|
הייתה זו התארגנות בפייסבוק שהובילה לחרם על הקוטג', ובסופו של דבר גם להורדה במחירו של מוצר הדגל של תנובה, שמותג פחות או יותר כמילה נרדפת לבית ישראלי. מה שהתחיל כקבוצה שהקים בחור אלמוני (איציק אלרוב), הפך בסופו של דבר ליריית הפתיחה של קיץ מהפכני בישראל. כחודש לאחר הקמת אותה קבוצת מחאה, הוקמה קבוצה אחרת שהוציאה בעקבותיה לרחובות מאות אלפי אנשים, שהרגישו כי הגיעו מים עד נפש וצריך לעשות מעשה. הקריאות ברשתות החברתיות הצליחו, לראשונה זה זמן רב, להעיר את האזרחים האדישים והמנומנמים, ולהפוך למפגן הכוח המתוקשר שזכה לכינוי "מחאת האוהלים". גל המחאה. הגיע עד לוול סטריט | צילום: רויטרס צעירים, משפחות עם ילדים ואפילו קשישים מכל קצות הקשת הפוליטית יצאו להפגנות ענק, בהן מחו על גובה מחירי הדיור והמחייה בכלל. אם תשאלו את ארד אקיקוס, מי שהיה אחראי על ניהול המדיה החברתית של ראשי המאבק, לא ניתן היה לנהל מערכה כזו, טרום עידן הפייסבוק: "המדיה החברתית חיברה בין אנשים. החשיפה לכל כך הרבה דעות, רעיונות ורגשות של החברים שלנו, הופכת אותנו באופן אוטומטי ליותר סולידריים. תחושת ההזדהות הזו עם האחר, היא שהובילה את המאבק הזה". כדוגמה, הוא מספר את הסיפור הבא: "ארבעה ימים לאחר שהחל המאבק, הסתובבתי בשדרות רוטשילד וראיתי אישה, בת שישים בערך, מצלמת את מה שקורה באנדרואיד. כשסיימה, ביקשה מהבת שלה, שעמדה לידה, שתסביר לה איך מעלים את זה לפייסבוק". אגב, אקיקוס מגלה כי המטה כלל לא ארגן את "צעדת המיליון": "זה הדבר הכי יפה שקרה. את האירוע פתחה קבוצת גולשים על דעת עצמה, וללא שום קשר למטה. הזמן חלף, ויותר ויותר אנשים סימנו שהם מגיעים. פתאום הבנו שזה הולך להיות אירוע השיא. אני חושב שזאת דוגמה לכמה כוח באמת יש בעם. העם דרש את צעדת המיליון, והעם גם קיבל אותה". מרי עולמי במציאות של ימינו מסוגלים אינדיבידואלים לרתום מדיה חברתית לצורך התארגנות משותפת. יש שאיחדו מטרות עם וויקיליקס ועם ילדיה החורגים מזרי האימה, והם מחוללים מהפכה במסדרונות מחלקת המדינה של ארה"ב והפנטגון. אבל במרבית המקרים מדובר באנשים פשוטים עם כלים חדשים מהם לא ניתן להתעלם, המאפשרים להם להביע את שעל לבם ולתבוע יחס של כבוד.
האזרחים האדישים התעוררו. המאהל ברוטשילד | צילום: יונתן בלום בספרד התנחלו קבוצות גדולות של צעירים המכונים "הממורמרים" בכיכרות ציבוריות, כשהם מוחים נגד אבטלה ואפליה פוליטית; בהודו מסע תעמולה של אדם אחד נגד השחיתות סחף אלפי תומכים אל הרחובות; ובוול סטריט – מעוז הקפיטליזם – הוקם מאהל מחאה. גם בארה"ב נמאס למעמד הביניים מכך שהוא בקושי מסיים את החודש. במצרים השכנה הובילה מחאה חברתית לסיום שלטונו רב השנים של הנשיא חוסני מובארק. (מעניין לציין שמנהל שיווק של גוגל במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ואהל גוהנים, לקח, באמצעות הרשתות החברתיות כמובן, חלק משמעותי בהפיכה). אנשים מן השורה שהחלו משתמשים בפייסבוק ובטוויטר הצליחו להניע מהלך שהוביל להדחת דיקטטורים גם בטוניסיה ובלוב – ומאיימים בימים אלה ממש גם על המשטר האבסולוטי בסוריה. הרוח המרדנית הזו מנשבת גם לכיוון העסקי. "אני לא חושב שמטורף לשאול האם המנכ"ל שלך הוא המובארק הבא. האליטות או מנהלי החברות כבר אינם שולטים בשיח. כך מתחילות התקוממויות", קובע גארי האמל, אחד התיאורטיקנים הבולטים ביותר בנושא ניהול בעולם העסקים. מארק בניוף, מנכ"ל סיילספורס.קום, מוסיף כי "לא מדובר רק באביב הערבי – מדובר באביב התאגידי". אותנטיות והגינות למנהלי החברות לא נותרו ברירות רבות: לקוחות ועובדים החלו צועדים יד ביד עם ההמון הצומח הזה של המדיה חברתית. במקום לעמוד בדרכם, מוטב שיאמצו אותם אל חיקם. הבעיה היא, שמוסדות של חברות מודרניות מתפתחות – בין אם מדובר בממשלות או בחברות עסקיות – אינם ערוכים לכוח החברתי החדש הזה. במציאות החדשה שנוצרה ייאלצו חברות ומנהיגים לגלות אותנטיות, הגינות, שקיפות ותום לב. אם לא יעשו זאת, לקוחות ועובדים עלולים להביע חוסר אמון, דבר שיכול לגרור השפעות הרות־אסון. צרכנים שאינם אוהבים מוצר מסוים, למשל, יכולים להביע את ההסתייגות שלהם במהירות רבה, ובאופן פומבי. מועסקים פוטנציאליים לא יסתמכו על המילה של בעלי החברה כדי לקבל מושג על חוויית העבודה במקום – הם ילמדו על כך מאנשים שכבר עובדים שם. אם לא די בכך, בפני עובדים ותיקים עומדות כיום אפשרויות רבות יותר להשיק בזריזות סטארט־אפים משלהם, שיכולים להפוך למתחרים האימתניים ביותר של החברה בעתיד.
שילמה בכיסאה. זהבית כהן העולם הופך דמוקרטי יותר ומשקף את רצון העם. פעילים מקרב הלקוחות והעובדים, המצוידים בנשק החדש, עשויים להפוך למקור של יצירתיות והמצאה. בסופו של דבר, הכוח החברתי יכול לסייע בשמירה על חיוניות החברות, ונראה שיותר ויותר מנהלים מאמינים בכך. עם זאת, עמדה כזו מצריכה צניעות, שמרבית ממנהלי העסקים אינם מאמצים. בניוף מתאר תגלית שהייתה לו בנוגע לענווה ושקיפות בסיילספורס. "ב־2005 היו לנו בעיות אמינות עם אחד השרתים. לא שוחחנו על כך, והלקוחות היו מאוכזבים. זה הפך לבעיה של יחסי ציבור. מנהל השיווק אמר לי 'מארק, אתה חייב לחשוף הכל. אתה צריך שיהיה לך אתר שמחובר ישירות למחשבים – כשהם פועלים כשורה האתר צריך להיות ירוק, וכשיש תקלה הוא צריך להיות אדום'". מאז מערכת כזאת נמצאת בשימוש. "הצלחה חברתית נשענת על אמון", ממשיך בניוף. "ללא שקיפות – הסביבה פשוט תחסל אותך". תחת מתקפה הכותרות בתקשורת זועקות דוגמאות שעוסקות בדיוק בשינוי הזה. חברות תאבות בצע, או כאלה המגלות חוסר רגישות כלפי העובדים או הלקוחות, מוצאות את עצמן עד מהרה במצב של מגננה ונאלצות לעתים קרובות לשלם מחיר גבוה למדי. המנהלים, כך מתברר, אינם יכולים להסתתר במגדל השן ולהעמיד פנים שההתקוממויות יחלפו כלא היו. אם נחזור לרגע ל"מחאת הקוטג'", הרי שלא זאת בלבד שהיא הובילה לכך שתנובה, שטראוס וטרה הצהירו כי יורידו את מחירי מוצריהן – היא גם עלתה ליו"ר תנובה, זהבית כהן, בכיסאה. האחרונה הודיעה על פרישה לאחר שזכתה לביקורת שלילית רבה על התנהלותה במהלך תקופה זו. מן הסתם, לא מדובר במקרה בודד. אדידס מצאה את עצמה בתקופה האחרונה תחת מתקפה בניו זילנד, כאשר אוהדים של נבחרת הרגבי הלאומית נרעשו לגלות שאפודות של החברה נמכרות שם במחיר גבוה משמעותית לעומת מחירן בשאר העולם. לאחר שערכו ברשת השוואת מחירים של מוצרי החברה בניו זילנד לעומת אלה בארה"ב, החליטו האוהדים לארגן מחאה, שהפכה עד מהרה לעיקר החדשות במדינה, כולל תגובתה המגומגמת של אדידס. אנשים החזירו מוצרי הלבשה לחנויות. לפי דיווח של הניו יורק טיימס, העובדים הרגישו מאוימים עד כדי כך שהסירו את סמלי אדידס ממכוניות החברה שברשותם. על הצעתו של ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, לסגור את המדיה החברתית בזמן המהומות האחרונות, השיב יו"ר גוגל, אריק שמידט, בריאיון לגרדיאן, כי "זאת טעות לנסות לשבור את המראה בה אתה מתבונן". לדבריו, "לא משנה מה הייתה הבעיה שחוללה את המהומות, האינטרנט הוא ההשתקפות של הבעיה הזו. אם יש לכם בעיה – השתמשו באינטרנט כדי להבין מהי". הסכמה מדבקת אם צריך להצביע על הגורם המרכזי בשינוי הזה – הרי שמדובר בפייסבוק. הרשת החברתית רשמה הצלחה מדהימה בתוך פחות משמונה שנים. יותר מ־750 מיליון משתמשים פעילים הפכו אותה לכלי פופולרי ביותר להצתת התקוממויות ברחבי הגלובוס. פייסבוק מעניקה לכל משתמשיה פלטפורמת שידור אישית. על אף שבמבט ראשון נדמה שהיכולת של אנשים לפרסם דברים בפייסבוק היא פעולה בעלת השפעה מתונה (כיוון שקהל היעד מורכב מחברים בלבד), הרי שעשויה להתפתח ממנה דינמיקה חדשה וייחודית, שניתן לכנותה "הסכמה מדבקת". נניח שאתם מעלים עדכון סטטוס, תמונה או סרטון וידיאו המבטאים דעה שחבריכם מסכימים איתה או מגיבים עליה. המסר הזה יכול להתפשט כמו מגפה. חברים מקליקים "לייק", או מוסיפים הערה בנוסח "גם אני חושב שמובארק חייב ללכת!" או "אני זורק את כל פריטי האדידס שלי!" כך מועברות אמירות אלה גם אל החברים של אותם חברים. רעיון השרשרת הזה יכול להפוך לנגיפי ולגדול כמעט מידית למספר עצום. לינקדאין הוא כלי מרכזי נוסף להשגת עוצמה, שכל המנהלים חייבים לתת עליו את הדעת – ולא רק משום שכבר יש להם שם פרופיל (יחד עם 115 מיליון אחרים). לינקדאין הוא בבסיסו אמצעי להצגה פומבית של רזומה מקצועי. עובדים מוערכים מציגים ממש ברגעים אלה בראש חוצות את קורות החיים שלהם, 24 שעות ביממה, כשהם נגישים למיליונים – לרבות מגייסי כוח האדם של המתחרים. אתר יוטיוב מספק אינספור שעות של בידור קל, אבל יכול גם לשמש כל אדם, בכל רגע נתון, לשידור סרטוני וידיאו. ב־2009 הופיע סרטון שבו נראה עובד של דומינו'ס פיצה תוחב גבינה לאפו בזמן שהוא מכין כריך, לצד מראות לא סימפטיים אחרים. מניית החברה צנחה ב־10% בתוך זמן קצרצר. שיקול דעת גרוע של עובד אחד גרם נזק למוניטין של חברה שלמה.
לא רק ראשי מדינות – גם מנהלי החברות על הכוונת. התקוממות נגד מובארק במצרים | צילום: רויטרס טוויטר הוא כלי שידור עוצמתי עבור כל אחד שיש לו עוקבים רבים; פור־סקוור הוא אמצעי ליצירת תיאומים; גרופמי, שנמכרה זה עתה לסקייפ, מאפשרת לשלוח הודעת טקסט או להתקשר לקבוצה של עד 25 איש. כל השירותים הללו חינמיים בבסיסם. התבוננות פנימה מגוון רחב של מוצרי תוכנה יכולים להפוך חברה לכזו המחוברת לכוח החברתי. חלקם מיועד להקל בניהול דיאלוג שוטף עם לקוחות. במקביל, קיימת תעשייה משגשגת שמפתחת כלים המיועדים לרתום את העוצמה של העובדים בתוך החברה. סטארט־אפ קטן מטורונטו בשם רייפל מצא דרך ליישם את החשיבה החברתית לצורך ניהול פנימי של העובדים. כלי ההערכה החברתית שלו מאפשר לכל אחד בחברה לדרג כל אחד אחר, ומספק לאנשים משוב קבוע בזמן אמיתי. כלי זה עושה שימוש בלחץ חברתי וסביבתי כדי לשפר את היעילות של הערכת העובד, ואת השפעתה על ביצועיו העתידיים. בחברת מדיה־ברנדס, המונה 6,500 עובדים, החלו מיישמים את רייפל. "העובדים עם הערך הגבוה ביותר הם בעלי יכולת התבוננות פנימית מספיק מפותחת כדי שיהיו מעוניינים במשוב על עצמם", מסבירה אן בנדיקט, סגנית נשיא בכירה בחברה. "מדיה־ברנדס היא סוכנות מדיה, כך שהטכנולוגיה הזו מושלמת עבורנו. היא מקדמת את השימוש ברשתות חברתיות, שעליו אנו מטיפים ללקוחותינו". השמועה אומרת ש… לקבלה של השינוי שעובר העולם העסקי יכולים להיות גם יתרונות: מנכ"ל זאפוס, טוני הסיי, למשל, השתמש בסוף 2008 בטוויטר ובבלוג האישי שלו כדי להכריז על פיטורים בלתי צפויים. הוא דיבר רבות על מה שקרה ועל הכאב הרב שהמהלך גורם לו עצמו ולאחרים. למרבה הפלא, הפיטורים עברו בצורה חלקה למדי. "טעות נפוצה של חברות מהאסכולה הישנה היא איסור על שימוש ברשתות חברתיות בעבודה", טוענת קלרה שין, מנכ"לית הירסיי־סושיאל, שהתוכנה שלה מסייעת לעסקים, במיוחד למותגי צרכנות, לנהל את המדיה החברתית שלהם. לדבריה, כיוון שהעבודה היא חלק כל כך חשוב מהזהות שלנו, זה אך טבעי שרוב האנשים רוצים לדבר עליה. כאשר הלקוחות שלה מגינים על מדיניות החסימה נגד רשתות חברתיות, בטענה שהם מצליחים להרחיק את העובדים מהאינטרנט, משחררת שין את יישום "מאתר הדפים" של הירסיי. חיפוש שכזה לגבי אחת החברות הגדולות שאוסרת על שימוש ברשתות חברתיות, העלה שישים אלף דפי מדיה שונים, בהם הזכירו העובדים עניינים הקשורים לחברה – או ניהלו דיונים בנושא. ועוד לא אמרנו מילה על אלפי הפרופילים שלהם בלינקדאין. חברת הירסיי יוצאת מנקודת הנחה בסיסית בעולם של עוצמה חברתית: העצמת העובדים קשורה ישירות להעצמת הלקוחות – משום שבסופו של דבר, באורח בלתי נמנע, הם יפעלו – ואולי אף ירקחו מזימות – יחד. מוקד העוצמה לעתים קרובות, נראה כי "פשוטי העם" טובים יותר בניהול מידע ובהשגתו, מאשר תאגידי הענק שעבורם הם עובדים, או שמהם הם קונים. "בעבר, למנהלים היה מידע. הם שאבו אותו משיחות הטלפון ומהישיבות. הכפופים להם כאילו עבדו במקום אחר. עם הטכנולוגיה המקלה על שיתוף וארגון מידע, חוסר האיזון הזה פשוט נעלם", טוען כריס קוקס, בוחן מוצרים בפייסבוק. דיוויד סאקס, מנכ"ל חברת יאמר המציעה מעין גרסת כלאיים לטוויטר/פייסבוק, שמיועדת לתקשורת פנים ארגונית, מוסיף כי "בעבר כשאמרו 'ידע זה כוח' התכוונו לכך, שצבירת מידע מעניקה כוח. היום כבר ברור ששיתוף במידע הוא כוח. ככל שאתה יכול לשתף יותר, כך אתה יכול לעזור יותר לאחרים – וזוכה למוניטין של עובד מוערך יותר". הרבה לפני שרובנו צפינו זאת, מיקד ריי אוזי, אחד המפתחים המוערכים ביותר של כלי תקשורת ממוחשבים, את קריירת פיתוח המוצרים שלו במעבר לקראת העוצמה החברתית. הוא, אגב, סבור שהחברות עדיין לא תופסות את העניין. אוזי החליף את ביל גייטס כאדריכל התוכנה הראשי של מיקרוסופט, לאחר שהחברה רכשה את גרוב נטוורקס, שאותה ייסד. בשנה שעברה הוא עזב את מיקרוסופט. "היכולות החדשות הללו מרוממות את האנשים, אך התאגידים עדיין סולדים מסיכונים – כך זה היה מאז ומעולם. חברות רבות מהססות ליצור תרבות שמתירה העצמה-עצמית, משום שהן חוששות ממה שעלול לקרות אם אנשים יעשו דברים בעצמם".
חלק משמעותי בהפיכה. ואהל גוהנים | צילום: רויטרס אוזי יצר את תוכנת לוטוס נוטס בסוף שנות השמונים, כדי לחמש עובדים במידע יעיל יותר ולאפשר להם לפעול למען שיתוף פעולה בצוותים. למרות ההצלחה המסחרית, הפוטנציאל של התוכנה בקידום העצמת עובדים לא מומש ברובו. עם זאת, מאז, תוכנות חזקות לשיתוף פעולה – במיוחד פייסבוק, אבל גם סקייפ, לינקדאין וכלים נוספים – התגנבו לתוך התאגידים דרך האינטרנט והמכשירים הסלולריים של העובדים. החברות עדיין נאבקות להדביק את הפער, ורובן ככל הנראה לא יצליחו לעשות זאת. הטכנולוגיה לצרכנים תישאר עדיפה וזולה מזו שמפותחת במיוחד עבור עסקים. השוק הצרכני גדול יותר, ולכן הוא מושך יותר השקעות ויותר חידושים, מה שמוריד את המחירים. מנכ"ל סקייפ, טוני בייטס, מעיד על עצמו שהוא אינו טורח לפנות לשוק העסקי, משום שלדבריו "האנשים מביאים את זה אל העסק בעצמם. בחברות רבות סקייפ היא צורת התקשורת המובילה". הלקוח במרכז לדברי שושנה זובוף, היסטוריונית ומרצה ותיקה בבית הספר לעסקים בהרווארד, ההתנגשות בין אנשים מועצמים למוסדות היררכיים יצאה לדרך כבר בשנות החמישים. לטענתה, קיים צורך לחשוב מחדש על האופן שבו מנוהלים כל העסקים. "אנחנו מדברים על תמורה עמוקה של התרחקות ממודל הייצור ההמוני", היא אומרת. "ערך הובן כמשהו שחברות יוצרות: איך אני לוקח את מה שיש לי ומוכר לך את זה? אבל בעולם החדש הזה, ערך אינו נוצר בתוך הארגון. הוא טמון בתשוקות ובצרכים הבלתי מוגשמים של האינדיבידואל. עכשיו אני צריכה לבוא אליך ולומר, "מי אתה? ספר לי על עצמך. איך אתה רוצה לחיות?" יותר ויותר חברות נאורות שמות להן למטרה להפוך את הכוח החברתי ליתרון – ובוחרות לשים את הלקוח בקדמת הבמה. דומינו'ס פיצה הגיבה בצורה מבריקה למדי על אותו סרטון וידיאו מביש של העובד שלהם מ־2009, באמצעות קמפיין בכלי התקשורת ובמדיה החברתית, שלא ניסה להעמיד פנים כאילו התקרית לא התרחשה. עד אמצע 2010 היא השיבה לעצמה את נתח השוק, המוניטין שלה ברשת עלה פלאים וכך גם המכירות המקוונות. קבלת הכוח החברתי כבלתי נמנע אף יכולה לשנות בצורה מהותית את סוג המוצרים שמייצרת חברה. קוקה קולה מתקינה במסעדות המזון המהיר מכונות המאפשרות ללקוחות לבנות בעצמם את הנוסחה של המשקה שלהם. לא עוד בחירה בין קולה לספרייט. עכשיו אתם יכולים לבחור שילובי הטעמים החדשים והתאמות נוספות שאליהן משתוקק לבכם החדש והמועצם. התעלמות מכוחות אלה, תוביל בסבירות גבוהה לכישלון. לדברי היועץ והסופר גארי האמל, "עקרונות הבסיס האינטרנטיים של היררכיה טבעית, שקיפות, שיתוף פעולה וכדומה, יצטרכו לפלוש גם לניהול. הרעיון של היררכיה שמעצימה את המעטים ומחלישה את ההמונים פחות או יותר מת". כדי להדגים מה אפשרי בעולם החדש הזה, סייע האמל ליצור פורום לרעיונות ניהוליים בהשראת הרשת, באתר www.managementexchange.com. רוחות השינוי עוד רחוקות מלנוח. אוזי, בוגר מיקרוסופט ולוטוס, מצהיר כי "מהרגע שהופיעה הרשת הראשונה, לא ניתן לעצור את הצעידה המתמדת הזו לקראת עולם בו תקשורת בין אינדיבידואלים היא דבר פשוט מאוד וזול לביצוע. ועדיין לא ראיתם כלום". אנחנו על המפה (החברתית): ישראל כבר רשמה הצלחות בתחום הטכנולוגיות החדשות, שעושות שימוש במהפכה החברתית המתרגשת על האינטרנט. זאת הודות לחברות חלוציות כמו ICQ ומטאקפה, כמו גם שורת חברות שמנסות ממש בימים אלה להפוך לדבר החם הבא. משקשקים את פייסבוק לא מזמן זכתה שייקר בתחרות לסטארט־אפים צעירים של הבלוג טקראנצ'. החברה, שגייסה עד עתה 3 מיליון דולר, פיתחה בר תלת־ממדי מונפש שמתחבר לפייסבוק. כל משתמש יכול ליצור לעצמו דמות ולהתרועע עם גולשים נוספים, גם כאלה שאינם ברשימת החברים שלו. האפליקציה של שייקר (קרוב ל־100 אלף איש כבר משתמשים בה) יוצרת, למעשה, סוג של עולם וירטואלי חדש – תחום שנחשב בעבר לאחד המבטיחים באינטרנט ועד עתה לא התרומם. עוקפים את הסופר פארמיקו השתתפה גם היא בתחרות של טקראנצ', ואף הגיעה לגמר. החברה, שפועלת בארה"ב, מנסה לנצל את הפלטפורמות החברתיות כדי לדלג על המתווכים בשרשרת המזון. השירות של החברה (בו משתמשים קרוב ל־50 אלף צרכנים וכמאה יצרני מזון), מאפשר לגולשים לבצע הזמנות ישירות מחקלאים, דייגים ויצרני הגבינות. מתנה קבוצתית חברה שכבר הצליחה לרשום אקזיט, היא גיפט פרוג'קט שנרכשה לפני שבועות אחדים על ידי Ebay תמורת 30-20 מיליון דולר, והפכה למרכז פיתוח שלה. גיפט פורג'קט הביאה את מנהג רכישת המתנה הקבוצתית אל העולם הווירטואלי, כשפיתחה פלטפורמה המאפשרת לכמה אנשים לקנות מתנות ביחד, דבר שעשוי לשדרג את המתנה. חשבון בטוח וורק לייט בנתה ממשק המחבר בין אתרי אינטרנט שזקוקים לאבטחה גבוהה (כמו אתרים של בנקים, חברות ביטוח וכדומה), לבין פלטפורמות חברתיות, סמארטפונים וטאבלטים. הפלטפורמה מאפשרת לארגונים לייצר מערך של תקשורת מלאה בינם לבין העובדים, ובינם לבין הלקוחות. למשל, היא מאפשרת ללקוחות הבנקים לבדוק את מצב החשבון שלהם היישר מהפייסבוק ולקבל אליו עדכונים – והכל תחת אבטחה גבוהה. אפשר לעניין אותך? חברת אאוט בריין מנסה לפתור את אחת הבעיות הקשות בעולם האינטרנט, שבו יש אינסוף יצרני מידע. כאשר הגולשים מגיעים אל אתר שהתקין את הפלטפורמה שלה, הם מקבלים הצעות למידע נוסף שעשוי לעניין אותם. אאוט בריין גייסה כבר למעלה מ־10 מיליון דולר והפלטפורמה שלה מותקנת באתרים רבים ברחבי העולם. סוף לפקק Waze – אחת ההבטחות הגדולות בתעשיית הסטארט-אפ הישראלית. החברה, שפיתחה אפליקציית ניווט סלולרית חברתית, גייסה באחרונה 30 מיליון דולר נוספים, במטרה להגדיל את מספר המשתמשים ולפרוץ לשווקים נוספים בעולם, בעיקר במזרח. האפליקציה יוצרת מפות ועדכוני תנועה על בסיס דיווחי המשתמשים, ומנצלת את חוכמת ההמון כדי לפתור את אחת המצוקות הקשות ביותר בחיי היום יום המודרניים: פקקי התנועה. עשה ואל תעשה במדיה החברתית: גיא פורה, סמנכ"ל ניו מדיה בגיתם BBDO, מציע כמה כללים פשוטים שיאפשרו לכם לרתום את הרשתות החברתיות, כדי לחולל תמורה אמיתית בעסק שלכם. מדריך למהפכת המותג המדיה החברתית הובילה להפיכה במצרים, הצילה את הקריירה של קונאן אובריאן, גילתה לנו את ג'סטין ביבר, ובטוויט אחד בודד גם תכריז על השקת האייפון 5 שיימכר במאות מיליונים ויקפיץ את המניה של אפל. אתם בטח שואלים את עצמכם: "האם הכלי המופלא הזה יכול לחולל מהפכה גם עבור המותג שלי?" והתשובה היא: זה בעיקר תלוי בכם. אפשר לעשות דברים מדהימים ברשתות חברתיות, אבל צריך ארגז כלים נכון וסט חוקים בסיסי שמומלץ להכיר של "עשה ואל תעשה" כדי להצליח. עשה:
אל תעשה:
|
