תרופת מנע ל"אביב איראני" אפשרי: כיצד השפיע רוחאני על הלך הרוח הציבורי באיראן?

נשיא איראן חסן רוחאני, איש השנה של פורבס ישראל, הביא במסגרת "מדיניות החיוכים" הנודעת שלו לשינוי מהותי ביחס הבינלאומי לאיראן. אבל לא רק בזירה הבינ"ל חזותו האינטלקטואלית והליברלית מכה גלים: גם (ואולי במיוחד) בקרב החברה האיראנית, משמש רוחאני כגלולת הרגעה עבור הציבור – אשר זוכה לתקווה כי המדינה אכן תצעד אל עבר השתלבות בקהילה הבינ"ל ואל עבר חיי רווחה נעימים וליברליים יותר.

כבר כשעלה לשלטון, היו שגרסו כי היה זה צעד מתוכנן מראש: בבחירות 2013 זכה רוחאני ביותר מ־50% מהקולות, במה שנתפס כבחירה מתוכננת מראש של ההנהגה האיראנית, במטרה לתקן את הנזקים שעשה אחמדינג'אד בסגנונו הבוטה. 680 מועמדים נרשמו לבחירות. המועצה לשמירה על החוקה, הגוף רב העוצמה שקובע בין היתר מי רשאי להתמודד בבחירות, צמצמה את הרשימה לשמונה מועמדים, שניים מהם פרשו לפני יום הבחירות. הבוחר האיראני נדרש לבחור בין שישה מועמדים, שחמישה מהם נצבעו בצבעים שמרניים עזים, ואילו רוחאני, כמי שעבד תחת נשיא איראן לשעבר רפסנג'אני והנשיא הרפורמיסט מוחמד ח'תאמי, תפס את המשבצת המתונה יותר. 

ההפגנות כנגד הממשל ב-2011 | צילום: רויטרס

הקול השמרני התפצל בין חמישה מועמדים, וכך הפך רוחאני, תלמידו של ח'ומייני והאיש שנשא בתפקידים בכירים בממסד מאז המהפכה לפני 34 שנה, לתקווה הליברלית של האיראנים, שמיליונים מהם התנגשו עם כוחות הביטחון בהפגנות ב־2009 לאחר בחירתו של אחמדינג'אד לקדנציה שנייה.

"הדבר שממנו חוששת ההנהגה האיראנית יותר מכל הוא הנוער האיראני. באיראן כבר היו כמה ‘אביבים' בהיסטוריה, ובניגוד למדינות ערב, מהפכות אינן דבר זר לאיראנים", אומר פרופ' דוד מנשרי, מומחה לאיראן ונשיא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים. "ב־1979 האיראנים הדיחו את השאה על שלושה דברים – לחם, חירות וכבוד. אלה אותם דברים שחסרים להם היום ושבגינם הם יצאו להפגנות גם ב־2009 כששאלו ‘איפה הקול שלי' ו'איפה כספי הנפט שלי'".

י', בכיר לשעבר במערכת הביטחונית ומומחה לאיראן, מוסיף נדבך נוסף לחשש האיראני. "בארה"ב חיים כיום כמיליון פליטי משטר איראנים, בעיקר בקליפורניה. הם מפעילים 28 תחנות טלוויזיה שמשדרות גם לאיראן. מדובר בקהילה מבוססת ביותר – רופאים, אנשי אקדמיה, אנשי עסקים. זוהי קבוצת לחץ על מעמד הביניים האיראני שמקנא ורוצה חיים כאלה לעצמו". לדבריו, המשטר לעולם לא ייפול עקב התערבות חיצונית אלא רק מבפנים. "האיראנים מפחדים ממהפכת קטיפה כמו שהתרחשה בצ'כוסלובקיה כשנפל המשטר הקומוניסטי", הוא אומר.

רוחאני התמודד בבחירות תחת הסיסמה "מודרניזציה וחוכמה", בקוראו לפתוח את המו"מ עם המערב ולהעמיד את הכלכלה בעדיפות עליונה. לאחר שניצח צוטט כאומר: "הניצחון הוא ניצחון החוכמה, המודרניזציה והמודעות – על פני הפנאטיות וההתנהגות הרעה", ברומזו על קודמו בתפקיד אחמדינג'אד יותר מאשר על מי שהתמודד מולו בפועל.

האיראנים חוששים בעיקר מהנוער. פרופ' מנשרי | צילום: גיל לופו

רוחאני נכנס לתפקיד ב־2 באוגוסט 2013. בטקס השבעתו במג'ליס, הפרלמנט האיראני, אמר, בפנותו אל העולם, כי "הדרך היחידה לאינטראקציה עם איראן היא באמצעות דיאלוג המבוסס על בניית אמון וכבוד הדדי כמו גם הפחתת האנטגוניזם והאגרסיביות. אם אתם רוצים את התגובה הנכונה", הוסיף, "אל תדברו עם איראן בשפת הסנקציות, אלא בשפה מכבדת".

חודש לאחר מכן כבר טס הנשיא הנבחר לניו יורק כדי לשאת נאום במליאת האו"ם. רוחאני טען בנאומו כי ארצו "אינה מהווה איום על העולם" וכי פרויקט הגרעין הוא למטרות אזרחיות בלבד. רוחאני הצהיר אז כי בכוונתו להשיג הסדר כולל בסוגיית הגרעין עם המערב בתוך שלושה עד שישה חודשים.

האם הבחירה של הציבור האיראני ברוחאני היא תוצר של שינוי משמעותי שעובר על החברה האיראנית, וכתוצאה מכך גם על ההנהגה? פרופ' מנשרי סבור שכן. "רוחאני הוא מועמד אמצע שמקובל על הממסד האיראני ואשר שווק לציבור האיראני הרחב כמי שיביא לשינוי אמיתי בחברה", הוא אומר. לדבריו, רוחאני נבחר כדי "להחזיר את ערך הריאל, המטבע האיראני שעבר פיחות דרמטי, ולהשיב את ערך הדרכון האיראני, לאחר שהמדינה היתה בבידוד מדיני מתמשך". להערכת מנשרי, איראן כנה בכוונותיה ביחס להסדר שנחתם ומוכנה לשלם בעצירה מסוימת של הפרויקט הגרעיני, כדי לצאת מהבידוד הכלכלי והמדיני שכפה עליה המערב.