת בשם Crossover אחר מהנדסי תוכנה ברחבי העולם. קרוסאובר מחפשת כל אדם שמוכן להתחייב לשבוע עבודה של 40 עד 50 שעות, אבל היא לא מעוניינת בעובדים במשרה מלאה. החברה רוצה להעסיק רק עובדים שמוכנים לעבוד מבתיהם או אפילו מבתי קפה מקומיים.
הכתבה מופיעה בגיליון מארס 2019 של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם
"האנשים הטובים ביותר בעולם לא נמצאים בהכרח באזור המיקוד שלך", אומר אנדי טרייבה, מנכ"ל קרוסאובר, בסרטון ביוטיוב. טרייבה מדגיש, שזה גם אומר שאתה לא צריך לשלם להם כאילו הם שכנים שלך. "העולם נכנס לעידן של שכר־ענן".
לימנדט בימיה הגדולים של טרילוג'י | צילום: Robert Daemmrich Photography Inc/Sygma, Getty Images
לסרטון של טרייבה יש כמעט 70 אלף צפיות, אבל הוא לא איזה מטיף יוטיוב מטעם עצמו. הוא עבד במכירות באינטל במשך 14 שנה, לפני ששימש בבית הלבן כיועץ למועצה שהקים הנשיא אובמה לדון בתעסוקה ובתחרותיות. מאז 2014 משמש טרייבה כיד ימינו של ג'ו לימנדט, אחת הדמויות המסתוריות והחדשניות ביותר שפועלות בעולם הטכנולוגיה.
בשנות ה־90 לימנדט היה נער הזהב של תעשיית התוכנה, נער פלא מהסוג שמופיע ב־30Under30 עוד לפני שפורבס התחילו עם הרשימה הזאת. כמו ביל גייטס לפניו, הוא עזב את לימודי הקולג' באמצע, במקרה שלו את סטנפורד, כדי להקים חברה, Trilogy, שבאמצעותה בנה את הונו. ב־1996, בגיל 27, הופיע על השער של פורבס וכמה חודשים אחר כך הופיע כאדם הצעיר ביותר ברשימת 400 עשירי ארה"ב של פורבס, שעשה את הונו בכוחות עצמו עם הון פרטי שהוערך ב־500 מיליון דולר.
בסבב הראשון הזה של הקריירה שלו קבוצת הפיתוח טרילוג'י מכרה תוכנות לשיווק ולמכירה ותוכנות לקונפיגורציות מוצרים לחברות, כמו HPובואינג. בסוף שנות ה־90 הפכה טרילוג'י ליעד לוהט למתכנתים צעירים, שנמשכו לסביבה רוויית הטסטוסטרון, שתודלקה בשילוב של שעות ארוכות, אלכוהול, מכוניות מהירות, הימורים וסקס. טרילוג'י היתה המודל שסביבו עוצב "מועדון הגברים" של הסיליקון ואלי. המתכנתים של החברה קיבלו משכורות של רוקסטארים והתהוללו בהתאם.
בזמנו זה היה הגיוני, כי תכנות באותה תקופה היתה יכולת נדירה וייחודית. חברות, כמו טרילוג'י, איביי, אפל ומיקרוסופט, בדיוק פרצו את הדרך עם תוכנה חדשנית ויצרו גרסאות ראשוניות של הכל – החל בדפדפנים וכלה בפלטפורמות למסחר אלקטרוני. זה לא הגיוני בעולם שבו אפשר לקנות לפטופ ב־200 דולר, וכל ילד עם מחשב יכול ללמוד איך לכתוב קוד באמצעות צפייה ביוטיוב.
הגרסה העדכנית של טרילוג'י, שעכשיו היא חלק מ־ESW קפיטל, קרן ההון הפרטית של לימנדט, מתייחסת לתכנות באופן הרבה פחות זוהר – ולמתכנתים פחות או יותר כעובדי קבלן פשוטים.
הכל מתועד
טרייבה טוען ששכר הענן הנוכחי של מתכנת C++, לדוגמה, עומד על 15 דולר לשעה. זה השכר שאמזון משלמת לעובדי המחסן שלה. קרוסאובר, שמשמשת בפועל כזרוע גיוס משאבי אנוש של ESW, ריכזה עד כה צבא של 5,000 עובדים ב־131 מדינות, ביניהן אוקראינה, פקיסטן ומצרים. ב־12 השנים האחרונות, מתחת לרדאר, ESW רכשה כ־75 חברות תוכנה, בעיקר בארה"ב, והיא מייצאת כ־150 משרות הייטק מדי שבוע.
אחרי התרסקות בועת הדוט.קום טרילוג'י נעלמה מהתודעה, אבל מבין שורותיה הגיחו חברות הייטק מצליחות, ביניהן Nutanix ו־SendGrid. יש לה גם תפקיד חשוב בהפיכתה של אוסטין, טקסס, למרכז טכנולוגיה בינלאומי. כמו רבים מאלו שעשו את הונם בדוט.קום, לימנדט נעלם מרשימת ה־400 של פורבס ב־2001. הוא הפסיק להתראיין, עשה אאוטסורסינג לכוח העבודה של טרילוג'י בארה"ב והפך את החברה המונפקת שלו לפרטית. הרוב הניחו שלימנדט סיים את הקריירה שלו, אבל התיאור הזה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת.
לימנדט ראה את העתיד והחליט ללכת צעד אחד קדימה. ב־2006 הוא התחיל לבנות אימפריית תוכנה שמובלת על ידי רווחיות נטו – ללא שאיפות לחדשנות או לצמיחה. הוא נשען על ESW קפיטל והתחיל לרכוש עשרות חברות תוכנה בשווי שנע בין 10 מיליון דולר ל־250 מיליון דולר. שמעתם פעם על Nextance, Infopia, Kayako או Exinda? לא רבים שמעו, אבל זה סוג החברות שמנהלות דברים, כמו שירות לקוחות וניהול מסמכים, ונדחקות לאחורי הבמה בעולם של אינספור חברות.
הצוות של לימנדט חיפש זרם הכנסות קבוע. כדי לצמצם בהוצאות, הם קיצצו במו"פ ובזכויות עובדים. ואם זה לא מספיק, הוא גם הקים צוות משפטי לוחמני לענייני פטנטים. באמצעות אחת מחברות ההחזקה שלו, לימנדט תבע כבר 20 חברות, החל ב־SAP, דרך SEARS ועד טויוטה. כרגע הוא תובע את פורד על 300 מיליון דולר.
לימנדט מציע כסף ביד למייסדים ולמחזיקי המניות של החברות המבוגרות שאותן מטרגטת ESW: אין פה כל מיני תנאים מורכבים או ציפיות להמשך היחסים, והעסקאות נסגרות בדרך כלל בתוך 45 יום. עבור העובדים מדובר בסיפור אחר. רובם מוחלפים על ידי כישרונות מעבר לים.
בימים אלו חברות הייטק אמריקאיות רבות מנהלות איזושהי אסטרטגיית העסקה מעבר לים. שוק העבודות הזמניות יצר מרכזי פרילנס, כמו ה־Mechanical Turk של אמזון ו־Upwork. אבל השיטה של לימנדט היא גרסה אקסטרימית של הסיפור הזה.
העובדים שלו חייבים להסכים להתקנה של תוכנות מעקב (spyware) על המחשבים האישיים שלהם, כדי שצוות היעילות של קרוסאובר יוכל לעקוב אחרי מספר הפעמים שהם לוחצים על העכבר או המקלדת שלהם. תוכנת המעקב שלהם מצלמת צילומי מסך אחת לעשר דקות ובמקרים מסוימים – מצלמת דרך מצלמת הרשת שמותקנת במחשב.
על אף הדרישות לוותר על הפרטיות שלהם בתמורה למשרה, המתכנתים מגישים מועמדות בהמונים, וזה הפך את לימנדט לעשיר מאי פעם. בגיל 50 הוא חוזר לרשימת ה־400 של פורבס עם שווי שמוערך ב־3 מיליארד דולר. אבל במקום לחגוג את שובו, הוא סירב להתראיין לפורבס לצורך הכתבה הזאת. "אני אדם פרטי. אני אדם מופנם", הוא אמר לפורבס ב־2017.
הבחירה שלו באנונימיות לא מפתיעה. המטמורפוזה של לימנדט הפכה אותו מגיבור בכל חדר מעונות של סטודנט להנדסת תוכנה לדמות עוצמתית ומבשרת רעות, אדם שלוקח את כוח הענק הגלובלי שלו כדי להפחית את השכר ולהפוך את עבודת התכנות לעבודה של פועל במפעל.
לגברים בלבד
לפני 20 שנה ג'וזף לימנדט היה הרוח החיה במסיבת ההייטק. וול סטריט העריצה מניות של חברות הייטק, ואלו גדלו בכל יום. מתכנתים מעוררי השראה, כמו ביל גייטס, מארק אנדריסן ולימנדט הצעיר, היו השליטים החדשים של היקום.
טרילוג'י הפכה לאבן שואבת למתכנתים מוכשרים שסיימו את הרווארד, סטנפורד, קרנגי מלון ו־MIT. עבודה בטרילוג'י כללה אולי שעות ארוכות, אבל התשלום היה טוב וההטבות – כמו מסיבות בירה במרפסת בכל יום שישי – הפכו אותה לקמפוס אקדמי בלי הטרחה של מבחני אמצע ועבודות סמינר. "כולם היו מאוד צעירים, וכולנו עבדנו המון וחגגנו המון, ביחד", אומר רישי דייב, שעבד בפיתוח עסקי בטרילוג'י.
סופי השבוע של טרילוג'י לגיוס עובדים היו אגדיים. מסיבות פרועות שנערכו במלונות של אוסטין ובברים בשדרה השישית, נשים יפהפיות שנשכרו כדי לסייע בגיוס. לימנדט נודע בזכות בונוסים גבוהים שהעניק לחותמים ומתנות מפתיעות, כמו פורשה או ב.מ.וו. "הרגשנו כמו סלבריטאים", אומר ראסל גלאס, שהתחיל את הקריירה שלו בטרילוג'י ומשם המשיך לפלטפורמת מודעות, שאותה ייסד ומכר ללינקדאין תמורת 175 מיליון דולר. "היו להם מגייסות נאות למראה, צעירות, כיפיות, ואם אתה מהנדס חנון או איש מוצר, התאהבת בכל הרעיון הזה".
לפעמים היו נסיעות אקראיות של החברה למקומות כמו לאס וגאס, ואז היה לימנדט שוכר את הסוויטות בלוקסור ומטוס פרטי שיטיס לשם את הצוות בסוף יום העבודה.
לימנדט עודד את המתכנתים שלו להמר, הוא נתן להם צ'יפים כדי שישחקו ברולטה (ומאוחר יותר ניכה את המקדמה מהמשכורות שלהם) או פשוט היה נותן להם 500 דולר ושולח אותם לשולחן הבלק ג'ק. לפי הספר רב המכר מ־2018, "Brotopia", שמתאר את התרבות הארגונית הגברית בעולם ההייטק, טרילוג'י "כתבה את הקוד הגברי", שהדביק את הסיליקון ואלי והפך את תעשיית ההייטק לאזור עוין לנשים.
להקים ולמכור
הנוסחה של לימנדט, שהיתה אמנם מיזוגנית, עבדה היטב. סטיב באלמר ממיקרוסופט אמר פעם שבכל הנוגע להעסקת המתכנתים הטובים ביותר בעולם – הוא חושש מטרילוג'י כמו שהוא חושש מאורקל. אבל בניגוד למיקרוסופט, טרילוג'י לא ביססה את ההצלחה שלה על חדשנות מתמשכת, מוצרים חדשים או שיווק מותגי. הגאונות של לימנדט היתה ביכולת להפוך את התהליך הידני של מעקב אחרי מכירות של מוצרים שונים לכדי תוכנות שיכולות להתמודד עם מורכבות רבה בזמן קצר.
נאמר ש־HP מוכרת מערכת מחשוב עם כרטיס וידאו שונה או מדפסת שונה. זה אולי ידרוש מפרט שונה או כבל נוסף, ולפיכך ישנה את המחיר של החבילה. התוכנה שלימנדט פיתח יכולה להתמודד עם אלפי שילובים כאלה בתוך דקות ולחסוך כסף רב וטעויות יקרות. עבור לקוחות כמו בואינג, טעות קטנה בקונפיגורציית מוצר אחת עלולה לעלות מיליונים.
לימנדט והמייסדים הנוספים של טרילוג'י פיתחו את התוכנה שלהם כשהיו סטודנטים לתואר ראשון בסטנפורד. נדמה היה שלימנדט הצעיר נועד לחיים של הצלחה עסקית. אביו, גרגורי, עבד ישירות מתחת למנכ"ל האגדי של GE, ג'ק ולש, ובני משפחת לימנדט נהגו לצאת לחופשות עם משפחת ולש. אחרי שאביו עזב את GE כדי להפוך למנכ"ל של חברת תוכנה למחשבים מרכזיים (מחשבי מיינפריים) בדאלאס ב־1983, לימנדט התחיל ללמוד תכנות, אבל גם גילה עניין רב ביזמות וקרא את התוכניות העסקיות שאביו הביא הביתה. בסטנפורד בחר להתמחות בכלכלה, תוך שהוא נחוש בדעתו להקים עסק שג'ק ולש – או אבא שלו – ירצו לקנות.
לימנדט על שער פורבס, 1996
האובססיה שלו ליעילות במכירות הולידה את טרילוג'י, וב־1990, בגיל 21, הוא פעל בניגוד לרצון הוריו ופרש מהלימודים כדי להקים את חברת התוכנה שלו. שש שנים אחר כך המכירות שלו עמדו על 120 מיליון דולר, והוא הגיע לשער של פורבס.
חלק גדול מההון הראשוני של לימנדט הגיע מיחידה של טרילוג'י בשם pcOrder.com, שמכרה אלפי חלקי מחשב באמצעות האינטרנט למוכרים ולאנשים פרטיים. ב־1999 pcOrder הונפקה. זמן קצר אחר כך מכרה טרילוג'י – ששייכת ברובה ללימנדט – סבב שני של מניות תמורת 124 מיליון דולר. לימנדט הקים חברות דומות נוספות, כמו carOrder.com, אבל לא הצליח להנפיק את ספינת הדגל שלו, טרילוג'י, לפני שהבועה התפוצצה בתחילת שנות ה־2000.
התרסקות שוק המניות אילצה את לימנדט לחשוב מחדש על האסטרטגיה שלו. הוא נפטר מרוב העובדים של טרילוג'י וקנה בחזרה את המניות של pcOrder במחיר של 6 דולר למניה, ובסך הכל – 32 מיליון דולר. לימנדט התחיל לפרוש מהציבור.
מתקפת פטנטים
בתוך כל ההריסות לימנדט התכווננן למודל טכנולוגי שהעריץ זה שנים. בצד השני של המדינה צ'רלס וונג מ־Computer Associates הפך למיליארדר, לאחר שרכש בעקביות חברות תוכנה (כולל ב־1987, את זו שניהל אביו של לימנדט), צמצם עלויות ושלט בנתחים נרחבים מהתעשייה. לימנדט ריכז את השליטה בטרילוג'י ויצא לעבוד.
טרילוג'י עדיין ייצרה כסף בזכות חוזי התחזוקה שנלוו לתוכנות שמכרה, בעיקר עם יצרניות מכוניות כמו פורד. אבל יש לה גם פטנטים על תוכנות. ב־2006 רכשה טרילוג'י את Versata, עסק כושל לניהול מידע, תמורת 3.3 מיליון דולר. אחרי שהעסקה נחתמה, ורסטה מוזגה לתוך החברה, ולימנדט התחיל להשתמש בה כדי לבצע רכישות ולתבוע חברות, כמו Sun Microsystems, סירס וטויוטה, על הפרת הפטנטים השונים של טרילוג'י בתחום התוכנה. "היתה תקופה שבה הם בוודאות הצליחו טוב יותר עם התביעות שלהם לגבי הפרת זכויות מאשר מהמוצרים שלהם", אומר תום מלשיימר, עורך דין שניצב בבתי המשפט מול לימנדט ו־ורסטה.
ורסטה, שכמו כל הישויות האחרות של לימנדט הפכה לחלק מ־ESW, הטיחה מטר תביעות פטנטים בין השנים 2013־2006. רוב התביעות הסתיימו בפשרה, אבל חלקן הגיע לבית המשפט. ב־2011 חבר מושבעים פדרלי קבע סכום של 391 מיליון דולר לטובת ורסטה בתביעת פטנטים שהגישה נגד ענקית התוכנה הגרמנית SAP. בסופו של דבר, הגיעה התביעה לפשרה במהלך הערעורים של SAP.
חברות מסוימות, כמו חברת התוכנה Zoho, הצליחו להגן על עצמן ממתקפת הפטנטים של ורסטה. אבל הנצחונות המשפטיים האחרים של לימנדט, בתוספת ההכנסה מחוזי התוכנה שנותרו לו, סיפקו לו די והותר כוח אש לתוכנית העסקית החדשה שלו.
בייגלים במשרד? מוגזם
במאי 2017 סקוט ברייטון, מנכ"ל Aurea, חברה בפורטפוליו של ESW, נכנס למשרדים בפורטלנד, אורגון, שמהם פעלה יצרנית התוכנות Jive. ESW הסכימה לקנות את Jive תמורת 462 מיליון דולר במזומן ולמזג אותה לתוך Aurea. ברייטון הגיע לשם כדי להעביר מסר ברור להנהלה הבכירה: סביבת העבודה של Jive עומדת להשתנות בצורה דרמטית. "הם היו די ברורים שהמודל שלהם היה להפחית עלויות ככל האפשר, ובכל הנוגע למהנדסים, הם אמרו שהמטרה שלהם היא שבתוך שנה כולם יעבדו בתעריפים תחרותיים מבחינה גלובלית, מה שאומר שהם ציפו לתעריפים של בנגלדש או מצרים", אומר סיד בוס, סמנכ"ל הנדסה ואחד מ־250 העובדים במשרד.
לפי בוס, ESW טענה שההטבות והזכויות שמגיעות לעובדים, כולל בייגלים חינם במשרד, "מוגזמות". "הם התגאו במודל ובכלים שלהם, כמו כלי ההרשמה שלהם – WorkSmart", הוא אומר.
באותו סתיו סגרה ESW את המשרד הראשי של Jive בפורטלנד, ואחרי שורה של פיטורים, פרישה מרצון והסכמים שונים, כמעט כל 250 העובדים שלה עזבו את החברה. פחות מתריסר נותרו כעובדים מהבית – בשלט רחוק. "כמעט כל אחד היום הוא ספק חיצוני", אומר ג'ים ג'ניקי, שהיה מנכ"ל Ignite Technologies, חברה שפועלת מדאלאס ונרכשה על ידי ESW ב־2013. "הם שומרים על חלק מהעובדים ואז מפטרים את הרוב, ואת אלו שהם משאירים הם הופכים לספקים, קבלני משנה".
כפי שקורה כמעט בכל החברות של לימנדט, המשרד הראשי של Ignite עבר כמעט מיד למשרדים של ESW באוסטין, והמייסד והמנכ"ל שלהם הוחלף על ידי אחד מהסגנים של לימנדט. ואז התחילה קרוסאובר לגייס עובדים זרים, שעובדים מבתיהם, כדי לבצע את עבודות השירות והתחזוקה של החברה.
עבור רבים שחיים מחוץ לגבולות ארה"ב, התנאים שמציעה קרוסאובר הם חלומיים. מתכנתים עם ניסיון של שנתיים מרוויחים 15 דולר לשעה. אלו עם חמש שנות ניסיון, שנקראים "אדריכלי תוכנה", מרוויחים 30 דולר לשעה. מתכנתים עם שמונה שנות ניסיון, שנקראים "אדריכלי תוכנה בכירים", מקבלים 50 דולר לשעה או 100 אלף דולר לשנה – תעריף שמבוסס על שבוע עבודה של 40 שעות. ניתן להשוות את זה לשכר ההתחלתי של מתכנתים בגוגל, למשל, שעל פי הדיווחים של Payscale, עומד על 130 אלף דולר מיד עם סיום הלימודים בקולג'.
הספקים של ESW לא מקבלים חופשות בתשלום, ביטוח בריאות או בונוסים. הם אפילו לא מקבלים מחשב מהעבודה. הספקים משתמשים בדיסק הקשיח של עצמם. ובכל הנוגע לניירת או לרגולציות, הספקים נדרשים לדווח ולשלם מיסים ברשויות המקומיות שלהם. קרוסאובר נותנת להם מבחנים ובדיקות כדי לראות אם העובדים יכולים להתמודד עם העבודה ויתאימו לסגנון, ולעיתים קרובות הם מבלים ימים בעבודה מקוונת, עוברים סוג של טירונות, כדי ליצור תהליך עבודה רציף.
מעקב צמוד
לא כל העובדים בשכר־ענן של קרוסאובר מרוצים. אלחנדרה מרקז גייסה מתכנתים לקרוסאובר ב־2015 מביתה בבואנוס איירס. "אנשים שחיים בוונצואלה ובאוקראינה ממש צריכים את הכסף", היא אומרת. "הם יעשו הכל כדי לקבל עבודה שמשלמת בדולרים אמריקאיים". אבל למרקז היתה בעיה עם תוכנת המעקב. "אין לך שום פרטיות. הם יכולים להסתכל עליך מהמצלמה במחשב שלך. הם רואים הכל".
אחרים אומרים שקרוסאובר מנהלת את המקבילה בענן של סווט־שופ לצורכי תוכנה.
אלן ג'ונס עבד שנה כאדריכל תוכנה בכיר עבור קרוסאובר. הוא עבד מביתו בברזיל, הרוויח 50 דולר לשעה ובסך הכל חווה חוויה חיובית, עד שהקבוצה שלו התחילה לבצע עבודות עבור Aurea. פיצ'ר המעקב של WorkSmart באמצעות מצלמת המחשב, שבתחילה נוטרל על ידי המנהל שלו, הופעל. "זה הפריע לי, כי לפעמים אני שם עם אישתי", אומר ג'ונס.
אבל מה שבאמת הפריע לג'ונס זאת הדרישה של Aurea לעבוד קשה יותר בזמן נתון כדי לעמוד במדדי יעילות שלא מתחשבים במורכבויות של משימות שונות, כמו בנייה של מספר מסוים של עמודים או סגירה של מספר מסוים של כרטיסים. "זה היה בלתי אפשרי לעמוד ביעדים בתוך 40 שעות וגם לא ב־50 או ב־60", אומר ג'ונס.
שעות נוספות שלא אושרו מראש – לא תוגמלו, וג'ונס חשש שחוזה ההעסקה שלו יגיע לקיצו. ביוני הוא עזב מיוזמתו ומצא עבודה חדשה.
למנכ"ל קרוסאובר, אנדי טרייבה, שמשמש במקרה כקבלן של 12 חברות נוספות של ESW, אין שום ייסורי מצפון לגבי הטקטיקות של החברה, כולל כלי המעקב או מדדי היעילות שלה.
טרייבה, שהתפקיד הצידי האחרון שלו באימפריה המתרחבת של לימנדט הוא הניהול של Think3, קרן של מיליארד דולר שמיועדת לסטארט־אפי תוכנה שכשלו, טוען שהמידע שמייצרת WorkSmart ישפר, בסופו של דבר, את חוויית העבודה. דובר מטעם החברה מציין, שכל הספקים אישרו את השימוש בתוכנת המעקב. "זה מייצר שקיפות, אבל גם מספק כלים ממשיים של הדרכה לגבי איך לפתור בפועל אזורים בעייתיים", אומר טרייבה בסרטון היוטיוב שלו.
העובדים הממורמרים ימשיכו הלאה – נראה שמאגר העובדים המוכשרים במדינות מתפתחות הוא אינסופי. אלה חדשות טובות עבור 75 החברות בפורטפוליו של ESW – והלקוחות שלהן – אבל לא כל כך עבור מקבלי השכר בחברות התוכנה, שעלולים לספוג את ההשלכות של שכר הענן הזה. תושבי סיליקון ואלי, הישארו עירניים.
הכתבה מופיעה בגיליון מארס 2019 של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם
|
|
