האיש שמהווה בעת ובעונה אחת דוגמה מושלמת לפעילות באזורי הצמיחה החדשים הרותחים ביותר בענפי הטכנולוגיה ולתקווה המתפתחת לכך שתצמח יזמות במזרח אירופה, מסובב טוש בין אצבעותיו בזמן שהוא נאבק בדחף לנבוח על העובדים שלו.
הכתבה מופיעה בגיליון פברואר 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן
במקום זאת, דניאל דיינס, מייסד משותף ומנכ"ל UiPath, רק מזעיף פנים אל מול הלוח המחיק הדיגיטלי שלו, ערב השקה של מוצר חדש שיצא באוקטובר. לגבי תכונה אחת של המוצר התעוררו דאגות הקשורות לאבטחה; תכונה אחרת לא עוצבה כראוי לשימוש במובייל.
בסוף, דיינס, איש מיקרוסופט לשעבר, שהיה החלוץ מאחורי הפשטות של כפתור ה"התחל" בפינה התחתונה של תוכנת Windows, לא יכול עוד להחזיק את עצמו. כשהוא משקיף על מרכז בוקרשט, רומניה, שבה הוא הוציא לאוויר העולם את UiPath, דיינס מזניק מנהל מוצר שנמצא בבלוויו, וושינגטון, כשהשעה שם היא 6:30 בבוקר. "אני רוצה שתחשוב על זה מחדש", דיינס אומר. "זה מרגיש לי מאוד מסובך. זה צריך לעבוד כמו שג'ימייל עובד".
ממשק המשתמש מאוד חשוב לדיינס מכיוון שהמוצר האולטימטיבי שלו הוא כזה שבכלל נסתר מהעין האנושית. UiPath מייצרת בוטים – מקבצים של שורות קוד שיודעים לבצע באופן אוטומטי משימות חזרתיות.
יתכן שאתם מקשרים את המילה בוט עם תרמיות הבחירות של רוסיה, או עם עמדות אוטומטיות לשירות לקוחות, אבל UiPath הוערכה לאחרונה כשווה 7 מיליארד דולר, לאחר שמכרה סוג משעמם הרבה יותר של בוט – כזה שיכול לשלוף מספרים מחשבוניות השמורות כקבצי PDF ישר אל תוך תוכנה חשבונאית, או להפיק תביעות ביטוח – פעולות שלא מצריכות הרבה מחשבה, וכמו הפעולות שביצעו לפני עידן ועידנים עובדי הדלפק בבנק או מרכזניות טלפוניה, ממש זועקות שהגיע תורן ללכת בדרך כל בשר.
לשינוי הזה – שממנו נבטה תעשייה טכנולוגית חדשה לחלוטין, שידועה בשם "אוטומציה רובוטית של תהליכים", או RPA – יש פוטנציאל מנקר עיניים. לפי התחזית של קבוצת הבנקאות היפנית Sumitomo Mitsui, לקוחה של UiPath מאז אפריל 2017, צמצום היקף העבודה השחורה שמוטלת על עובדיה, יחד עם שיפור ברמת הדיוק של עבודה זו, יחסכו לחברה כמעט 500 מיליון דולר עד לשנה הבאה.
ענקיות כמו טויוטה ו־Walmart נהרו אל UiPath בשביל ליהנות מקסם דומה. להתקין כמה רובוטים ווירטואליים זה זול יותר ומהיר יותר מאשר להקצות מהנדסים שיפתחו אפליקציה לשימוש פנימי, ומנגד זה גם מייתר את האלטרנטיבה, של עבודות טכנולוגיות לא מתוחכמות שמבצעים העובדים, כמו שעות ארוכות של יצירת נוסחאות אקסל והזנת נתונים. בוט של UiPath יבצע את המשימות הללו ללא הפסקה, ללא תלונות ובעבור עד 15 אלף דולר בשנה. יש חברות שמשתמשות באלפים כאלו בעת ובעונה אחת.
הפנים של התעשייה
דיינס (47), לא המציא את טכנולוגיית ה־RPA, אבל הוא מיקם את עצמו בנימוס בצמרת הענף. לפני כשנתיים, כשמשקיעים אירופאיים העריכו את שוויה בכ-110 מיליון דולר, UiPath עוד היתה חברה רומנית כמעט לא מוכרת של 150 עובדים, ובדיוק רשמה בספרים שלה מחזור מכירות שנתי של פחות מ־5 מיליון דולר.
היום, המטה שלה ממוקם בגורד שחקים נוצץ בפארק־אווניו במנהטן והיא מעסיקה 3,200 עובדים ביותר מ־30 משרדים מסביב לעולם. היא הפיקה הכנסות של 155 מיליון דולר בשנה שעברה, וצופה שהמספר הזה יוכפל השנה. השינוי הזה הזניק אותה למקום ה־3 ברשימת 100 חברות הענן הגדולות של פורבס לשנת 2019.
באפריל האחרון, משקיעים מוול סטריט, ובהם גם Wellington Management הזרימו אל החברה 568 מיליון דולר, לפי הערכת שווי של 7 מיליארד דולר, מה שהפך את דיינס, שבבעלותו 20% מהחברה, למיליארדר הבוטים הראשון בעולם.
הוא בפירוש לא יהיה האחרון. באמצעות בוטים שייועדו לשיפור יעילותן של חברות, בעזרת בינה מלאכותית (במקום, נניח, רק להפיק חשבונות טויטר מזויפים שתומכים בטראמפ), גזל קרקעות של ממש עומד להתחיל במגזר העסקי. Blue Prism, הרשומה בבורסה של לונדון ומי שיצרה את הקטגוריה כולה, גייסה לאחרונה 130 מיליון דולר באמצעות הנפקה של מניה חדשה.
SoftBank השקיעה 300 מיליון דולר ב־Automation Anywhere מסן חוזה, קליפורניה, הטוענת שהיא מביסה את UiPath בתחום הבינה המלאכותית. ענקיות הענן הטכנולוגיות – בהובלת מיקרוסופט כמובן – מראות גם הן סימנים של כניסה אל השוק הזה.
מכאן נובע חוסר הסבלנות של דיינס בבוקרשט. UiPath חייבת להמשיך לאתגר ולהזיז את גבולות היכולת של חברות סטארט־אפ לצמוח מהר מבלי להתמוטט על עצמה, תוך שהיא משמשת גם הפנים של "תעשייה" חדשה לחלוטין, המאוימת על ידי הסיכונים שגלומים בבוטים זדוניים ובסיכוי שעובדים בעלי כישורים נמוכים יאבדו את עבודתם.
בשביל דיינס, שמעולם לא סיפר את הסיפור שלו במלואו עד היום, שיח מהסוג הזה נדמה מוכר מדי, דומה מדי לחבטות שהבוס שלו לשעבר ספג בשעה שתעשיית התוכנה הגיחה לאוויר העולם, כשינוי חברתי ששינה את כללי המשחק. "ביל גייטס נהג לדבר במיקרוסופט על מחשב בכל בית", אומר דיינס. "אני רוצה רובוט לכל אדם".
מבעד למסך הברזל
"ענווה" היא אחד העקרונות המרכזיים של UiPath, בדומה לביטוי הקדום של גוגל "אל תהיה רשע"; והיא גם מיושמת ממש באותו חוסר עקביות. במהלך ארוחת צהריים עם דיינס בבוקרשט, המייסד אומר שהוא לא רואה בעצמו מקודד מצוין, רק טוב מאוד. עד לארוחת הערב, הוא כבר אומר לי שהוא עדיין יותר טוב מכל אחד ב־UiPath.
יהיה אשר יהיה הדיינס שאתם מאמינים לו, תִכנוּת שיגר אותו מחוץ לרומניה. דיינס הוא בנם של מורה ושל מהנדס אזרחי שהכירו לאחר ששניהם שוכנו מחדש על ידי ממשלתו של הרודן ניקולאי צ'אוצ'סקו בעיירה חדשה שהוקמה ליד מפעל לכימיקלים. הוא גדל מאחורי מסך הברזל ורצה להיות סופר, רק בשביל לגלות שהוא בעצם הרבה יותר מוכשר במתמטיקה. הוא התחיל ללמוד בקולג' בשנת 1990, שנה לאחר שחומת ברלין נפלה ומשטר צ'אוצ'סקו בא אל קצו מול כיתת היורים.
דיינס הבריז לטובת משחקי ברידג' תחרותיים כמעט מכל השיעורים, פרט לכמה שיעורים במתמטיקה ובמדעי המחשב. הוא תמך בעצמו כלכלית באמצעות ניצול פערי המחירים ברומניה האינפלציונית – קנה סחורות בבוקרשט כשהן היו זולות ושלח אותן הביתה כשהוא גוזר את פער התיווך.
בשעה שניהל עסק לחיפוש משרות באמצע שנות ה־90, הוא שמע שמתכנתים בבוקרשט שעובדים על פרויקטים במיקור חוץ עבור חברות טכנולוגיה אמריקניות מרוויחים סכום יחסית נוצץ, של 300 דולר בחודש. הוא שאל מהספרייה ספר על C++ ולימד את עצמו, מתאמן על מחשב של חבר בזמן שהוא ישן. עד ל־2001 הוא כבר קיבל הצעה ממיקרוסופט ועבר לסיאטל, שבה הוא עבד כמתכנת במשך כמעט חמש שנים. "השנים הראשונות שלי היו נוראיות", דיינס מספר.
"בישיבות, הבנתי 60%־50% ממה שהאחרים דיברו ולא יכולתי להגיד כלום". רק זמן רב לאחר מכן הוא יגלה שמילים מסוימות – כמו "תיקייה" ("Folder") – מתארות יותר מאשר רק את האייקונים של Windows.
ב־2005 חזר דיינס לבוקרשט והקים את חברת מיקור החוץ הטכנולוגית DeskOver. הוא התקדם עם רוח הזמן, ונטש את הברידג' לטובת פוקר. שם גם נולד סגנון הניהול שלו. "הוא לקח הרבה סיכונים, כך שרוב הזמן הפסיד, אבל הוא רצה להפוך את זה לחוויית למידה", אומר מריוס טירקה, שהפך לסגנו של דיינס. "לפעמים הוא היה משחק עם הקלפים שלו חשופים על השולחן, ושואל את כולם איך הם היו משחקים עם היד שקיבל".
שעת המבחן של השיעורים הללו הגיעה אחרי שהוא הפסיד את מיקור החוץ ללקוח הכי גדול שלו ב־2011. במקום לסגור את העסק הקטן שלו, הוא הפסיק לעשן בשרשרת וקידם את טירקה להיות מייסד משותף שלו, ואחר כך גם לתפקיד סמנכ"ל הטכנולוגיות, ויחד הם החלו להתמקד בעסק הצדדי של החברה: מכירה של ערכות לפיתוח תוכנה (SDK), שעזרו למהנדסים לתכנת קודים מהר יותר. זה התברר כפתרון ארעי בלבד. השינוי המשמעותי הגיע כשלקוח הודי הראה לדיינס כיצד אצלו בחברה בונים מחדש את הכלים שלו, על מנת לחקות פעולות בסיסיות כמו הזנת נתונים, ללא צורך במהנדס כלל.
UiPath שלחה צוות שיבקר אצל החברה ההודית, ואז, כך מסופר שם, חטפה את החוזה מ־Blue Prism, שבדיוק טבעה את הביטוי "RPA" אחרי שהצליחה להפוך את הפעולות המשרדיות של בנקים לאוטומטיות. "הם הבהירו שזה היה השימוש הטוב ביותר שאפשר לעשות עם הטכנולוגיה שלנו", אומר דיינס. "התוכנה שלנו התבררה כמועילה מאוד בעולם של RPA".
אז דיינס נכנס לעסקי הרובוטים הווירטואליים והתמקד בתוכנות שמתנהלות באופן אוטונומי, בלי צורך בכתיבה של קוד חדש. ב־2014 החברה רשמה הכנסות של 500 אלף דולר – לא רע בשביל רומניה – ודיינס, בהשראת לוחות המודעות באתר האינטרנט Hacker News, החל לכוון ללקוחות גדולים יותר, בקנה מידה של עמק הסיליקון. הוא שינה את המודל העסקי של החברה למינויים לשירותי תוכנה, גייס 1.6 מיליון דולר מהקרנות האירופאיות Earlybird, Credo Ventures ו־Seedcamp, ושינה את שם החברה ל־UiPath, על שם אחד המונחים הטכניים בקודים של הסטארט־אפ שלו.
כמו תנין במים
במקום להתחרות בחברות הבקרה והייעוץ הגדולות, UiPath הפכה לשותפה שלהן. לחברות כמו Cognizant ו־EY כבר היו עסקאות עם תאגידים רב־לאומיים שמטרתן להפוך תהליכים כמו רכש ליעילים יותר. בתור לקוחות של UiPath בעצמן, השותפות החדשות יכלו לחסוך כסף על כל לקוח באמצעות הפיכה של חלקים בעבודה הזו לאוטומטית. לפתע, כמה מהחברות הגדולות ביותר בעולם החלו לשמש סוכנויות מכירות קטנות בשירות UiPath. בפועל, כל זה קרה שנתיים לפני שדיינס פגש פנים אל פנים מישהו מבין לקוחותיו (Swiss Re התעקשה על כך שדיינס יטוס לציריך בתמורה לחוזה של 100 אלף דולר).
בשעה שהיריבה Blue Prism הונפקה ב־2016 (שווי השוק הנוכחי שלה עומד על 750 מיליון דולר), דיינס היה נחוש בדעתו להפוך את UiPath לגלובלית. הוא כבר השיג בעבר חוזים עם לקוחות אמריקאיים באמצעות הטלפון, כמו חוזה בשווי 300 אלף דולר עם General Electric, אבל דיינס ידע שבשביל עסקאות גדולות יותר הוא יצטרך "מגפיים על הקרקע".
בהתחלה זה היה משרד בחממת מיקור חוץ בבנגלור, הודו, ב־2016, אחר כך לונדון וניו יורק. ביום האהבה שנה לאחר מכן, דיינס כבר חתם עם חברת ההשקעות Accel על מסמך התנאים של השקעה בת 30 מיליון דולר, לפי הערכת שווי של 110 מיליון דולר, בזמן שיתר המנהלים מחכים לו בשדה התעופה, לקראת טיסה לפתיחת המשרד שלהם בטוקיו. דיינס הצטלם עם המשקיעים הלונדוניים של Accel לתמונת פרידה לפני שהמריא. "דניאל הסתכל עלינו ואמר, 'אני אעשה לכם הרבה כסף חבר'ה'", מספרת לוסיאנה ליקסנדרו, שותפה ב־Accel.
כשהמימון מובטח והשאיפות מוכפלות, דיינס העתיק לפני כשנתיים את מקום מושבו של מטה החברה – וגם את של משפחתו – לניו יורק (הוא עדיין מבלה כשליש מהזמן שלו בעבודה מהסניף בבוקרשט, שכעת משמש כמרכז המחקר והפיתוח). עד לסוף שנת 2017, UiPath הכניסה רק קצת יותר מ־30 מיליון דולר, ולא כמו סטארט־אפים מעמק הסיליקון, שלרוב מתחילים למכור מוצרים אחד לשני, החברה טוענת ש־60% מהחברות הכי גדולות באמריקה הן לקוחות שלה. המיקוד הגלובלי של החברה ניכר: המכירות של UiPath מתפלגות יחסית שווה בין צפון אמריקה, אירופה ושאר העולם.
הצמיחה המהירה והמגוונת הזו משכה עד מהרה משקיעים נוספים מתעשיית המחשבים. CapitalG, קרן ההשקעות בסטארט־אפים של Alphabet, הוסיפה במרץ 2018 לסל ההשקעות סבב B של 153 מיליון דולר, לפי הערכה של 1.1 מיליארד דולר. גם Accelחזרה להשקיע.
בקיץ שעבר, כשהמכירות הגיעו כבר ל־100 מיליון דולר, דיינס קיבל את ההצעה שהפכה כבר להיות טקס מעבר בשביל מייסדי חברות כשהן הופכות לחדי־קרן: נציגים של קרן Vision מבית SoftBank, כלי ההשקעות שמחזיק בכ־100 מיליארד דולר בהובלת מסיושי סן, תפסו את דיינס כשהוא נופש בריוויירה הצרפתית.
דיינס טס ליפן כדי להיפגש עם סן בכבודו ובעצמו, ולפי דיינס, הוא הציע לו שם השקעה של מיליארד דולר – דילול של האחזקות שלו ושל השליטה שלו בחבר המנהלים לרמה נמוכה מזו שהיה לו נוח לקבל. "אמרתי למאסה, 'אתה מוזמן אל החברה'", מספר דיינס. "אבל זה יהיה המקסימום שתוכל להשקיע בה". UiPath בחרה ב־ CapitalGוב־Sequoia להוביל במשותף את סבב ההשקעה בסך 225 מיליון דולר שהעריך אותה ב־3 מיליארד דולר. "דניאל הוא מנהל משא ומתן מבריק. הוא כמו תנין במים", אומר מיחאי פאור, מנהל החשבונות של UiPath, שעבד על סבבי הגיוס. "הוא רגוע כלפי חוץ, אבל מבפנים בוערת בו אש".
מזחילה לריצה
תרבות ההתרוצצות של עמק הסיליקון מעלה על נס מנכ"לים שקמים לפני הזריחה לאימון או למדיטציה. דיינס מתעורר ברוב הבקרים וקורא במשך כשעה או קצת יותר, עד שהוא משתעמם, ואז הולך לנמנם עוד קצת. רק אז – בערך ב־11 בבוקר כשהוא ברומניה (והוא נשבע שכשהוא בניו יורק הוא מקדים מעט) – הוא מועיל בטובו להיכנס ל־ WhatsApp ול־Slack.
במהלך ארוחת ערב עם דיינס, השיחה יכולה לנדוד מהרמן הסה, להיסטוריה ביזנטית, לכללי האצבע של עולם העסקים בסגנון ספרו של הסופר ואיש המכירות המנוח זיג זיגלאר, Secrets of Closing the Sale. המתכנת ממיקרוסופט שלא ידע מה זה תיקייה, בקי כעת ברומן פרי עטו של אמור טוולס, A Gentleman in Moscow, רב־מכר מרשימת הקריאה המומלצת לקיץ של ביל גייטס.
דיינס מרותק ממש מהאופן שבו הדמות הראשית, הרוזן רוסטוב, משנה את חייו לטובה כשהוא מאמץ ילדה קטנה. "הרוזן ואני חולקים הרבה קווי אישיות ואת אותו חזון", הוא אומר. "אני עובד מאוד קשה בחברה, אבל רק על דברים שאני אוהב".
משמעות הדבר היא שדיינס מבלה כעת את רוב זמנו במטוסים, על מנת לשמור את כל הצוות שלו, שמתפרש על פני מרחקים, על מסלול משותף. זה לא דבר קל. כשמנהלים בכירים בחברה מצטרפים אליה מ־HP, מיקרוסופט ו־SAP, UiPath מנסה להשתיל את המומחיות התאגידית שלהם אל תוך האתוס של סטארט־אפ. חלפו הימים שבהם ישיבות הנהלה התנהלו מעל לשולחן פינג־פונג בשפה מקומית. "זה קל יותר לקלל ברומנית", נאנח בוגדן ריפה, מנהל המוצר בסניף בוקרשט.
סדרי הגודל ברורים. לפני 13 שנה הושקו שירותי הרשת של אמזון ומִחשוב הענן פרץ אל סצנת הטכנולוגיה. כך, נוצרה היררכיה חדשה בין ענקי הענף, ששולטים על שוק של 200 מיליארד דולר, בעוד שחברות אחרות התדרדרו אל התהומות. כעת, RPA מנסה להיות הדבר הבא.
במונחי דולרים, שוק ה־RPA עדיין קטן – רק 846 מיליון דולר בהכנסות גלובליות לשנת 2018, לפי נתוני Gartner – אבל רבים מאמינים שהמספרים הללו משקפים שווי חוזים גדול הרבה יותר, מפני שמנויים הם הכנסה שחוזרת על עצמה, ומפני שעסקים מרחיבים את תהליכי העבודה שלהם על פני זמן. "כמעט כולם התחילו במסע הזה", אומר סונדרה סוקוונאם, מנהל תכנית האוטומציה של Cognizant, איפה ש־2,500 מומחים עובדים על בוטים, והלקוחות, שחמושים בתקציבים בשרניים שנועדו להפוך את הפעילות שלהם לדיגיטלית, מוציאים מיליונים על רכישה של אלפי בוטים כאלה. "RPA היא האריג שממנו תפור העתיד. איפה שיש פעילות ידנית כלשהי, RPA תתקיים".
טויוטה הפכה 86 מתהליכי העבודה שלה ברחבי צפון אמריקה לאוטומטיים בעזרת UiPath – מייצור, דרך מחקר ופיתוח ועד לשירותי תאגיד – וחסכה 40 אלף שעות עבודה בשנה. הבוטים מטפלים בהכל, מהזמנת כרטיסי ביקור ועד לניהול חשבונות החייבים של יצרנית הרכב העולמית.
בוט אחד שולף את כל הנתונים מ־12 קטרי הרכבת הגדולים ביותר של טויוטה ברחבי צפון אמריקה ומכין מהם ויזואליזציה שעד כה היו נדרשות מאות שעות עבודה כדי להפיק אותה ידנית. טויוטה מתכננת להפוך עוד 60 אלף שעות עבודה לאוטומטיות עד לסוף השנה. וזה בלי לספור את יפן. "זחלנו, הלכנו וכעת אנחנו מגבירים להליכה מהירה", אומר ג'ייסון בלארד, מנכ"ל טויוטה צפון אמריקה.
חכמים יותר
UiPath רחוקה מלהיות היחידה שמרוויחה מכל זה. חברות יעוץ כמו Deloitte עובדות בד בבד עם מספר ספקיות RPA. בין לקוחותיה של המתחרה Automation Anywhere נמנות חברות כמו Juniper Networks ו־Symantec, לצד חברות פיננסיות כמו קבוצת הבנקאות Australia and New Zealand. המנכ"ל, מיהיר שוקלה, גייס 550 מיליון דולר ב־2018 כדי להדוף את UiPath, ומתוכם 300 מיליון דולר מ־SoftBank.
העסק של שוקלה לא חושף את נתוני ההכנסות שלו, אבל הוא מתהדר בזה שהמכירות ומניין הלקוחות שלו גדול יותר מאלו של UiPath. "ההבדל במוצר נראה כמו ההבדל בין טלפון של נוקיה לאייפון", הוא אומר. "אל תטעה, אנחנו הכי גדולים… וסבב הגיוסים הבא שלנו יוכיח לך את זה".
קו החזית של קרבות האוטומציה היה ונותר בינה מלאכותית – הצמיחה נובעת מהפיכה של הבוטים לחכמים יותר, עמידים יותר ובעלי יכולת גבוהה יותר להתמודד עם מטלות מסובכות. Blue Prism רכשה ביוני האחרון חברת בינה מלאכותית בכ־100 מיליון דולר, לפי הדיווחים; Automation Anywhere טוענת שגם היא מציעה כלי בינה מלאכותית מזה כחמש שנים, כמו למשל אחד שיכול לאשר משכנתא בתוך כחמש דקות.
המבקרים ב־"מרכז המצוינות" של UiPath בבוקרשט יכולים להתנסות בגרסאות הדגמה של פיתוח בינה מלאכותית המנבאת אילו פעולות רוטיניות יהיו בשלות לעבור בקרוב לידי הרובוטים. באוקטובר, UiPath מתכננת להודיע על מספר רכישות ממוקדות בינה מלאכותית משלה. "אנחנו משקיעים בלסייע ללקוחות שלנו לתקשר עם הבוטים", אומר דיינס.
חברות הטכנולוגיה הגדולות ביותר שיחקו עד עכשיו בהילוך נמוך, אבל השורות הולכות ומצטופפות. גוגל היא לקוחה של UiPath ומשקיעה בלתי ישירה בה, דרךCapitalG, והתוכנה של UiPath בנויה ברובה על גבי התוכנה ושירותי הענן של מיקרוסופט.
מיקרוסופט היא משקיעה מרכזית במימון הענק השני של SoftBankשעומד להגיע בקרוב, לפי הדיווחים, במטרה לעבוד יותר מקרוב עם חברות הפורטפוליו של SoftBank, שכוללות כעת גם את המתחרים הקרובים ביותר של UiPath. בה בעת, מיקרוסופט ממשיכה להשקיע בפלטפורמת אוטומציה משלה, Microsoft Flow, שחלק מהמשקיפים על התעשייה הזו רואים בתור אתגר משמעותי לכל המבנה של שוק ה־RPA.
שינויים נדרשים
נוסף על כך, ישנו גם הפוטנציאל לתפוח אדמה לוהט מהסוג הפוליטי: האם RPA, וההבטחה שלו ליעילות, יבוא על חשבון מקומות עבודה. מרי מאיירס, סמנכ"לית הכספים של UiPath, אומרת שכשהיא הפיצה את השימוש בבוטים אצל המעסיק הקודם שלה – חטיבת החשבונאות של HP – העובדים עברו בשמחה הסבה מקצועית לתחום ה־RPA, על מנת שיוכלו לעבוד על הוספה של עוד בוטים. במילים אחרות, שינוי כזה אומר שעובדים יצטרכו לכל הפחות לפתח כישורים חדשים – כולל היכולת לשמר את המערכות האוטומטיות הללו.
"דיברתי עם הרבה חברות וביקשתי מהן, 'תנו לנו את הנתונים שלכן ואנחנו נחשב האם אתן באמת יוצרות כמות מקומות עבודה שזהה לכמות המקומות שאתם הורסים'", אומר דרון אסמוגלו, מרצה לכלכלה ב־MIT. "בשלב הזה, השיחה תמיד נעצרת".
בנוגע ל־UiPath, דיינס אומר שהמטרה היא להיות מוכנים להנפקה עד לסוף שנת 2020, עם כוונה להנפיק בפועל ב־2021. "אין לי שום כוונה לצלצל בפעמון הזה. אפס. אבל אי אפשר להיות חברה פרטית גדולה באמת", הוא אומר. "בשלב כזה או אחר אתה חייב להיות ציבורי".
עד אז, UiPath תוכל לגייס שוב הון כבר בתחילת השנה. אם כך היא תפעל, היא כבר תגרוף מחיר גבוה הרבה יותר, בהנחה שהיא תעמוד ביעדיה – מכירות ב־300 מיליון דולר עד לסוף השנה הנוכחית וקצב צמיחה של מיליארד דולר ב־2020.
"UiPath היא לא מסוג החברות שאתה יכול לחזות איך הן ייראו בעוד שישה חודשים, בגלל שאף אחד לא עשה זאת מעולם", אומר דיינס. "זה כמו ספר: הוא כל הזמן משתנה".
צילום התמונה הראשית: UiPath
הכתבה מופיעה בגיליון פברואר 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן
