ב-1 בינואר 2000 עלה לשלטון ברוסיה אחד, ולדימיר פוטין, והחל לשקם את המדינה המפוררת. בעשור הראשון לשלטונו, סבלה כל מדינה מהגוש הסובייטי לשעבר שהעזה לפלרטט עם המערב מנחת זרועו – מי בהתערבויות בזירה הפנימית ומי בהפעלת לחצים כלכליים באמצעות השליטה הרוסית בגז הטבעי. הגז הוא מצרך חיוני לחימום בחורף הקר, ומרכיב מרכזי בכלכלות העניות במזרח אירופה, שגזרו קופונים על שינוע הגז הרוסי למערב היבשת.

אוקראינה ספגה חבטה ראשונה מרוסיה ב-2004, כשוויקטור יושצ'נקו קרא תיגר על מוסקבה בקמפיין לנשיאות אוקראינה. הוא הורעל והבחירות נגדו זויפו. אלא שאז יצאו המוני אוקראינים לרחובות במחאה, במה שנקרא "המהפכה הכתומה", ובסופו של דבר ניצח המועמד האנטי-רוסי בבחירות חוזרות.

מאז ועד המשבר שפרץ בסוף 2013 והוביל בסופו של דבר לפלישה הרוסית בפברואר 2014, חיפשה אוקראינה דרכים להשתחרר מהלפיתה הרוסית. האסטרטגיה האוקראינית רבת השנים מבוססת על השגת עצמאות אנרגטית, הגברת הקשר הכלכלי עם האיחוד האירופי ועם המערב בכלל והתקרבות לסין שיכולה להוות אלטרנטיבה לרוסיה. אולם החשש הרוסי שאובדן מנופי הלחץ הכלכליים ידחוף את אוקראינה לזרועות נאט”ו – אותו חשש ששיחק תפקיד מרכזי במלחמה הגדולה שפרצה ב-2022 – הוביל את רוסיה כבר ב-2014 ללחוץ את אוקראינה לקיר ולאלץ אותה לבחור – או חיזוק הקשר עם רוסיה באמצעות איחוד המכסים, או התקרבות לאירופה במחיר של עימות כלכלי עם מוסקבה שבו לא תוכל אוקראינה לעמוד.

ערב חתימה על הסכם השותפות המזרחית עם האיחוד האירופי, כשברקע בונים הרוסים את איחוד המכסים שלהם עם קזחסטן ובלארוס, הגיעה הדילמה האוקראינית לרגע האמת – רוסיה או אירופה. פוטין לא הסכים שהאוקראינים יבחרו גם וגם. במצב העניינים הזה נאלץ נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ’, בן ברית ותיק של פוטין אך גם מי שחיפש דרכים להתקרב למערב, לבחור ברוסיה, מכיוון שהכלכלה האוקראינית לא הייתה בשלה להתנתק ממוסקבה.

ההחלטה הזו הביאה למחאה חריפה באוקראינה, לסערה פוליטית ולהפיכה פרו-מערבית. פוטין לא היה צריך יותר והורה לכוחותיו לפלוש לחצי האי קרים ב-20 בפברואר 2014, ולספח אותו כחודש לאחר מכן. מאז ועד 2021 לערך, נותר מצב העניינים ללא שינוי, עד שנשיא אוקראינה החדש, ולדימיר זלנסקי, חתר לצרף את קייב לברית נאט"ו, מהלך שמבחינת הרוסים נחשב להכרזת מלחמה.

הפלישה הרוסית של 2014 הוגדרה בזמנו כ"משבר החמור ביותר של המאה ה-21" על ידי שר החוץ הבריטי ויליאם הייג. אולם מה שהתקשו להבין בוושינגטון, ברלין, לונדון ופריז, זה שהביטחון הלאומי הרוסי, שנשען על היסטוריה של מאות שנים של פלישות ואיומים ממערב, מושתת על יצירת מרחב חיץ בין רוסיה ובין מעצמות אירופה המערבית המשתייכות כיום כולן לאיחוד האירופי ולנאט"ו. חוסר ההבנה הזה הוביל בסופו של דבר להסכמה מערבית לנסות ולשנות את הסטטוס קוו נגד רוסיה ולשקול את בקשת אוקראינה להצטרף לנאט"ו. פוטין איים וקידם כוחות רבים לגבול, ומשלא נענה – הכריז על פלישה ב-24 בפברואר 2022.

עם קצת עזרה מחברים

מה שאמור היה להיות ניצחון רוסי קל, הפך למלחמת התשה אכזרית. הצבא הרוסי הפתיע בחולשתו, נכשל במאמציו לנטרל את הנ"מ האוקראיני ונמנע מהפעלה מסיבית של חיל האוויר. כתוצאה מכך, תחילת המלחמה הגדולה ביותר שראתה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה לא נראתה שונה בהרבה מאיך שנראתה המלחמה הקודמת בשנות ה-40 של המאה הקודמת – הפצצות נגד מטרות צבאיות ואזרחיות כאחד, שריככו את הדרך לטורי שריון ענקיים המתקדמים לאיטם מערבה.

חשיבות המלחמה מבחינת המערב, ומנגד הציר הרוסי-איראני-סיני, אינה מוטלת בספק. כתוצאה מכך, בשני הצדדים התגייסו לתמוך במדינה המייצגת את האינטרסים שלהם. ממשלו של הנשיא ג'ו ביידן התייצב לצד אוקראינה, כפי שיתייצב בהמשך לצידה של ישראל: סיוע צבאי נדיב, סיוע כלכלי ובעיקר מטריה דיפלומטית שנועדו לוודא כי אוקראינה לא תופקר לידי פוטין. הביקור של ביידן בישראל בעת המלחמה היה תקדימי מבחינתנו, אבל לא מבחינת נשיא ארה"ב – בדיוק לפני שנה, ב-20 בפברואר 2023, לציון יום השנה הראשון למלחמה, הגיע ביידן במפתיע לביקור תמיכה בקייב. ארה"ב של ביידן העניקה כבר סיוע צבאי וכלכלי הנאמד בכ-75 מיליארד דולר, ועוד היד נטויה. האיחוד האירופי הקצה כ-100 מיליארד דולר נוספים לסיוע לאוקראינה.

מנגד, רוסיה פנתה לבעלות בריתה וקיבלה מהן בשנתיים האחרונות תחמושת וסיוע לוגיסטי נרחב. בין המדינות ניתן למנות את מדינת החסות בלארוס, את בת הברית החדשה-ישנה טורקיה, שממשיכה לשחק משחק כפול עם המערב, ואת צפון קוריאה ווייטנאם שהגישו סיוע.

בכל האמור לאמצעי לחימה, הסיוע המשפיע ביותר הגיע דווקא מאיראן, בדמות כטמ"מים מתאבדים מדגמים שונים. עצם העובדה שרוסיה נזקקה לסיוע בנשק מתקדם מאיראן מהווה תקדים דרמטי ביחסי שתי המדינות, והאיראנים דאגו להעביר את המסר לפוטין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה כשהשפילו אותו פומבית כשבא לבקר בטהרן וביקש את הסיוע.

סין, מעצמת העל הקרובה לרוסיה, מנסה לכאורה ללכת בין הטיפות. בפועל, בכך שאינה מתנגדת לתקיפה הרוסית ולא מפעילה לחץ על פוטין שיעצור את המלחמה, היא למעשה תומכת בהמשך המאמץ המלחמתי. לסין היו אינטרסים כלכליים בכלכלה האוקראינית, אך אינטרסים רבים הרבה יותר ברוסיה – בכלכלה, באספקת הגז ובמשקל הגיאופוליטי הנלווה לאלו.

איך זה ייגמר? האם זה ייגמר?

לקראת סוף השנה השנייה למלחמה, ועל רקע מיעוט ההישגים בשדה הקרב, נראה כי הלחץ גובר בצד האוקראיני. בתחילת פברואר פיטר הנשיא זלנסקי את הרמטכ"ל ולרי זולז'ני הפופולארי, ומינה במקומו את הגנרל אולכסנדר סירסקי. הלחץ והתסכול בסביבתו של זלנסקי הולכים וגוברים, על רקע הישגים רוסיים בשדה הקרב, ומנגד העיכוב בסיוע האמריקאי שביידן מתקשה לאשר בקונגרס.

לזכות הנשיא ביידן חייבים לזקוף את ההתייצבות המהירה והחד-משמעית לצד אוקראינה וישראל. לצד זאת, ניכר כי הוא נמצא בסיטואציה פוליטית בלתי אפשרית, כשהוא מנסה לתמרן בין הרפובליקנים שדוחפים לפעולות אמריקאיות משמעויות יותר לבין האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, שהופך רדיקלי משנה לשנה. בימים אלו נאבק ביידן לאשר חבילת סיוע של 95 מיליארד דולר לבנות הברית של ארה"ב – 14 מיליארד מתוך זה סיוע מיוחד למלחמה של ישראל ו-60 מיליארד לאוקראינה. מבחינת האוקראינים מדובר בסיוע הכרחי במיוחד על רקע הדיווחים על ההצלחות הרוסיות.

פוטין, מנגד, מפגין ביטחון גובר והולך. רק ביוני האחרון, היה נדמה ששעותיו בקרמלין ספורות, כשהטנקים של כוח וגנר דהרו למוסקבה. אלא שהמרידה שהחלה בהפתעה הסתיימה בהפתעה, כשמנהיג המרידה, יבגני פריגוז'ין, "שוכנע" להסתובב לאחור. חודשיים לאחר מכן, הוא מצא את מותו בהתרסקות מטוס שעל פי הדיווחים הופל על ידי הצבא הרוסי.

בתחילת פברואר נפסלה מועמדותו של בוריס נדז'דין, מועמד האופוזיציה היחיד שעשה קולות של אלטרנטיבה והיחיד שמתנגד בגלוי למלחמה באוקראינה, ובהמשך החודש נמצא מת בתאו מנהיג האופוזיציה הראשי, אלכסיי נבלני. ברוסיה תתקיימנה בחירות לנשיאות ב-17 במרץ ולא נראה שיש מה שיעמוד בדרכו של פוטין לכהונה שישית. אם ישלים את הכהונה הזו, יגיע פוטין ל-30 שנות שליטה אבסולוטית בקרמלין. סטאלין, אגב, שלט בברה"מ 29 שנה.

שנתיים לתוך המלחמה, והסוף לא נראה באופק. אלו הם בדרך כלל פני הדברים כששני צדדים נלחמים על משהו שהם לא יכולים לוותר עליו – העקרון שמניע את רוסיה לא לאפשר התפשטות מערבית מזרחה נותר כשהיה. באוקראינה, מי שמחפש הכרעה, או לפחות הסכם הפסקת אש, לא ימצא אותה בשדה הקרב אלא במסדרונות השלטון – רק הפיכה בקרמלין או, להבדיל, בחירה מחדש של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב והחלטה מצדו להתנער מאוקראינה, ישנו את המצב מיסודו ויפתחו פתח לפשרה, שתוביל לסיום המלחמה.

הפוסט המלחמה של פוטין: שנתיים לפלישה הרוסית לאוקראינה הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

מלבד הפגיעה בתדמית הכלכלית של ישראל בעולם, למהלך חסר התקדים השלכות כלכליות ישירות על יכולת גיוס החוב של המדינה בתנאי ריבית נוחים – וזאת דווקא בעיצומה של מלחמה שהביאה להגדלת תקציב הביטחון באופן דרמטי. תשלומי הריבית בהחזרי החוב של ישראל עמדו בשנת 2023 על יותר מ-40 מיליארד שקל וצפוי כעת לגדול באופן משמעותי, שכן מעתה תאלץ המדינה ללוות בריבית גבוהה יותר. לאחר ההחלטה ההיסטורית של סוכנות הדירוג הבינלאומית עולה חשש כי יתר סוכנויות הדירוג הנחשבות – S&P ו-Fitch – ״יישרו קו״ ויודיעו גם הן על הורדת דירוגה של ישראל.

תחזית שלילית

בהודעה הרשמית שפרסמה מודי׳ס נכתב, כי הגורם העיקרי להורדת הדירוג של ישראל ל-A2 היא ההערכה, כי הסכסוך הצבאי המתמשך עם חמאס, תוצאותיו והשלכותיו המקיפות, מעלים באופן מהותי את הסיכון הפוליטי של ישראל ומחלישים את הרשות המחוקקת והמבצעת שלה ואת עוצמתה הפיסקלית, לעתיד הנראה לעין.

בנוסף להורדת הדירוג החליטו כלכלני מודי׳ס על הצמדת תחזית שלילית לישראל בטענה כי ״הסיכונים הגאו-פוליטיים, ובפרט הביטחוניים, יישארו גבוהים באופן מהותי עבור ישראל בטווח הזמן הבינוני והארוך״. כמו כן במודי׳ס צופים כי ישראל עלולה להתמודד עם תקופה של טלטלה פוליטית פנימית מוגברת אם וכאשר קבינט המלחמה יתפזר.

״בעוד הלחימה בעזה עשויה להצטמצם בעוצמתה או להיפסק, אין כיום הסכמה לסיום פעולות האיבה באופן מתמשך ואין הסכמה על תוכנית ארוכת טווח שתשקם ובסופו של דבר תחזק את הביטחון של ישראל״, נכתב בהודעה. ״הסביבה הביטחונית המוחלשת מרמזת על סיכון חברתי גבוה יותר ומצביעה על מוסדות ממשל ומשפט חלשים יותר מכפי שהעריכה מודי'ס בעבר״, נאמר שם. ״במקביל, מצבה הפיסקלי של ישראל מתדרדר ומגמת הירידה ביחס החוב הציבורי, כפי שהייתה חזויה בעבר, התהפכה – וכעת נראה כי נטל החוב של ישראל יהיה גבוה מהותית מהתחזיות שהיו לפני פרוץ המלחמה״.

בהודעה מצטטים כלכלני סוכנות הדירוג הבינלאומית את הערכת בנק ישראל הצופה את עלות המלחמה לשנים הבאות (2023-2025) בכ-255 מיליארד שקל, כ-13% מהתמ"ג של ישראל – הכוללת בתוכה הוצאות ביטחוניות ואזרחיות גבוהות יותר מחד והכנסות נמוכות יותר ממסים מאידך. בנוסף מציינים, כי חשבון הריבית יהיה גבוה יותר לצמיתות ומביאים את הערכת משרד האוצר, על פיה ההוצאות יהיו גבוהות ב-1.4% מהתמ"ג ואף עלולות לצמוח ליותר מ-2% מהתמ"ג אם המלחמה תימשך זמן רב יותר או תסלים מעבר לצפוי כעת. על פי מודי׳ס ״הוצאות הביטחון של ישראל יהיו כמעט כפולות מאלו שנרשמו בשנת 2022 ובעקבות שיעורי הגירעון הגבוהים הצפויים בשנים הקרובות, יחס החוב תוצר יזנק – מ-60% בשנת 2022 לשיא של 67% עד שנת 2025״.

"תחת לחץ כבד"

גם לאחר הורדת הדירוג מזהירים כלכלני מודי׳ס מפני התרחשות אירועים שיביאו להורדת דירוג נוספת – בעיקר התלקחות בזירה הצפונית שתוביל למלחמה כוללת בלבנון. ״בפרט, נותר הסיכון להסלמה של חיזבאללה בצפון ישראל, אשר עשויה להיות בעלת השפעה שלילית הרבה יותר על הכלכלה ממה שמניחים כיום בתרחיש הבסיס של מודי'ס״, צוין בטיעוני הצמדת התחזית השלילית לישראל. "בתרחיש זה גם הנתונים הפיסקליים יהיו תחת לחץ כבד יותר, ובאופן כללי ההשלכות של הסכסוך בעזה על פרופיל האשראי של ישראל יתגלו לאורך תקופה ארוכה. ההשפעה השלילית על מוסדות המדינה ו/או מצבה הפיסקלי שפורטו לעיל עשויים להתגלות כחמורים יותר מאשר מודי'ס מעריכה כרגע״.

בצד החיובי מציינים במודי׳ס אינדיקטורים כלכליים המצביעים על התאוששות מהירה בשלושת החודשים האחרונים, את שוק העבודה ושיעור האבטלה המתקרב לרמות של לפני המלחמה, את שחרור חיילי המילואים אשר חוזרים למשק ואת העובדה כי מערכת החינוך נפתחה מחדש.

לצד זאת צויין, כי חלקים חשובים ממגזרי המשק – בפרט סקטור הבנייה הנשען במידה רבה על עובדים מהרשות הפלסטינית – ״פועלים ברמות נמוכות בהרבה מהרגיל״. בנוסף מדגישים במודי׳ס כי בתרחיש של מלחמה כוללת בצפון, ההשפעה הכלכלית השלילית תתפשט למגזרים נוספים ולתקופה ממושכת הרבה יותר.

לסיכום, ציינו כלכלני סוכנות הדירוג הבינלאומית, כי תחזית הדירוג תעודכן מ׳שלילית׳ ל׳יציבה׳ אם בסיום המלחמה יקודמו צעדי מדיניות שיתמכו בהתאוששות פיסקלית וכלכלית, תוך שיקום הביטחון וקביעת סדרי עדיפויות במדיניות הממשלה. למרות הדברים הדגישו במודי׳ס כי עדכון הדירוג כלפי מעלה בתקופה הקרובה אינו סביר.

הפוסט השלכות המלחמה: מודי׳ס מורידה לראשונה את דירוג האשראי של ישראל, מזהירה מהורדה נוספת הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

שמונה שנים מאוחר יותר, עם שווי שוק של 8.2 מיליארד דולר ו־8 מיליון הורדות של האפליקציה לגרסת ה־iOS – ההימור של אייל הוכח כמוצלח במיוחד. וזה בהחלט לא היה 'ההימור' היחיד. השקעות מוקדמות של אייל, העומד בראש קרן ההון סיכון ׳אנטרי קפיטל׳, בענקית הפינטק ׳Stripe׳, באתר המסחר האלקטרוני הקוריאני ׳Coupang׳ או בסטארטאפ הספרדי למשלוחי מזון ׳Glovo׳ – הניבו גם הן תשואות יפות. השקעות מוצלחות מעין אלו הביאו את המשקיע הישראלי המחונן לכבוש את המקום הראשון ברשימת ׳The Midas List Europe', הדירוג המוביל של Forbes למשקיעי הון סיכון באירופה, ישראל והמזה"ת.

עתה, כשהוא בפסגה, אפשר ביתר קלות לשרטט את המסלול שלו לשם, שהיה עקבי מאוד לאורך השנים. כמעט ליניארי. אייל טיפס בהדרגה במעלה רשימות מידאס אירופה והעולמית עד לקודקוד הפירמידה. זה קרה בעיקר הודות לאסטרטגיית ההשקעות המיוחדת שלו, אקלקטית ואנרגטית, אשר השקיעה בכישרונות מישראל בשלב הסיד, אך גם ידעה לכתוב צ'קים לסטארטאפים בשלב הגדילה – מסן פרנסיסקו ועד סיאול. ״אבי הוא אחד הציידים הכי טובים בביזנס״, אומר הארי סטבינגס, מייסד קרן הון הסיכון הלונדונית 20VC, שקרנותיו בהווה ובעבר זכו להשקעות של אייל. ״הוא פשוט חוטף עסקאות מעולות״.

אייל הוא אחד מארבעה משקיעים ישראלים, שהגיעו לצמרת רשימת מידאס אירופה השנה וכוללת את 25 המשקיעים הטובים ביותר באזור. מלבדו נבחרו  שלושה ישראלים נוספים: גילי רענן מ־Cyberstarts, מיכאל אייזנברג מ־Aleph וגיל דבנר מ־Angular Capital. גם לורל בודן, שותפה בכירה ב־83North, גריילוק ישראל לשעבר, המחזיקה יותר ממחצית מכוח האדם בתל אביב – נבחרה לרשימה היוקרתית

ההישג המרשים, שרושמים המשקיעים הישראלים, מגיע דווקא באחת השנים הקשות שידעה אומת הסטארטאפ. עוד לפני המלחמה ומתקפת הטרור הרצחנית של ה־7 באוקטובר, רבים מראשי ההיי־טק הישראלי – מייסדים, משקיעים ומנהלים – היו שקועים עד צוואר במאבק נגד הרפורמה המשפטית.

לא מעט עובדים ב׳אנטרי קפיטל׳ גויסו למילואים, שותפים לעבודה נהרגו או נפצעו, ואייל – כמו רבים ממשקיעי הון סיכון ויזמים ישראלים – התגייס גם הוא למאמץ המלחמתי: תיאם מתנדבים, איתר בתים למפונים וארגן סיוע לנפגעים. "אני תומך גדול בשלום אבל לא יכול להיות שלום בלי ביטחון", הוא מדגיש.

כמו באסטרטגיית ההשקעה שלו – אייל תמיד דואג להרים מבט ולצפות לטווח הרחוק. הוא תומך, כמו רבים בישראל, בהסכמי אברהם ובהרחבת מעגל השלום ונירמול היחסים עם מדינות ערביות נוספות באזור. קרן עושר מאבו דאבי משקיעה באנטרי קפיטל, אשר תמכה בסטארטאפים הפועלים באיחוד האמירויות. "ראינו אנשים טובים שרצו לבנות", מתאר אייל.

המעבר לדרבן

אף שנולד בישראל, כאשר היה בן שש, עבר עם משפחתו  לדרבן, דרום אפריקה. שם פגש אייל לראשונה את מרטין מושל, שהפך לימים להיות שותפו באנטרי קפיטל, ולאחר מכן תמך בחברה שהפכה לענקית ההימורים המקוונים סופר גרופ (Super Group), הרשומה למסחר בבורסה של ניו יורק. במהלך לימודיו בקולג' ביוהנסבורג, השתמש בכספי המלגה כדי להקים את העסק הראשון שלו – פיתוח תוכנה ותשתית רשתות – שנמכר לאחר תשע שנים בשמונה מיליון דולר לחברה הנסחרת בבורסת לונדון. בעשור הבא הקים וניהל עוד תשעה עסקים – מדרום אפריקה דרך סן פרנסיסקו ועד לונדון.

הוא חידש את קשריו עם חברו לספסל הלימודים בדיוק כאשר מושל ביצע את ההשקעה כאנג'ל בסטארטאפ ה־10 שלו. לאחר שהחברה נרכשה ב־19 מיליון דולר על ידי חברת טכנולוגיה הודית ב־2009, החליטו שני השותפים להפוך את השותפות לרשמית תחת השם – Entrée Capital.

ההון הראשוני לקרן הגיע מהונם האישי של השותפים – מהאקזיטים המוצלחים של אייל ומההשקעות של מושל. כיום מחזיק מושל 46% בפלטפורמת ההימורים אונליין Betway, הנסחרת בבורסת ניו יורק לפי שווי של כ־880 מיליון דולר. מושל, שלפי דיווחים הוא כיום התורם הגדול ביותר בפוליטיקה הדרום אפריקנית, נוהג לשמור על פרופיל נמוך, אך מעורב מאוד באנטרי. "אני לא מקבל החלטות על השקעה מבלי לשוחח עמו קודם. אנו מתייעצים בכל דבר״, מצביע אייל על הקשר ההדוק בין שני החברים־שותפים.

כדי ללמוד כיצד מתנהלים בעולם הון הסיכון רכשו השניים מניות בקרנות הון סיכון מובילות כמו Founder Collective, Iconiq ו־Stride VC. ״אין בית ספר להון סיכון״, הוא פוסק, ״אז השקענו בכמה קרנות ולמדנו מהן״. הקשרים שהם פיתחו בהשקעות הללו עזרו להם לזכות במקומות טובים בסיבובי השקעה מוצלחים כמו בסבבי הגיוס של Stripe (C) ושל Coupang (E) – כמה מהעסקאות המובילות של אנטרי.

״אבי הגיע לפגישות השנתיות שלנו כמו כל משקיע אחר, אבל ההבדל היה שאבי השקיע מאמצים כדי להכיר את היזמים״, מעיד דיוויד פרנקל, שותף מנהל ב־Founder Collective, שגם השקיע ב־Coupang. ״כל אחד מהמשקיעים היה יכול לעשות זאת, אבל אבי פשוט עבד קשה יותר״.

אנטרי קפיטל, ששמה מתכתב עם תשוקתו של אייל לבישול, זכתה בכמה הצלחות ״מקומיות״ כמו ההשקעה המאוד מוקדמת שלה ב־Monday.com. החברה הישראלית, שהונפקה בבורסת ניו־יורק לפי שווי של שבעה מיליארד דולר ביוני 2021, התקשתה בהתחלה למצוא את מקומה. ללא חילוץ מאנטרי קפיטל, היא הייתה נגמרת ללא כסף. "האמון הזה היה קריטי באותה עת", מספר השותף־מייסד זינמן.

מעבר להצלחה הענקית עם מאנדיי, ועסקאות ענק כמו Stripe ו־Coupang, צבר אייל סדרה של השקעות מוצלחות ״צנועות יותר״, כמו למשל מכירת הסטארט־אפ הסביבתי Breezometer בכ־200 מיליון דולר לגוגל בשנה שעברה, או הנפקה של 420 מיליון דולר של חברת הפינטק האוסטרלית Prospa (שנוסד על ידי בן דודו של מושל).

משקיעים ומייסדים שעבדו עם אייל מרעיפים תשבחות על חדות השקעותיו, ניסיונו היזמי (”שני כישלונות עגומים“ ושמונה אקזיטים לדבריו) – ונכונותו לקצץ בדמי הניהול. ״לצערי, מספר משקיעים גדולים הפכו לשמנים, והם חיים מדמי הניהול. התפיסה שלנו היא שאנחנו לא צריכים את דמי הניהול״, הוא מבהיר. זה נכון גם לגבי הוצאת כסף, אפילו מהשקעות מפתח כמו Stripe. ״אחד העקרונות שלנו הוא שכשההערכות השווי הופכות למנופחות, צריך למכור שליש״.

Monday.com היא חריגה לכלל זה. בניגוד למשקיע סיד רגיל, אייל השקיע בכל סבב, לכל אורך הדרך עד להנפקה. הוא יושב בדירקטוריון החברה ועדיין מחזיק במניות בשמו (אנטרי מכרה חלק מהמניות לפני ההנפקה). ״אבי הוא ה־VC הכי מוזר באופן שבו הוא משקיע״, מעיד המייסד-שותף של מאנדיי, ערן  זינמן. ״קרנות מסורתיות יותר משקיעות רק בסבבי סיד או בסבבים מאוחרים, אבל מבנה ההשקעה של אבי גמיש יותר… הוא קובע את הכללים ולכן זה קל יותר״.

הישראלי הראשון בפסגה

ההישג של אייל, שדורג השנה לראשונה במקום הראשון, והיה לישראלי הראשון שכובש את הפסגה של הרשימה היוקרתית, הופך לחריג עוד יותר כשמתחשבים בנסיבות. זה קורה דווקא השנה, באחת השנים הקשות והמאתגרות שחווה ההיי־טק הישראלי בעשורים האחרונים. ״ישראל, וגם אנחנו בקרן שלנו, מושפעים מהמצב כמו כל חברה אחרת״, מתאר אייל בראיון מיוחד לפורבס ישראל.

ההערכות עליהן הוא מדבר מתכתבות היטב גם עם נתונים שפורסמו לאחרונה על ידי פירמת ראיית החשבון והייעוץPwC Israel, המצביעים על ירידה חדה השנה הן בהיקף הכספי של עסקאות M&A (מיזוגים ורכישות) של חברות ישראליות והן בהשקעות הזרים בישראל אשר רושמות שפל של תשע שנים. על פי מסקנות הדו״ח, הפגיעה בשוק הישראלי גבוהה ביחס למגמה העולמית – וזו מיוחסת בעיקר לחוסר הוודאות הפוליטית והחברתית בישראל, לרפורמה המשפטית ולמחאות רחבות ההיקף.

״אם לא נתעשת, אני חושב שאנחנו נמשיך לפגר מאחור״, מתייחס אבי אייל לממצאים. ״השוק העולמי יתקדם ויצא מהמצב הכלכלי המסובך, וכל עוד לא נהיה מאוחדים בתור עם ונפתור את הבעיות הפנימיות שלנו, לא נצליח לצאת מהטלטלה הזאת״.

״מובן שחברות הייטק ישראליות מושפעות מכך, במיוחד חברות קטנות בשלבים מוקדמים שהמנהלים והיזמים שלהן נמצאים במילואים. העובדה שמנהלים רבים נעדרים מהחברות זו בעיה מורכבת שלא ניתן לפתור בקלות. במצב כזה, לא משנה כמה הטבות ומענקים תספק ממשלת ישראל. אותם אנשים צריכים לחזור לעבודה ולנהל את החברות שלהם. לכן אחד הדברים שישפיעו על ההייטק הישראלי יהיה כמה מהר ננצח במלחמה הזאת. כשנוכל להכריז שניצחנו, היזמים והמנהלים יוכלו לחזור לחברות, לשקם אותן מנזקי המלחמה ולהיות גורם משמעותי במנוע הכלכלי של התעשייה הישראלית״.

מנקודת המבט שלך, כמשקיע גלובלי ומקומי, איך אתה רואה את מצב ההייטק הישראלי כיום?

״הביצועים של ההייטק הישראלי ירדו במקביל למה שקרה בעולם. בעקבות המחאה השוק המקומי איבד את הפוקוס, וזה התגבר בעקבות המלחמה. אם השוק העולמי ירד ב־40% בשנה האחרונה, כאן צריך להוסיף לפחות 10%־15% בגלל השפעות המחאה והמלחמה.

"הסיבה העיקרית לכך היא תפוקה נמוכה יותר של ההייטק בישראל לעומת מה שהיה בעבר. אנשים עבדו פחות שעות בעקבות המחאה, ואחר כך עוד פחות בגלל המלחמה. הזמן שהם יכלו לשמור על קצב העבודה הגבוה והמדהים – אחת מנקודות החוזק המשמעותיות של ההייטק הישראלי בעולם – ירד. איבדנו את היתרון הזה, את האינטנסיביות, את האגרסיביות, את קצב העבודה הגבוה. כל זה ירד כי הלך לדברים אחרים – המחאה והמלחמה״.

ומה הכביד יותר? המחאה או המלחמה?

״המלחמה וההתגייסות הכבידו יותר על השוק, לדעתי. קצב העבודה בזמן המלחמה ירד בשיעור גבוה יותר בגלל גיוס המילואים וההתגייסות האזרחית הגדולה. לא ראיתי באופן חריג מקרים, שמשקיעים משכו השקעות פה בגלל המלחמה. יש ירידה בביקורי משקיעים בישראל בגלל המצב, ויש קרנות שדחו ביקורים פה – אבל זה זמני. זה כבר עכשיו מתחיל להשתנות.

"השבוע הגיעה קבוצה של 50 משקיעים אמריקאים לחפש השקעות. הם באים. קרנות שתכננו לבקר פה באוקטובר וביטלו, כבר מתכננות בתחילת השנה להגיע לישראל. כולם מבינים שלאט לאט חוזרים לשגרה. יש אווירה של חזרה לעסקים. בקרן שלנו למשל, בחודשיים האחרונים, מכרנו שתי חברות ישראליות לחברות בינלאומיות והשלמנו 3־4 גיוסים. כולם מקרנות בחו״ל. לא היה לנו אף לא מקרה אחד שמישהו אמר לנו שהוא רוצה לחכות או שהוא רוצה לבטל עסקה״.

ובכל זאת, המלחמה הרי הציתה גל של אנטישמיות, התקפות וקריאות לחרמות נגד יהודים וישראלים בכל העולם. בתור ישראלי־יהודי ומשקיע גלובלי שנמצא גם פה וגם שם, הרגשת שינוי בסנטימנט כלפיך בעקבות המלחמה?

״מצד המשקיעים באירופה ובארה״ב – הכל כרגיל. יתרה מכך. בכל שיחה שלי איתם הם דואגים לשאול לשלומי ולשלום הקרובים אלי. מצד שני יש בהחלט שינוי בסנטימנט מצד משקיעים ממדינות המפרץ. ההתקשרות איתם ירדה באופן מעשי כמעט לאפס. הורידו את הקצב לחלוטין. עד כדי כך שהם אפילו לא מתקשרים כדי לבדוק מה קורה עם הקרנות והחברות שהשקיעו בהן״.

אתה חושב שהמצב יחזור לקדמותו?

״אין לי ספק. ההדממה הזו הכרחית, והיא זמנית. אני אישית מקווה שיהיה שלום עם כל מדינות המפרץ, והעסקים יחזרו להיות בדיוק כמו שהיה לפני המלחמה. בסופו של דבר גם אנחנו וגם הם מאמינים בשלום ורוצים שלום. יודעים גם ששלום זה ביזנס. זה הולך ביחד״.

הפוליטיקאים לא לוקחים אחריות

שבועות ספורים לפני המלחמה אמרת שבתור מי שגדל בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד אתה רואה קווי דמיון לישראל של ימינו. אתה עדיין רואה את אותו דמיון או שמשהו בכל זאת השתנה מאז השבעה באוקטובר?

״ישראל היא לא מדינת אפרטהייד וגם לא תהיה מדינת אפרטהייד. השאלה היא מה אנחנו מוכנים לעשות בתור מדינה כדי להביא לסוף הפילוג בעם. איזו מדינה אנחנו רוצים להיות. אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו בתור אומה שכוללת מגוון שלם של אנשים, מכל המינים וכל הסוגים, דרוזים, ערבים, יהודים, נוצרים, מוסלמים – ולמצוא את המאחד והמשותף.

"בשביל זה אנחנו צריכים מנהיגים אמיתיים שיובילו אותנו – וכרגע אין לנו אף מנהיג כזה במדינה. ממש לא ברור לי מי ה׳מנדלה׳ או ה׳דה־קלרק׳ שלנו. מי המנהיג שיכול לאחד ולהוביל אותנו. זה מה שחשוב. ולא רק להוביל, אלא לאחד ולהוביל. אחרת נגיע לאותו מצב כמו שהיה בדרום אפריקה. מדינה מפולגת ומבודדת, שהעולם לא רצה קשר איתה״.

ראינו גילויי אחדות והתחלה של תהליך איחוי הקרעים בעם.

״רוב העם באמת התאחד למען המטרה הכללית. הצבא התאחד. חלק גדול מהאוכלוסייה התאחד בתמיכה בצבא ובמפונים. אבל האם אנחנו התאחדנו בתור עם? אני לא חושב. הפוליטיקאים שלנו לא מסוגלים אפילו לקחת אחריות על מה שקרה. עד שהם לא יגלו אחריות ויפסיקו לפלג, זה גם לא יקרה״.

אז מה צפוי לנו בהמשך. אתה אופטימי יותר או פסימי יותר לקראת 2024?

״למרות כל הדברים, תמיד הייתי אופטימי. אנשים פה בסוף רוצים לחיות ביחד. להצליח ביחד. לעשות טוב מסביבם. זו הנטייה החשובה. העם הישראלי הרי רוצה לעשות טוב. בהיבט העסקי אני גם אופטימי, למרות שזה ייקח עוד שנה לפחות עד שנראה התאוששות. יהיו חברות שייגמר להן הכסף, שלא יצליחו לגייס, אבל לדעתי עד סוף השנה נראה את שינוי המגמה, ומומנטום הצמיחה יתפוס תאוצה״.

הפוסט אופטימי בצמרת: משקיע ההייטק המוביל באירופה חושב שלמרות משבר המנהיגות יהיה כאן טוב הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

אולם כבר לפני שנתיים הזהיר בכיר לשעבר במוסד בראיון מיוחד לפורבס ישראל, כי מזוודות הכסף שהועברו בשנים האחרונות לחמאס פגעו אנושות במלחמה הפיננסית שניהל המוסד בארגון הטרור. הראיון התקיים במסגרת פרויקט פורבס ישראל למיפוי ארגוני הטרור העשירים בעולם.

מהתחקיר של הניו יורק טיימס עולה, כי כבר בשנת 2018 הצליחו אנשי היחידה הכלכלית המיוחדת של המוסד ״הרפון״ לחדור למחשבו של בכיר חמאס ולשלוף משם מסמכים פיננסיים, חשבוניות ופנקסי חשבונות. המסמכים, שהונחו מאוחר יותר על שולחנו של ראש הממשלה, שירטטו את קרן ההשקעות הגלובלית שבנה חמאס לאורך שנים ארוכות וכלל החזקות בחברות מגוונות במדינות רבות.

עוד עולה מהתחקיר האמריקני, כי שווי קרן ההשקעות הגיע לכ-500 מיליון דולר, ממנה הצליח ארגון הטרור למשוך רווחים של עשרות מיליוני דולרים בשנה אשר שימשו להתעצמותו הצבאית. ממצא זה מאשש למעשה במדויק את ממצאי תחקיר הטרור שפרסם פורבס ישראל בינואר 2022.

בתחקיר פורבס ישראל, במסגרת פרויקט "ארגוני הטרור העשירים בעולם", נכתב כי בעשורים האחרונים פיתח חמאס רשת עסקית מסועפת, שבאמצעותה הוא שולט על כ־40 חברות מסחריות בטורקיה, איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן, אלג'יריה וסודן – רובן בתחומי הנדל"ן והתשתיות. חברות אלו מנהלות פרויקטים בהיקפים גדולים ומחזיקות עבור חמאס נכסים בשווי הנאמד בכחצי מיליארד דולר – כאשר מתוך הכנסתם מולבנים ומוזרמים לחמאס עשרות מיליוני דולרים בשנה.

עוד חשף תחקיר פורבס, כי ״החברות מוחזקות ונשלטות על ידי תומכי ופעילי חמאס, רשומות על פי החוק המקומי, מדווחות לרשויות המס ומנהלות קשרים לגיטימיים לכאורה עם חברות בינלאומיות, בנקים, ספקים ולקוחות רבים. כל זה מתאפשר בזכות משטר אוהד בטורקיה, לאחר שסעודיה ומדינות מפרץ אחרות הראו להם את הדלת החוצה. את הרגולציה המקלה של מערכת הבנקאות הטורקית מנצל הארגון כדי להלבין ולשנע הון שנצבר בקופתו בזכות אותן חברות״.

הלבנת כספים באמצעות קרנות צדקה

״התשתית הפיננסית בטורקיה מנוצלת גם לגיוס כספים מאנשי עסקים פלסטינים אמידים, בעלי חברות ועסקים. גם מערך קרנות הצדקה ועמותות הסעד והרווחה, מודל מימון פופולרי בקרב ארגוני טרור, מנוצל לגיוס עשרות מיליוני דולרים בשנה המולבנים ומוזרמים אליו באותה השיטה״.

בראיון מיוחד שקיימנו לצורך התחקיר עם בכיר המוסד עוזי שעיה, ציין איש הביון לשעבר את חשיבותה של טורקיה כפלטפורמה חיונית ואף קריטית בפעילות של חמאס. דבריו מקבלים כיום תוקף ומשמעות חזקה בעיקר נוכח התקפותיו החוזרות ונשנות של הנשיא ארדואן על ישראל ותמיכתו הבלתי מסויגת בחמאס, חרף מתקפת הטרור הרצחנית והמלחמה בה פתח ב-7 לאוקטובר. "טורקיה היא הבסיס והמוח הפיננסי של חמאס, שמשתמש בבנקאות, בחלפנות ובמערך העסקי הטורקי לצרכיו. כל אנשי הכספים והאסטרטגים הפיננסים שלו יושבים במדינה ומנהלים משם את כל האופרציה הכלכלית של הארגון. טורקיה גם משמשת צינור שדרכו מנותבים הכספים מאיראן", אמר אז.

"שבירת כל הכלים"

שעיה, שצבר ניסיון רב בלחימה הכלכלית במהלך שירותו כבכיר ביחידת 'צלצל', היחידה החשאית שהוקמה במטרה לחסל את התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, תקף אז בחומרה את תופעת מזוודות הכסף, שהפכה לשגרה תחת ממשלות נתניהו. כבר לפני שנתיים בראיון מיוחד שערכנו עימו במסגרת התחקיר התריע מפני התופעה שהפכה לשיטה מסוכנת: "ישראל נותנת להכניס עשרות מיליוני דולרים מדי חודש לתוך עזה – ומאפשרת בכך את ההתפתחות הכלכלית של הארגון", הזהיר אז והצביע על אותן מזוודות הכסף לחמאס כנקודת שבר גדולה במלחמה הפיננסית בארגוני טרור: "זה בבחינת שבירת כל הכלים. להגיד שכל מה שעשינו בעבר, פשוט לא שווה״.

״אחרי שמעבירים 30 מיליון דולר לחמאס, זה בעייתי מאוד לערוך מבצע לעצירת 150 אלף שקל״. התריע, ״העוצמה של הכלי הזה הייתה בתפיסה האסטרטגית ובהבנה שזו אחת הרגליים החשובות של הלחימה בטרור – כך שלהגיד שאנחנו ברגרסיה פה, יהיה תיאור עדין של המצב״.

הפוסט ישראל לא ידעה? תחקיר פורבס חשף כבר לפני שנתיים את תיק ההשקעות של החמאס הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

על פי דוחות ביצועים, Gemini Ultra הציגה תוצאות טובות ועדכניות יותר ב-30 מתוך 32 המדדים האקדמיים הנפוצים בשימוש במחקר ופיתוח של מודל שפה גדול (LLM). בחודשים האחרונים נטען כי גוגל נותרה מאחור בקרב מול ChatGPT של OpenAI, הנחשב כפופולרי והחזק ביותר בתחום הבינה המלאכותית. גוגל טוענת כעת, כי הגירסה החדשה של ג'מיני הוכשרה לעבד סוגים שונים של מדיה כמו טקסט, תמונות, וידאו ואודיו.

אתר האינטרנט אינסיידר מדווח עוד כי הגירסה האחרונה של ג'מיני קיבלה ציון 90 בהבנת שפה מרובת משימות (MMLU) ובכך עברה את היכולות של מומחים אנושיים. שפה זו משתמשת בשילוב של 57 מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה, היסטוריה, משפטים, רפואה ואתיקה לבדיקת ידע עולמי ויכולות לפתרון בעיות.

המערכת מבינה ניואנסים

המנוע החדש של גוגל, מבוסס ה-AI, מגיע בשלוש רמות – גירסת הדגל אולטרה, פרו ונאנו המיועד למכשירים ניידים. על פי דיווחים, החברה אומרת שהיא הופכת את Gemini Pro לזמינה ללקוחות ארגוניים באמצעות תוכנית ה-Vertex AI שלה, ולמפתחים ב-AI Studio. דיווחים מצביעים על כך שניתן לגשת לגרסת ה-Pro גם דרך Bard, הצ'אטבוט הפתוח של גוגל.

אלי קולינס, סמנכ"ל המוצר ב-DeepMind (היחידה שבונה בגוגל את פלטפורמת הבינה המלאכותית), אמר ל-TechCrunch, כי Gemini Ultra יכולה להבין "ניואנסים" בטקסט, בתמונות, באודיו ובקוד. קולינס סיפר, שחלק מהנתונים ששימשו לפיתוח האפליקציה היו ממקורות אינטרנט ציבוריים.

ככל שצצות יותר ויותר מערכות בינה מלאכותית והן זמינות לציבור הרחב, עולה גם שאלת זכויות היוצרים של מערכות אלה. במילים אחרות חומרי הגלם שבהם משתמשות מערכות אלה – ואין הכוונה לאנרגיה, חומרה או שבבים. ChatGPT ופלטפורמות בינה מלאכותיות אחרות משתמשות ביצירות של מיליוני אמנים, ממציאים, מורים וסופרים. מיקרוסופט, GitHub, OpenAI ו-Stability AI נתבעות כולן על ידי יוצרי תוכן, בטענה לשימוש לא הוגן ביצירות. סופרים מפורסמים, כמו ג'ון גרישם (הפירמה) וג'ורג' מרטין (משחקי הכס) נמנים עם קבוצה של 17 סופרים התובעים את Open AI על "גניבה המונית" של זכויות יוצרים.

לפי המשרד לזכויות יוצרים בארה"ב, החוק מתיר להשתמש בחלקים מוגבלים של יצירה, כולל ציטוטים, למטרות פרשנות, ביקורת, דיווח חדשותי ודיווחים אקדמיים. אולם הבעיה של Gemini, ChatGPT ופתרונות AI אחרים, היא להשיג "הרשאה" מהיוצרים האנושיים המקוריים, כיוון שהם יוצרים מוצר חדש. והמחברים והיוצרים המקוריים מאמנים למעשה את מערכות ה-AI ללא תמורה.

"רק לבעלים של זכויות יוצרים ביצירה יש את הזכות לאשר לגורם אחר ליצור גרסה חדשה של אותה יצירה", נכתב באתר זכויות יוצרים. "לפיכך, אינך יכול לקבל זכויות יוצרים על יצירה של אחר, לא משנה כמה תשנה אותה, אלא אם יש לך את הסכמת הבעלים המקוריים".

הפוסט קרב הענקים: מי טוב יותר – ג'מיני, ה-AI החדש של גוגל, או ChatGPT? הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

אמש (ב׳) קיימו הרמטכ״ל, הרצי הלוי וראש השב״כ, רונן בר, הערכת מצב יחד עם מפקד פיקוד הדרום, מפקד אוגדה 98 ומח״ט הקומנדו. ״אנחנו מעמיקים גם את ההישג בצפון הרצועה, גם את הכניסה בדרום הרצועה, וגם מעמיקים לתוך האדמה״, הכריז הרמטכ״ל הלוי בהערכת המצב שקיים עם יתר ראשי מערכת הביטחון עמוק בתוככי עזה, בעיר חאן יונס. ״כל המקומות האלה, כל ההעמקות האלה, מאוד חשובות לטובת ההישג. הקצב של הכניסה ומהלך הכניסה הוא מרשים מאוד, גם במונחים היסטוריים״, אמר הרמטכ״ל.

ראש השב״כ המשיך: ״אני שמח לפגוש פה ברחובות של חאן יונס גם רכזים וגם לוחמים שלנו שעובדים איתכם ביחד. דברים שאנחנו מפענחים ומגיעים לפה – מצילים חיים, מביאים פירים, מביאים מפקדים וככה שוברים את האויב. זו מלחמת פירים. המלחמה הזאת צריכה להיות גם רחבה, כדי למוטט את התשתיות המבצעיות והשלטוניות, אבל גם מאוד מאוד ממוקדת, בשביל להגיע לאזרחים שלנו ולהוציא אותם. אין כוח שיכול לעמוד מול השילוב הזה״.

בתוך כך כוחות מיוחדים של צה"ל ממשיכים לפעול בימים אלו בלב העיר חאן יונס, העיר השנייה בגודלה ברצועת עזה, בה על פי ההערכות מסתתרת ההנהגת הצבאית והפוליטית של ארגון הטרור חמאס, כולל יחיא סינוואר עצמו מנהיג חמאס, אחד האחראים הישירים למתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר, במהלכה נרצחו יותר מ-1,200 בני אדם ונחטפו יותר מ-240 אנשים, ביניהם נשים וילדים.

״אמרתי שכוחותינו יכולים להגיע לכל מקום ברצועת עזה. עכשיו הם מכתרים את ביתו של סינוואר, מסר ראש הממשלה נתניהו בהצהרה לתקשורת בשבוע שעבר ,״ אז ביתו איננו מבצרו, והוא יכול לברוח, אבל זאת רק שאלה של זמן עד שנשיג אותו״, הכריז נתניהו. ״סינוואר לא נמצא מעל האדמה, הוא נמצא מתחת לאדמה. התפקיד שלנו זה להגיע אליו ולהרוג אותו״, מסר דובר צה״ל תא"ל דניאל הגרי בהמשך לדבריו של נתניהו לתקשורת.

כוחות צה״ל קרובים להשתלטות מלאה על כל שטחה הצפוני של רצועת עזה. במקביל ללחימה בדרום הרצועה, כוחות צה"ל ממשיכים להעמיק את התמרון בצפון הרצועה, שתי אוגדות צבאיות מתמקדות בלחימה במרחבי ג'באליה ובשג'אעייה – שני מעוזי חמאס האחרונים באזור, כשמאות החשודים כמחבלי חמאס הסגירו עצמם לידי כוחות הביטחון. בימים האחרונים השתלט צה״ל על ׳כיכר פלסטין׳ במרכז עזה – אחד ממעוזי חמאס ומסמלי השלטון החשובים ביותר בעזה, בה בחרו ראשי הארגון לקיים את טקסי שחרור החטופים רק לפני שבועיים כהצגת כוח ושליטה בעיר.

״פרצנו את קווי ההגנה. אנחנו נמצאים בשלב העצים של הלחימה הקרקעית, פועלים בלב מרכזי הכובד של החמאס, בדרום ובצפון במקביל,  עדכן דובר צה״ל, ״כוחותינו ימשיכו להעמיק את ההישג בג'באליה, שג'אעייה ובמרחב חאן יונס, ליבת הטרור של החמאס״.

חיזבאללה ממשיך בפעילות ההתקפית על הגבול למרות מחירים כבדים. בימים האחרונים נטל ארגון הטרור השיעי-לבנוני אחריות על עשרות תקיפות, שיגורי רקטות, טילי נ״ט וכתבט״מים תוקפים. מספר חוליות מחבלים חוסלו מהאוויר על ידי כלי טיס בלתי מאויש בשעה שניסו לחצות את גדר הגבול לישראל. חקלאי ישראלי בן 54 נהרג מפגיעה ישירה של טיל נ״ט ששיגרו מחבלי חיזבאללה. ארבעה חיילים ישראליים נפצעו גם כן מירי נ״ט ופגיעות כתבט״מים. צה״ל הגיב על פעולות אלו בגל של תקיפות אינטנסיביות שנמשכו לכל אורך סוף השבוע האחרון. מטוסי קרב ומסוקי קרב תקפו שורת מטרות של חיזבאללה בשטח לבנון, ביניהן מפקדות מבצעיות, עמדות שיגור מהן בוצע ירי לכיוון ישראל, מחסני תחמושת ועמדות תצפית ששימשו את ארגון הטרור. מתחילת המלחמה הודיע ארגון חיזבאללה על 98 פעילים משורותיו שנהרגו, עם זאת על פי ההערכות המספר גבוה יותר.

הסלמה חמורה בים האדום. סדרה של תקיפות על נתיבי סחר בינלאומיים מצד החות׳ים. בינתיים ללא תגובה. מנהיגי המיליציה השיעית-תימנית איימו בשבת כי מעתה יתקפו כל אוניית סחר שתעשה את דרכה לישראל, ללא קשר לשיוכה הלאומי. בשבוע החולף תקפו החות׳ים באמצעות שיגור טילים בליסטיים שלוש ספינות מסחר בינלאומיות שנפגעו מהירי.

בנוסף הותקפו ספינות מלחמה אמריקניות, ה-USS Carney וה-USS Mason, באמצעות כתט״מים תוקפים אשר יורטו על ידי אנשי הצוות. בראשון, שני כטב״מים ששוגרו מתימן יורטו על ידי ספינת מלחמה צרפתית ששייטה בים האדום, כך על פי הודעת חיל הים הצרפתי.

למרות ההתקפות חסרות התקדים של החות׳ים על יעדים אסטרטגיים, על פי דיווח שפורסם ב׳פוליטיקו׳, בוושינגטון מעדיפים כעת שלא ליזום תקיפות נגד המיליציה הפרו-איראנית, מחשש שזו תגרור להסלמה אזורית – ממנה יפגעו בעיקר סעודיה ואיחוד האמירויות. על ישראל, אשר הכריזה כי לא תשב בחיבוק ידים נוכח המתקפות המסלימות של החות׳ים בהכוונת איראן, מופעלים לחצים כבדים מצד ממשל ביידן שלא להגיב – כך על פי פרסום בוול סטריט ג׳ורנל.

בעולם

בעולם ממשיכים להיחשף להיקף מעשי האונס המזוויעים שביצעו מחבלי החמאס במתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר. כלי תקשורת מובילים ברחבי העולם מסקרים בשבוע האחרון בהרחבה את עדויות ניצולי האירועים המחרידים. על רקע השתיקה המתמשכת של ארגוני נשים בינלאומיים, בהם גם ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים, נערך במטה הארגון בניו יורק אירוע מיוחד. במהלך האירוע נחשפו הנוכחים – שגרירים, ראשי ארגוני נשים ובכירים בארגון – לממצאי חקירה ועדויות מצמררות, בין השאר של ניצולות מהטבח ממסיבת הטבע אשר העידו על היקף וחומרת פשעי האלימות המינית המחרידים שהתרחשו. 

שריל סנדברג, לשעבר סמנכ"לית התפעול של מטא, אשר האשימה את ארגוני הנשים הבינלאומיים על שתיקתם ותיארה את התעלמותם כ״שתיקה מחרישת אוזניים״ קראה להם להתעורר: ״אנחנו כאן כדי להגיד שאונס לא יכול להיות חלק ממלחמה. השתיקה סביב פשעי המלחמה האלה – מסוכנת. העולם צריך להחליט למי להאמין – לדובר חמאס שאמר שאונס הוא אסור אף שקרה, או לנשים? שהגוף שלהן מספר איך הן העבירו את הדקות האחרונות שלהן בחיים״.

במהלך אירוע התרמה שהתקיים בבוסטון התייחס הנשיא ג׳ו ביידן להצטברות העדויות והראיות בשבועות האחרונים על מעשי הברבריות האלימה שביצעו מחבלי חמאס אותם תיאר כ״אכזריות בלתי נתפסת״. "היה לנו מידע בימים הראשונים לאחר 7 באוקטובר שחמאס ביצע אונס כדי להטיל אימה על נשים ונערות", אמר הנשיא ביידן. "דיווחים על נשים שנאנסו, שוב ושוב – וגופותיהן הושחתו בעודן בחיים. גופות נשים שחוללו. מחבלים שגרמו כאב וסבל לנשים וילדות – ואז רצחו אותן. זה מזעזע". ״העולם אינו יכול להתעלם מכך. על כולם – ממשלות, ארגונים בינ״ל, חברה אזרחית ותאגידים עסקיים, לגנות בתוקף את מעשי האלימות המינית שביצעו מחבלי חמאס הברבריים הללו באופן ברור וללא יוצא מן הכלל״, תקף הנשיא.

התבטאויות מקוממות של ראשי האוניברסיטאות היוקרתיות מעוררות סערה. על רקע הזינוק בגילויי האנטישמיות, ההסתה הפרועה והקריאות לאלימות שתועדה בשבועות האחרונים בהפגנות שהתרחשו ברחבי הקמפוסים של אוניברסיטאות מובילות בארה״ב, נקראו ראשי המוסדות האקדמאיים לשימוע מיוחד בקונגרס. בשימוע התבקשו נשיאת MIT סאלי קורנבלות', נשיאת הרווארד קלודין גיי ונשיאת פנסילבניה ליז מגיל להבהיר האם קריאה לרצח העם היהודי מפרה את הקוד האתי של מוסדותיהן אך אלו התחמקו מגינוי ישיר וטענו כי "זה תלוי בהקשר".

ההתבטאויות המתחמקות עוררו סערה רבה וקריאות לפיטוריהן המיידים של השלושה. ע״פ דיווח ברויטרס יותר מ-70 מחוקקים אמריקנים דרשו ממועצות המנהלים של אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) להדיח את נשיאות המוסדות – או להסתכן בביצוע "מעשה של שיתוף בעמדה האנטישמית שלהן". בשבת, בעקבות גל הביקורת והלחץ הציבורי הודיעה נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה ליז מגיל על התפטרותה.

הפוסט ראש השב"כ בחאן יונס: ״זו מלחמת פירים" הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

שמונה שנים אחרי, עם שווי שוק של 8.2 מיליארד דולר ו-8 מיליון הורדות של האפליקציה לגרסת ה-iOS – ההימור של אייל הוכח כמוצלח במיוחד. וזה בהחלט לא היה 'ההימור' היחיד. השקעות מוקדמות של אייל, העומד בראש קרן ההון סיכון ׳אנטרי קפיטל׳, בענקית הפינטק ׳Stripe׳, באתר המסחר האלקטרוני הקוריאני ׳Coupang׳ או בסטארטאפ הספרדי למשלוחי מזון ׳Glovo׳ – הניבו גם הן תשואות יפות. השקעות מוצלחות מעין אלו הביאו את המשקיע הישראלי לכבוש את המקום הראשון ברשימת מידאס אירופה, הדירוג המוביל של משקיעי הון סיכון באירופה, ישראל והמזרח התיכון.

המסלול שלו לפסגה היה עקבי. כמעט ליניארי. אייל טיפס במשך השנים בהדרגה במעלה רשימות מידאס אירופה והעולמית עד לקודקוד. זה קרה בעיקר הודות לאסטרטגיית ההשקעות המיוחדת שלו, אקלקטית ואנרגטית, אשר השקיעה בכישרונות מישראל בשלב הסיד, אך גם ידעה לכתוב צ'קים לסטארטאפים בשלב הגדילה – מסן פרנסיסקו ועד סיאול. ״אבי הוא אחד הציידים הכי טובים בביזנס״, אומר הארי סטבינגס, מייסד קרן ההון סיכון הלונדונית 20VC, שקרנותיו בהווה ובעבר זכו להשקעות של אייל. ״הוא פשוט חוטף עסקאות מעולות״.

אייל הוא אחד מארבעה משקיעים ישראלים שהגיעו לצמרת רשימת מידאס אירופה השנה הכוללת את 25 המשקיעים הטובים באירופה, ישראל והמזה״ת. מלבד אייל נבחרו לרשימה היוקרתית שלושה ישראלים נוספים: גילי רענן מ-Cyberstarts, מיכאל אייזנברג מ-Aleph וגיל דבנר מ-Angular Capital. גם לורל בודן, שותפה בכירה ב-83North, גריילוק ישראל לשעבר, המחזיקה יותר ממחצית מכוח האדם בתל אביב – נבחרה לרשימה.

ההישג המרשים שרושמים המשקיעים הישראלים מגיע דווקא באחת השנים הקשות שידעה אומת הסטארט-אפ. עוד לפני המלחמה נגד ארגון הטרור חמאס ומתקפת הטרור הקטלנית של ה-7 באוקטובר, רבים מראשי ההיי-טק הישראלי – מייסדים, משקיעים ומנהלים – היו שקועים עד צוואר במאבק נגד הרפורמה המשפטית.

לא מעט עובדים ב׳אנטרי קפיטל׳ גויסו למילואים, שותפים לעבודה נהרגו או נפצעו, ואייל – כמו רבים ממשקיעי הון סיכון ויזמים ישראלים – התגייס גם הוא למאמץ המלחמתי: תיאם מתנדבים, איתר בתים לפליטים וארגן סיוע לנפגעים. "אני תומך גדול בשלום אבל לא יכול להיות שלום בלי ביטחון", חשוב לו להדגיש.

כמו באסטרטגיית ההשקעה שלו – אייל תמיד דואג להרים מבט ולצפות לטווח הרחוק. הוא תומך, כמו רבים בישראל, בהסכמי אברהם ובהרחבת מעגל השלום ונירמול היחסים עם מדינות ערביות נוספות באזור. קרן רווחה ריבונית מהמפרץ היא משקיעה באנטרי קפיטל, אשר תמכה בסטארט-אפים הפועלים באיחוד האמירויות. "ראינו אנשים טובים שרצו לבנות", מתאר אייל.

המעבר לדרבן

אף שנולד בישראל, כאשר היה אייל בן שש, פרש אביו מחיל האוויר ועבר לעבוד כמהנדס בדרבן, דרום אפריקה. שם פגש אייל לראשונה את מרטין מושל, שהפך לימים להיות שותפו בהקמת אנטרי קפיטל, ולאחר מכן תמך בחברה שהפכה לענקית ההימורים המקוונים ׳סופר גרופ׳ (Super Group), הרשומה למסחר בבורסה של ניו יורק. במהלך לימודיו בקולג' ביוהנסבורג, אייל השתמש בכספי המלגה כדי להקים את העסק הראשון שלו – פיתוח תוכנה ותשתית רשתות – שנמכר לאחר תשע שנים בשמונה מיליון דולר לחברה הנסחרת בבורסת לונדון. בעשור הבא הקים וניהל עוד תשעה עסקים – מדרום אפריקה דרך סן פרנסיסקו ועד לונדון.

אייל חידש את קשריו עם חברו לספסל הלימודים, מושל בדיוק כאשר זה ביצע את ההשקעה כאנג'ל בסטארט-אפ העשירי שלו. לאחר שהחברה נרכשה ב-19 מיליון דולר על ידי חברת טכנולוגיה הודית ב-2009, החליטו שני השותפים להפוך את השותפות לרשמית תחת השם – ׳ Entrée Capital׳

ההון הראשוני לקרן הגיע מההון האישי של השותפים – מהאקזיטים המוצלחים של אייל ומההשקעות של מושל. כיום הוא מחזיק 46% בפלטפורמת ההימורים אונליין Betway, הנסחרת כיום בבורסת ניו יורק לפי שווי של כ-880 מיליון דולר. מושל, שלפי דיווחים הוא כיום התורם הגדול ביותר בפוליטיקה הדרום אפריקנית, שומר על פרופיל נמוך אך מעורב עמוקות באנטרי. "אני לא מקבל החלטות השקעה מבלי לשוחח עמו קודם. אנו מתייעצים בכל דבר״, אייל מדגיש. כדי ללמוד כיצד מתנהלים בעולם ההון סיכון, רכשו השניים מניות בקרנות הון סיכון מובילות כמו Founder Collective, Iconiq ו-Stride VC. ״אין בית ספר להון סיכון״, הוא פוסק, ״אז השקענו בכמה קרנות ולמדנו מהן״.

הקשרים שהם פיתחו בהשקעות הללו עזרו להם לזכות במקומות טובים בסיבובי השקעה מוצלחים כמו בסבבי הגיוס של Stripe (C) ושל Coupang (E) – כמה מהעסקאות המובילות של אנטרי. ״אבי הגיע לפגישות השנתיות שלנו כמו כל משקיע אחר, אבל ההבדל היה ש… אבי השקיע מאמצים כדי להכיר את היזמים״, אומר דיוויד פרנקל, שותף מנהל ב-Founder Collective, שגם השקיע ב-Coupang. ״כל אחד מהמשקיעים היה יכול לעשות זאת, אבל אבי… פשוט עבד קשה יותר״.

אנטרי קפיטל, ששמה מציין את תשוקתו של אייל לבישול, זכתה בכמה הצלחות ״מקומיות״ כמו Monday.com. החברה הישראלית, שהונפקה בבורסת ניו יורק על פי שווי של שבעה מיליארד דולר ביוני 2021, התקשתה בהתחלה למצוא את מקומה. ללא חילוץ מאנטרי קפיטל, היא הייתה נגמרת ללא כסף. "האמון הזה היה קריטי באותה עת", אומר השותף-מייסד זינמן.

מעבר ל-Monday.com, ועסקאות ענק כמו Stripe ו-Coupang, צבר איל סדרה של ניצחונות צנועים יותר כמו למשל מכירת הסטארט-אפ הסביבתי Breezometer בכ-200 מיליון דולר לגוגל בשנה שעברה, או הנפקה של 420 מיליון דולר של הפינטק האוסטרלי Prospa (שנוסד על ידי בן דודו של מושל).

משקיעים ומייסדים שעבדו עם אייל מרעיפים תשבחות על ניסיונו היזמי (”שני כישלונות עגומים“ ושמונה אקזיטים לדבריו), חדות השקעותיו – ונכונותו לקצץ בדמי הניהול. ״לצערי, מספר משקיעים גדולים הפכו לשמנים, והם חיים מדמי הניהול. התפיסה שלנו היא שאנחנו לא צריכים את דמי הניהול״, הוא מבהיר. זה נכון גם לגבי הוצאת כסף, אפילו מהשקעות מפתח כמו Stripe. ״אחד העקרונות שלנו הוא שכשההערכות השווי הופכות למנופחות, צריך למכור שליש״.

Monday.com היא חריגה לכלל זה. בניגוד למשקיע סיד רגיל, אייל השקיע בכל סבב, לכל אורך הדרך עד להנפקה. הוא יושב בדירקטוריון החברה ועדיין מחזיק במניות בשמו (אנטרי מכרה חלק מהמניות לפני ההנפקה). ״אבי הוא ה-VC הכי מוזר באופן שבו הוא משקיע״, אומר זינמן. ״קרנות מסורתיות יותר משקיעות רק בסבבי סיד או בסבבים מאוחרים, אבל מבנה ההשקעה של אבי גמיש יותר… הוא קובע את הכללים ולכן זה קל יותר״.

הפוסט אבי אייל במקום הראשון ברשימת משקיעי הון הסיכון של פורבס באירופה הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

חמישה טילי שיוט, כל אחד עמוס במאות קילוגרמים של חומר נפץ, בשילוב כ־30 כלי טיס בלתי מאוישים, נושאי ראש קרבי במשקל 40 ק״ג כל אחד, כללו את אותה מתקפה משולבת. היעד, על פי דיווחים שונים, היו מתקנים אסטרטגיים בנמל אילת ומתחם המלונות הצפוף, שם שהו באותה שעה עשרות אלפי פליטים מפונים מיישובי העוטף. 

המתקפה נבלמה בשלמותה. עשרות הכטב״מים וטילי השיוט יורטו והושמדו בהצלחה על ידי ספינת המלחמה האמריקאית ה־USS Carney, שנכנסה למימי הים האדום יממה אחת קודם לכן. טיל שיוט נוסף יורט בשמי סעודיה על ידי סוללת הגנה אווירית.  

אך הייתה זו רק הראשונה בתוך סדרת מתקפות חריגות. במהלך השבועות הבאים יירטו כוחות האוויר והים של צה״ל מתקפות משולבות נוספות שכללו עשרות טילי שיוט, כטב״מים וטילים בליסטיים – כולל יירוט היסטורי של שני טילי קרקע־קרקע אשר יועדו לפגוע בישראל והופלו בהצלחה על ידי מערכות ׳חץ 2׳ ו־׳חץ 3׳.  

בהרבה מובנים סדרת התקיפות האוויריות שכוונו נגד ישראל מדרום היו חסרות תקדים – בהיקף ומגוון הכלים שהופעלו בתקיפות, בפוטנציאל ההרס הנקודתי, בטווח התקיפה שנחשב לרחוק ביותר אי פעם, ולא פחות חשוב בשחקן העומד מאחורי כל האופרציה הזו. מיליציה תימנית, פרו־איראנית, בשם "אנצאר־אללה" – המוכרת יותר בשם המורדים החות'ים.  

״מוצב קדמי איראני״ 

“אנצאר־אללה" ("תומכי האל") – מיליציית הטרור השיעית־זיידית, שמקורה במחוז צעדה בצפון־מערב תימן, מנהלת זה יותר משלושה עשורים מאבק מזוין נגד כוחות הממשלה בתימן. מאז פרוץ מלחמת האזרחים ב־2015 היא נלחמת גם מול כוחות צבא הקואליציה בהובלת סעודיה. 

גל המחאות, שסחף את הרחוב הערבי ב־2011, וחולשתו של הממשל המרכזי בתימן, נוצלו היטב על ידי החות'ים להעמקת האחיזה במדינה. בשלהי 2014 הם השלימו בהצלחה את ההשתלטות על עיר הבירה צנעא וחיסלו את עלי עבדאללה סאלח, הרודן ששלט בתימן במשך 33 שנה. מאז, תחת שליטתם והשפעתם, התדרדרה המדינה למלחמת אזרחים עקובה מדם שגבתה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם ודחקה עוד עשרות אלפים נוספים למשבר רעב חמור.  

לאורך השנים זכו החות׳ים לתמיכה רחבה מצד הפטרונית הגדולה ממזרח – איראן, שראתה בהם מרכיב חשוב ביישום ׳חזון הסהר השיעי׳. משכך, כשחקן חשוב באסטרטגיית הברית השיעית (וכפי שהוכח בסדרת המתקפות על ישראל) הם אינם תוחמים את גבולות גזרת הלחימה שלהם לתימן בלבד. 

בעידודה ובהכוונתה של טהרן, המספקת לאורך שנים ארוכות מערכות תקיפה מתקדמות, כלי נשק, תחמושת וידע צבאי יקר, יזמו החות׳ים התקפות מתוחכמות – באמצעות טילים בליסטיים, טילי שיוט, מל"טים ורחפני תקיפה – על מאות מטרות אזרחיות בסעודיה, באיחוד האמירויות ולאורך נתיבי השיט העמוסים של מיצרי באב אל־מנדב ומפרץ עדן.  

בספטמבר 2019 הם הנחיתו מהלומה קשה על מתקני הזיקוק של חברת ארמקו הסעודית – יצרנית הנפט הגדולה בעולם – באמצעות עשרות כטב״מים מתאבדים וטילי שיוט, במתקפה משולבת שגרמה לפגיעה של 5% בתפוקת הנפט העולמית. 

באוגוסט אותה שנה דיווח הדיילי־אקספרס הבריטי על פשיטה שביצעו כוחות הקומנדו של הוד מלכותה על מעוזי החות'ים בתימן. זו היתה פעולה נדירה של יחידת העלית אשר נועדה לצוד מפעילי כטב״מים, לאחר שאלה שיגרו כלי הטיס המתאבדים על הספינה מרסר סטריט. בהתקפה זו נהרגו שני אנשי צוות, ביניהם חייל בריטי לשעבר שעבד כמאבטח על סיפונה. ההערכות הן שהחות'ים ביצעו את המתקפה בהוראתה הישירה של טהרן. 

“את הטרגדיה האנושית המזעזעת של תימן ניצלו האיראנים והפכו אותה באמצעות החות'ים לבסיס פעילות, שממנו הם תוקפים את הסעודים כמעט מדי יום באמצעות טילים ומל"טים חמושים", תיאר לפני כשנתיים האלוף במיל' עמוס גלעד. גלעד אמר את הדברים במסגרת התחקיר של פורבס ישראל, המתחקה אחר ארגוני הטרור העשירים בעולם. ״כל היכולות הצבאיות המתקדמות שלהם מגיעות מאיראן, שמזרימה להם כלי נשק ואמצעי לחימה מתוחכמים״, הדגיש גלעד וסיפק אז תחזית שהגשימה את עצמה כעבור שנים ספורות: ״אינני שולל אפשרות לפיה המוצב הקדמי האיראני הזה יופנה יום אחד גם נגד ישראל. החות'ים כפרוקסי איראני מהווים באופן חד־משמעי איום – ובדיוק כמו חיזבאללה, האיראנים מוכנים להילחם עד השיעי האחרון, כל עוד הוא לא איראני״, הזהיר אז. 

על לוח המטרה  

אהוד יערי, הפרשן הבכיר לענייני ערבים של חדשות 12, עוקב אחרי החות׳ים בעשור האחרון. הוא מתריע כבר שנים ארוכות כי המיליציה בתימן תתפתח ותהפוך לגרסה דומה למה שיצרו האיראנים בלבנון. ״מהדורה אחרת של חיזבאללה״, כפי שהוא מכנה זאת. ״כשבאו ההתקפות שלהם, טילי השיוט והכטב״מים שהנחיתו על אבו דאבי, על דובאי, על מתקני הנפט הגדולים בסעודיה, על שדות התעופה בריאד ובמקומות אחרים – היה לי ברור שגם ישראל נמצאת על לוח המטרות שלהם״, מספר יערי בראיון לפורבס ישראל.  

לחות׳ים על פי ראייתו, תפקיד חשוב מאוד בקידום חזון הסהר השיעי וביישום דוקטרינת הלחימה שהגה קאסם סולימאני, להקיף את ישראל בטבעת טילים חונקת. מכאן גם הקשר ההדוק עם איראן וחיזבאללה. יחד עם זאת טיב הקשר שלהם אינו מהסוג שיש לחיזבאללה עם טהראן״, הוא מסייג. ״החות׳ים הם שיעים־זיידים (פלג שיעי הנקרא על שמו של האימאם זייד בן עלי) בעוד השיעים של לבנון הם מַתוּאַלים, ממש באותה אסכולה של השיעים באיראן. השיעים של תימן – הזיידים –אליהם משתייכים החות׳ים – הם אסכולה אחרת. המשיח לפי האמונה שלהם, ׳האימאם׳, הוא מישהו אחר מזה שנסראללה וחמינאי מאמינים בו, ויש להם תרבות דתית ופוליטית שונה״.  

עד 1962 שלטו הזיידים בתימן שליטה מלוכנית אוטוקרטית, שהשליטה את המסורת הזיידית במדינה. מותו של המלך אחמד באותה שנה ומינויו של הנסיך מוחמד אל באדר ליורש במקומו, הביאה לפרוץ מרד במהלכו הודחו הזיידים מכס השלטון על ידי הכוחות הרפובליקניים שנתמכו בזמנו על ידי מצרים של נאצר. ״החות׳ים הם ממשיכי דרכם. המשך ישיר שלהם״, מסביר יערי. ״צחוק הגורל הוא שבמלחמה שלהם מול הצבא המצרי בתימן, אנחנו (ישראל) תמכנו בהם. חימשנו אותם והטסנו להם ציוד ותחמושת. היום הבנים והנכדים שלהם התהפכו עלינו".  

״בסופו של דבר בעקבות ההתייצבות של איראן לצידם במלחמה הנוכחית שלהם מול סעודיה ומול היריבים שלהם בתוך תימן – העניין התהפך״, הוא מדגיש. ״היום קשה למצוא הבדלים בין ההתבטאויות שלהם נגד ארה״ב וישראל, לבין חיזבאללה. כשהמנהיג שלהם, עבד אל־מאלכ חות׳י, מדבר, הוא נשמע בדיוק כמו נסראללה – אותן סיסמאות, אותם דברי שטנה נגד ישראל ואמריקה, הקהל צועק את אותן קריאות מוות לאמריקה, מוות לישראל. ממש העתק־הדבק״. 

האיום התימני 

תימן, אין ספק בכך, נוספה כעת דה פקטו כחזית לוחמנית ופעילה נגד ישראל. איום מיידי ומוחשי שאת תוצאותיו חווינו בשבועות המלחמה האחרונים. אך המצב במדינה הקרועה והשסועה השקועה במלחמה מתמשכת כבר שנים ארוכות – מורכב ביותר. הרבה אינטרסים וגורמים, מדינתיים וא־מדינתיים, בוחשים כיום בקלחת התימנית.  

״הכוח העיקרי שעומד היום נגד החות׳ים הוא ׳מועצת המעבר הדרומית׳ (The Southern Transitional Council), הנתמכת בצורה מלאה על ידי איחוד האמירויות ושואפת להיפרד מתימן ולהקים מחדש את דרום תימן״, מתאר יערי. ״יש להם חטיבות שנלחמות יפה מאוד בתימן, והמנהיגים שלהם, כמו המנהיג מספר אחת שלהם עידרוס א־זוביידי, הם אנשים שהתחנכו והוכשרו צבאית אצל החיזבאללה בלבנון״, הוא מבהיר. ״העמדה המוצהרת של מנהיגי המועצה היום מדברת בגלוי על קשירת קשרים ונורמליזציה עם ישראל – כך שבתימן חל מהפך מאוד מעניין בשני הצדדים״.  

להרבה מדינות יש אינטרסים שונים בתימן כיום. בשקלול האינטרס הישראלי, במיוחד הבטחוני לאור ההתקפות חסרות התקדים מצד החות׳ים עלינו – אתה רואה מצב שבו ישראל תהפוך למעורבת יותר במלחמה שם? 

״יש לנו אינטרסים גדולים בתימן. קח למשל את מאבק השליטה על האי פרים (Perim). שממש חולש על מיצרי באב אל־מנדב (״שער הדמעות״). מאוד חשוב מי יושב שם. חלק חשוב מאוד מהסחר של ישראל עובר שם, בין אם בנתיבי הסחר לאילת או דרך תעלת סואץ לחיפה או לאשדוד. זה הנתיב שלנו לאסיה ולאוסטרליה, מרכיב חשוב בסחר של ישראל עם מדינות חשובות כמו הודו, סין או יפן. באי פרים היה ניסיון של האמירתים להקים שדה תעופה כדי לשלוט על חופש השיט במיצרים. אבל זהו אי צחיח ובלתי מיושב, כך שלהציב כוחות שם זה משהו קשה ולא פשוט כלל.  

"נוסף לכך יש אי נוסף, גדול יותר מפרים, סוקוטרה (Socotra), הממוקם דרומית לתימן במערב האוקיאנוס ההודי. גם שם האמירויות יושבים חזק יחד עם כוחות המועצה הדרומית ונכון להיום הם הצליחו למנוע מהחות׳ים לכבוש אותו״.  

״לנו יש אינטרס גדול מאוד ששני האיים האלה לא יהיו בשליטת האיראנים באמצעות החות׳ים, ונכון להיום הם לא שם, אבל הם בהחלט מהווים איום. האיום האמיתי הגדול של החות׳ים הוא על נתיבי השיט בים האדום דרך מיצרי באב אל-מנדב. נפט בשווי כולל של 10 מיליארד דולר עובר שם בשנה – זהו נתיב סחר חשוב מאוד בכלכלה העולמית, והאיום עליו נותן לחות׳ים ודרכם לאיראנים כוח עצום גם מול המערב״.  

החות׳ים כבר איימו לאחרונה מפורשות לפגוע בנתיב הסחר הזה ואולי לשתק עורק סחר חשוב בכלכלה שלנו. תקיפה שלהם על נתיב הסחר – כפי שעשו בעבר וכפי שאיימו שיעשו בקרוב – היא תרחיש אפשרי בעל סבירות גבוהה?  

״הם לא ממהרים כל כך. צריך לזכור שכשמתערבים בנתיב סחר כל כך חשוב אתה מתערב באינטרסים של מדינות נוספות – סין, הודו, יפן, מדינות מערביות רבות. אם יתחילו לפגע שם בספינות שמשייטות תחת דגלים שונים, הם עלולים להמיט על עצמם אסון. כרגע זה לא המצב אבל זה בהחלט איום. בסופו של דבר הם לא צריכים לירות כל הזמן ולשתק את כל נתיב הסחר במלואו. מספיק שהם יחליטו לירות על ספינות ישראליות בודדות״.   

ומה לגבי האיום הצבאי? 

״זה איום פחות משמעותי יחסית. קודם כל כי יש להם מספר מוגבל של טילים בליסטיים ארוכי טווח מסוג ׳טופאן׳. זה טיל איטי. החץ תופס אותו רחוק מאוד מחוץ לאטמוספירה. יש להם גם טילי שיוט מסוג ׳סארמאט׳. אלו טילים שטסים נמוך וגם הם איטיים מאוד. המרחק כל כך גדול שיכולת הגילוי גבוהה מאוד וכך גם יכולת היירוט – כפי שקרה לא מעט פעמים בעבר. יש להם גם כטב״מים תוקפים שהמערכות שלנו לגילוי בינתיים מוכיחות את עצמם בגזרות אחרות. לכל אלו יש להוסיף את פריסת ההגנה הטובה לאורך החזית הדרומית. הסטי״לים של צה״ל, בעלי יכולת נ״מ, כבר ממוקמים בים האדום בפתח מפרץ אילת, ויש כמובן גם את האמריקאים עם ספינות הקרב שכבר פרוסות באזור״.  

בוא נדבר אסטרטגיה של ״היום שאחרי״. בהנחה שהיכולות הצבאיות של החמאס מנוטרלות, האם זה אומר שעל פי הדוקטרינה האיראנית החות׳ים יקחו כעת חלק פעיל יותר בהתקפות על ישראל? 

״ראשית אני מתקשה להגדיר מה זה בדיוק ״לנטרל את חמאס״. הוא צריך לקבל מכה קשה והפיקוד שלו צריך להיעלם – זה מה שצריך. לאחר שעושים זאת, המלחמה הזו לא נגמרת גם ביום שבו הצבא יעזוב את הרצועה. הרי גם לאחר שאתה מוציא את האוגדות מעזה – זה לא גמר המלחמה. אתה תמשיך להיכנס לכל מקום שצריך, כמו שעושים בגדה ובכוח יותר גדול.  

"לגבי מעורבות החות׳ים. חשוב לזכור שהם לא באים להילחם את המלחמה במקום הפלסטינים. יש להם אמנם שותפות קרובה מאוד עם איראן – אם כי הם לא ממש עד הסוף ת.פ (תחת פיקוד) מלא שלהם. השותפות שלהם עם חיזבאללה, למשל, עוד יותר גדולה, כך שאם תפרוץ מלחמה בין חיזבאללה לישראל, אנחנו בהחלט צפויים לראות את החות׳ים עושים את מה שהם עושים עכשיו״.  

ועדיין בתרחיש שבו חמאס מנוטרל צבאית – יש פה אובדן אדיר לאיראנים. שחקן מאוד חשוב מבחינתם – בהיבטים מסוימים חשוב לא פחות אפילו מחיזבאללה. איך האיראנים יפצו על אובדן שחקן כל כך משמעותי? 

״צודק בהחלט. בשביל האיראנים זה יהיה באמת הפסד גדול. פגיעה קשה בדוקטרינה של סולימאני. לכן לראייתי כעת האיראנים ישאפו לערער את היציבות בירדן כדי לפתוח את הגבול. תראה מה הם עושים עכשיו. הדיביזיה ה־4 הסורית של מאהר, אח של אסד, מבריחים סמים ונשק בכמויות ענק דרך הגבול הסורי לירדן – ומשם לישראל. המיליציות השיעיות, העיראקיות והסוריות שבשליטת איראן יושבות על הגבול הירדני משני הצדדים. הם כבר הצליחו לעצור למשך שבוע את כניסת מכליות הדלק שירדן רוכשת מעיראק – עשירית מכלל הצריכה של הירדנים. בסופו של דבר, עמוק עמוק במחשבה של האיראנים נטועה ההכרה שהם צריכים לשנות את המצב בגבול ירדן כדי לשנות את המצב בגדה המערבית. הם כבר עכשיו פועלים שם והמלך עבדאללה בלחץ״. 

הפוסט מדרום תיפתח הרעה? הטילים הם לא האיום המרכזי של החות'ים הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

אור יוגב, הרצליה (במקור מקיבוץ דן) מאייר, בוגר בצלאל. עובד בוויקס 

העבודה מתארת את החטיפה של שירי ביבס עם שני בניה אריאל וכפיר מניר עוז בבוקר ה-7 באוקטובר. כשהתחילו הדיווחים על מה שקורה בדרום, רצתי לטלגרם ולטוויטר כדי להתעדכן. הערוצים המרכזיים פיגרו בכמה שעות. כשראיתי את התיעוד הזה של שירי עם הבנים שלה, הבנתי מייד שקורה פה משהו בסדר גודל שאנחנו לא מכירים, והדימוי הזה נשאר חרוט אצלי בראש מאז.

שילת מזרחי, פתח תקווה, צלמת, בוגרת תואר בחינוך ותקשורת חזותית במכללת אמונה, ירושלים

לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליהם. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על ילדים וקשישים שאולי עוברים את מה שגלעד שליט עבר. וחשבתי גם על רון ארד. ההשוואה לא הפסיקה לעלות בראשי. הם רק אזרחים, הם לא מתורגלים בזה. לא הכינו אותם לתרחיש כזה. כמה כוח הם צריכים עד שנצליח לשחרר אותם. רציתי לעצב משהו שמבטא את תחושות החטופים. שלא משנה כמה זמן וכמה כוח עוד נשאר בהם, הבקשה שלהם מאיתנו היא שלא נוותר עליהם, בין אם הם בחיים ובין אם לאו.

אור ליבנה, ראש העין, מאיירת ומעצבת גרפית של ספרי ילדים ומגזינים

מאז תחילת המלחמה אני חושבת בעיקר על הנשים שנאנסו ועברו זוועות ועל אלה שנחטפו ונמצאות, נכון לכתיבת שורות אלו, בשבי החמאס. התמונות והסרטונים של בחורות קשורות בידיהן לא הרפו ממני. רציתי לבטא את זה באופן מינימליסטי גראפי ועוצמתי, אולי כדי לצעוק לעולם את מה שאנחנו עוברים כאן ואת מה שעבר על הנשים והילדות. זעמתי, כשהבנתי שארגוני נשים בעולם שותקים ומראים רק את הקושי של הצד הפלסטיני. זה ערער לי את כל האמון שהיה לי בגופים חברתיים, שכעת מפנים לנו עורף. התחושה היא שאם לא נעשה ונפעל לבד, אף אחד לא יבוא לעזרתנו.

רוני פליגמן, בוגרת תקשורת חזותית בשנקר, עובדת בוויקס

ברגע שהקימו את האתר Design Duty, החלו לרוץ בראשי רעיונות, אבל הם לא באמת הגיעו מהראש שלי אלא מהקרביים. מכאב הלב שנוצר נוכח האירועים הבלתי נתפסים שפקדו אותנו בשבת השחורה. לא יכולתי לשאת את הרגשות האלה, וחשתי שאני חייבת לבטא אותם בצורה הכי חדה ומזעזעת, בדיוק כמו שהמציאות הכתה בנו.

דביר מויאל, כפר חוגלה, מעצב גרפי, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבית-ספר לעיצוב בסידני, אוסטרליה 

העיצוב ממחיש מכונת זמן שמכוונת ל 7.10.23 לשעה 5:30 בבוקר – שעה לפני המתקפה.  
משאלת הלב שמומחשת בהיפותטיות טראגית היא שרק אם היינו יכולים לחזור בזמן אפילו שעה לאחור עם הידיעה של מה שקרה, היינו מצליחים למנוע את העתיד לבוא. את הרעיון לעיצוב שאבתי מאחד הסרטים האהובים עליי, ״בחזרה לעתיד״, בו גיבור הסרט חוזר אחורה בזמן בכדי להזהיר את ידידו, ובכך מציל את חייו – ומשנה את העתיד.

הגר ליברמן, תל אביב, סטודנטית שנה ד' בבצלאל לתקשורת חזותית

האיור הזה מציג את ה-7 באוקטובר כיום התנפצות התמימות מבחינתי, יונת השלום הלבנה מהאגדות התבררה כחיית טרף מסוכנת.  

רן זמיר, תל אביב, אנימטור

בתור יוצר, רוב היצירות וההשראה שלי באות מאירועים שאני חווה בחיים ומרגיש סביבי. מאז ה-7 באוקטובר לא הייתה בי אף לא טיפה של מוטיבציה ליצור, ורק צרכתי חדשות כל היום. כשצפיתי בנאום של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, פתאום הרגשתי תקווה. באותו רגע ידעתי שאני חייב ליצור, כדי להעלות את המורל. יצרתי תמונה באמצעות בינה מלאכותית (AI), שמתבססת על פוסטרי פרופוגנדה מתקופת מלחמת העולם השנייה, ונועדה לעורר תקווה לימים טובים יותר. 

הפוסט הכרזות המטלטלות: "הרעיונות החלו לרוץ לא מהראש אלא מהקרביים" הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

איחוד החזיתות הוא התוכנית האסטרטגית שהגה מפקד כוח אל קודס לשעבר קאסם סולימאני, שחוסל על ידי האמריקאים בינואר 2020. סולימאני, שבמסגרת תפקידו אחראי על פעילות משמרות המהפכה מחוץ לאיראן, היה לאחד האנשים הנערצים באיראן, מי שהקים עשרות מיליציות חמושות ברחבי המזרח התיכון.

תוכנית איחוד החזיתות היתה אמורה ליצור מצב שישראל מוקפת בטבעת אש – מותקפת בכמעט 360 מעלות בירי רקטות ובכוחות פלישה – בדרך להכנעתה. סולימאני חלם על ירי מסוריה על ידי משמרות המהפכה, ירי מלבנון על ידי החיזבאללה, ירי מעזה ומיו"ש של החמאס והג'יאהד האסאלמי, ירי מתימן של החות'ים ואף מעיראק במזרח, יחד עם התקוממות של ערביי ישראל. חיסולו בתחילת 2020, והתרחשויות בהמשך, כמו מגיפת הקורונה שהתפרצה חודשיים לאחר מכן, היוו מכשול בדרך לביצוע, בעוד יורשו של סולימאני איסמעיל קאאני מנסה להיכנס לנעליו הגדולות.

אירועי שומר החומות במאי 2021 העירו את האופציה הג'יאהדית. בערי ישראל המעורבות התבצעו מעשי לינץ' נגד יהודים, הרס רכוש ואווירה כללית מאיימת. ישראל נתפסה כלא מוכנה לתסריט של מרד ערבי, קל וחומר במקרה שייעשה שימוש בנשק חם. בטהרן הבינו שניתן לבנות חזית ערבית פנימית ולהפנותה כלפי ישראל ביום פקודה. כמה חודשים לאחר מכן חל מפנה חשוב מבחינת האיראנים, אירועים שישפיעו על כל המערכת הגלובלית. בפברואר 2022 החלה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. במקביל התנהלו שיחות הגרעין בווינה, במטרה להחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין של אובמה. השיחות התפוצצו במהרה על רקע סירוב האמריקאים להוצאת משמרות המהפכה מחוץ לרשימת ארגוני הטרור האמריקאית.

רוסיה ואיראן החלו להפיק מסקנות ולקחים. הרוסים החלו לגייס כל חייל שרק יכלו ברוסיה עצמה, ואף העבירו חיילים מזירות לחימה אחרות לזירה האוקראינית. בכך צומצמה נוכחות הרוסים בסוריה למשל, דבר שהיווה הזדמנות לאיראנים להזרים פנימה כוחות. שתי המדינות מצאו עצמן אחיות לצרה. שתיהן היו תחת שלטון סנקציות בינלאומי נוקשה, וביחד מצאו דרך לקיים מסחר וכלכלה תחת הסנקציות המערביות. בנוסף מכרה איראן לרוסיה אלפי כטב"מים זולים ויעילים למלחמה באוקראינה והרוסים יכלו לספק מקלט אפשרי בסוריה עבור האיראנים ממטוסי חיל האוויר הישראלי – בסיסים רוסיים שישראל לא תעז לתקוף.

במילים אחרות, איראן יכלה מעתה להשתלט ללא הפרעה על סוריה, להבריח נשק מדויק ומתקדם לבסיסים הרוסיים בלי שישראל תוכל לפגוע בהם. האיראנים ראו גם במחלוקת הפוליטית הפנימית בישראל כבעלת פוטנציאל לפלג ולהחליש את ישראל בזירה הפנימית. תוכנית איחוד החזיתות הותנעה מחדש. הברית הרוסית־איראנית גם אפשרה לאיראנים לעקוף חלק מהסנקציות. ההתקרבות בין המדינות, שגם לפני כן ניהלו מערכת יחסים קרובה העמיקה את תהליך שקיעתו של העולם במלחמה בין גושית, מלחמה קרה שנייה.

משבר האנרגיה

המלחמה באוקראינה הביאה לזינוק במחירי האנרגיה בעולם, כתוצאה ישירה מהסנקציות על אספקת גז רוסי. האמריקאים הבינו שאם לא תימצא אלטרנטיבה לתלות האירופית בגז ובנפט הרוסי, החזית המערבית נגד הרוסים תישבר.

ביולי 2022 הגיע נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לסעודיה כדי לשכנע את יורש העצר להגביר את שאיבת הנפט בכדי להוזילו. ביקור ביידן בא לאחר שהיה מבקר חריף של יורש העצר הסעודי, על רקע פרשת רצח העיתונאי חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול, בהוראת מוחמד בן סלמן. היחסים מאז בין ארה"ב לסעודיה התקררו מאד, ועתה ניתנה לבן סלמן הזדמנות לנקום. כשנחת בג'דה גילה הנשיא שאת פניו מקבל רק המושל המקומי, דרג זוטר יחסית, מהלך משפיל ומכוון. לאורך הביקור ניסה ביידן להקסים את מארחו אך זה לא נענה לחיזוריו ובעיקר לא לבקשתו לסייע בהוזלת הנפט. מחיר החבית ירד מעט, אך נותר בשנה האחרונה בטווח של 72־85 דולר, לעומת 20־30 דולר בתקופת הקורונה וכ־65 דולר ערב המשבר הרוסי־אוקראיני. הסעודים קיוו לאתחל את יחסיהם עם וושינגטון, אך נותרו חשדנים בהמתינם לצעדים של ממש. הנוכחות האמריקאית במזרח התיכון נותרה דלילה, כמה חודשים קודם לכן עוד ניסו האמריקאים לבחון חזרה להסכם הגרעין, וכעת הקשב שלהם היה באוקראינה ובמצר טאיוון.

בסוף אוקטובר 2022 חתמה ישראל על הסכם עם נשיא לבנון מישל עאון על הסדרת גבול ימי בין המדינות, שיפתור גם את חלוקת אזורי חיפוש הגז בים התיכון שהיו במחלוקת בין ישראל ללבנון. עבור מדינות המפרץ ובראשן הסעודים אירוע זה הדליק נורה אדומה נוספת. ההסכם נתפס ככזה שנעשה בין ארה"ב לאיראן. האמריקאים שימשו כמתווכים, וללא ההסכמה האיראנית, לא היה מעז נשיא לבנון, בן בריתו של חיזבאללה, לחתום. במעמד החתימה אף הוקלט ראש הממשלה יאיר לפיד לוחש באוזנו של המתווך הישראלי־אמריקאי עמוס הוכשטיין "יסלחו לך על שהרסת את היחסים עם סעודיה".

התיווך הסיני

כמה שבועות לאחר מכן, בתחילת דצמבר, הגיע נשיא סין שי ג'ינפינג לביקור בסעודיה. בניגוד לביידן התקבל הנשיא הסיני בכבוד מלכים. עסקאות בעשרות מיליארדים נחתמו בין המדינות. אולם בשולי הביקור הייתה ליורש העצר הסעודי בקשה מיוחדת מהנשיא הסיני: תיווך בינם לבין איראן, אחרי שהשיחות בין המדינות שהתנהלו בהפסקות בשנה וחצי שקדמה לביקור הסיני, לא הניבו דבר.

שי זיהה מיד הזדמנות לחזק את מעמד ארצו באזור ולנגוס בהשפעה האמריקאית. שלושה חודשים לאחר מכן, במרץ 2023, נחתם הסכם בתיווך סיני, שבבסיסו הפסקת הלחימה בתימן, וניסיון לפתור סכסוכים בין שתי המדינות בזירות שונות במזרח התיכון.

ההסכם קידם גם את תוכניות איחוד החזיתות. כעת היתה תימן החות'ית משוחררת מהמלחמה בסעודים ויכולה לשמש כבסיס להתקפה על ישראל. מעגל נוסף נסגר. במקביל העלתה איראן הילוך בכל הנוגע לתגבור הכוחות בסוריה. רעידת האדמה בפברואר 2023 שימשה כמסווה אפקטיבי להזרמת כוחות לתוך המדינה, במסווה של שיירות הומניטריות.

זירה נוספת שהתפתחה עבור האיראנים היא בעיראק. במאבק הפנימי בין תומכי איראן בעיראק למתנגדיה, שהביא לקיפאון פוליטי ולחוסר יכולת למנות ממשלה ונשיא, הצליחו הפרו איראנים לנצח ולבחור באנשיהם. המשמעות היא שיחידות השינוע העממיות, אל חשד אל שעבי, הפכו למיליציה החזקה ביותר מאז, עם קרוב לרבע מיליון חיילים ומימון ממשלתי עיראקי במיליארדי דולרים. המיליציה, שהוקמה ב־2014 על ידי סולימאני כדי להילחם בדאעש, הפכה למעין משמר הרפובליקה למשטר השיעי הפרו־איראני בעיראק, והיא אמורה היתה להצטרף למלחמה בישראל, דרך סוריה או אפילו תוך פלישה לירדן. בשל ההתערבות האמריקאית באזור היא כרגע פוגעת במטרות אמריקאיות.

איראן התקדמה לקראת מתקפה רב זירתית על ישראל. במבצעים שביצעה ישראל בעזה ובג'נין נגד הג'יאהד האסלאמי חמאס לא התערב. בישראל פרשו זאת בכך שהוא מורתע, בדיעבד התברר שהסיבה שונה לחלוטין.
אולם חמאס, שהתאמן לפי הדיווחים כשנה וחצי, כלומר מאז החלה ההתקרבות בין רוסיה לאיראן, החליט לא לחכות להבשלת התוכנית האיראנית, ובחר לצאת למלחמה בישראל לבד. רבות האינדיקציות לכך שהוא יצא בטרם איראן סברה שהגיעה העת. ראשית, החיזבאללה לא הצטרף ללחימה ביום הראשון, שבו ישראל נתפסה לא מוכנה ובלאו הכי לא היתה מסוגלת למנוע פלישה נוספת אליה מגבול הצפון. שנית, למרות איומיו על כך שיצטרף ללחימה מלאה אם ישראל תיכנס קרקעית לעזה, נותר החיזבאללה לנהל חילופי אש מוגבלים עם צה"ל, נכון לכתיבת שורות אלה. שיירות תגבור בהולות שזורמות לסוריה מעידות על חוסר המוכנות האיראני לפתיחת חזית מסוריה. גם הירי הספורדי מתימן מעיד על ההפתעה של הציר האיראני מהעיתוי של חמאס. מדוע מיהר החמאס לפעול?

המלחמה הקרה השנייה

המלחמה הקרה השנייה היא תיאוריה המחלקת את העולם לשני גושים עיקריים הנבדלים באופי שונה של המשטר שלהם. האחד, גוש המדינות הדמוקרטיות, ובו חברות ארה"ב, האיחוד האירופי, בריטניה, הודו וכמובן ישראל. מולו מתייצב הגוש הריכוזי, גוש מדינות בעלות משטר סמכותני, כמו סין, רוסיה, צפון קוריאה ואיראן.
שורש החלוקה הגושית נעוץ בשנים שלאחר קריסת ברה"מ ומאמצי המערב להפיץ את הדמוקרטיה בעולם. מדינות רבות אימצו משטר דמוקרטי או לפחות גישה פרו־מערבית וזכו להצטרף למסגרות שהקים המערב, ובראשן נאט"ו והאיחוד האירופי. אולם מדינות רבות חשו באיום על תרבותן עם חדירת המערב וערכיו, ולכן התייצבו כגוש נגדי. בשלושת העשורים שחלפו מקריסת הגוש הקומוניסטי, הצטמצמו הפערים בין הגושים, כאשר המערב חווה משברים כלכליים וצמיחה נמוכה ואילו מדינות ריכוזיות, ובראשן סין, נהנות מצמיחה מהירה וסגירת פערים.

שורשי המלחמה הקרה בתחילת המילניום, עת החלה רוסיה להשתקם מהמשבר הכלכלי של שנות ה־90, סין נהנתה מצמיחה דו ספרתית מדי שנה, והחל מתחילת המלחמה בעיראק והזינוק במחיר הנפט, גם צמיחה אדירה בקרב יצרניות הנפט על חשבון הצרכניות במערב.

נקודת המפנה אולי החשובה ביותר אירעה עם פלישת רוסיה לאוקראינה. במערב הופנם שרוסיה וסין מהוות איום גובר על הגוש הדמוקרטי, והבנה זו הביאה לשינויים דרמטיים בסוגיות יסוד רבות בכל מדינה. שבדיה ופינלנד מנסות להתקבל לנאט"ו אחרי שנים של שמירה על ניטרליות; גרמניה מזרימה סכומי עתק להתעצמות צבאית לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה; שוויץ הצטרפה לסנקציות על רוסיה, שינוי היסטורי דרמטי מהקו הניטרלי שבו נקטה מאות שנים; ובמקביל הזרים המערב כמויות גדולות של נשק ומימון לאוקראינים במטרה לבלום את הרוסים.

ההבנה הרוסית על הסתבכות בלחימה דחפה אותם להידוק הקשר עם איראן, מדינה מצורעת נוספת, במקביל כמובן לחיזוק הקשרים עם הסינים, הצפון קוריאנים ומדינות ריכוזיות נוספות. הרוסים זועמים על האופן בו מממנת ארה"ב את אוקראינה ובכך מכה בהם באמצעות פרוקסי – ומחפשים להשיב לאמריקנים באותה המטבע.

אולם רוסיה היא היריבה המשנית בראייה האמריקאית, המלכה במשחק השחמט אם תרצו. המלך הוא סין, המאיימת להפוך לכלכלה הגדולה בעולם ולמי ששולטת בנתיבי הסחר החשובים ביותר ובכל שרשרת האספקה. תוכנית הדגל של נשיא סין שי ג'ינפינג היא יוזמת החגורה והדרך, או בשמה העממי "דרך המשי המודרנית".

הרעיון הוא נתיבי סחר יבשתיים וימיים המבוססים על תשתית סופר מודרנית של רכבות, כבישים, תחנות כוח ונמלי ים, המקצרים את זמני האספקה והופכים אותם לבטוחים יותר. הסינים משקיעים לאורך הפרויקט מאות מיליארדי דולרים במימון ישיר וכן במתן הלוואות הכובלות את המדינות הנוטלות אותן לסין – הלוואות שלא יוכלו לשלם וייאלצו להעניק לסין את הבעלות על חלק מהפרויקטים הנבנים. 154 מדינות משתתפות בפרויקט, והן מייצגות יותר משלושה רבעים מאוכלוסיית העולם ומעל מחצית מהתוצר העולמי. בפרויקט כבר הושקעו כטריליון דולר שהביאו לשינוי דרמטי בתשתיות העולמיות, וככל שהתקדם איים הפרויקט להפוך את סין למעצמה הכלכלית הגדולה ביותר.

שני תהליכים מחלישים את הפרויקט. האחד, מדינות וגופים רבים במערב שהשקיעו בו מושכים מהשקעותיהם מאחר שסין בונה תשתיות בצורה לא "ירוקה", ומותירים את הנטל הכלכלי בידי הסינים, שכבר שוקלים מעבר לתשתיות ירוקות יותר.

התהליך השני מחזיר אותנו למעשה לאירועים שקדמו לטבח ביישובי העוטף. דרך המשי המודרנית, לצד החדירה הסינית לתוך המזרח התיכון כפי שהובן בחתימת ההסכם בין סעודיה לאיראן בתיווך סין, הבהירו לממשל ביידן שעליהם להציג פרויקט מתחרה כדי להישאר במשחק.

ב־9 בספטמבר, ארבעה שבועות לפני הטבח, השיקה ארה"ב את היוזמה שלה בוועידת ג'י 20 – "המסדרון הכלכלי", שיחבר את הודו למפרץ הפרסי ומשם לנמלי הים של ישראל תוך שהוא עוקף 3 מקומות אסטרטגיים ובעייתיים – מיצרי הורמוז החולשים על תנועת המכליות מהמפרץ הפרסי ומצויים תחת דומיננטיות איראנית; באב אל מנדב, שער הכניסה לים האדום מהאוקיאנוס ההודי הנמצא תחת דומיננטיות חות'ית; ותעלת סואץ הנשלטת על ידי מצרים, מייקרת את תהליך השינוע ומאטה אותו.

אולם כדי להניח תשתית לרכבת מהירה שתחבר את הודו לנמלי ישראל דרך סעודיה, יש צורך בנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. האמריקאים כמובן הבינו זאת והחלו לקדם את זה תוך נכונות לשלם על כך – סעודיה מעוניינת בתמורה בברית הגנה עם ארה"ב, בגרעין אזרחי ועוד. הפרויקט הזה מתכתב עם החלום של מוחמד בן סלמן להפוך את סעודיה למדינה מודרנית ובעלת מקורות הכנסה מגוונים ולא רק נפט. גם סעודיה, המתנהלת בזהירות יתרה, העבירה את כל המסרים האפשריים שהיא מעוניינת בכך בעצמה. השקת המסדרון הכלכלי הבהירה שרעיון הנורמליזציה שריר וקיים ואף מתקדם במהירות, זאת לאחר שכזכור בסוף 2022 נראה היה שסעודיה אינה מעוניינת בנורמליזציה, אחרי שזעמה על ההתנהלות האמריקאית והישראלית.

עבור החמאס, והפלסטינים בכלל, מדובר בקטסטרופה. סעודיה היא המדינה הערבית האחרונה שיש לה מנוף לחץ על ישראל. הסעודים הם אלו שהביאו את היוזמה הסעודית שבבסיסה מתן זכות שיבה לפלסטינים, ירושלים עיר בירה ופינוי כל ההתנחלויות בתמורה לנורמליזציה עם העולם המוסלמי. הסכמי אברהם, האיום האיראני וכעת המסדרון הכלכלי הפכו את החברות עם ישראל לנכס.

עתה הבינו בחמאס שאם תהיה נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שכמובן תביא להפשרה עם מדינות אחרות, החלום הפלסטיני לקבל שטח דרך דיפלומטיה ייעלם לחלוטין, כמו גם סיוע כלכלי וכיו"ב.

וכך נפתח תהליך שבו המתווכים האמריקאים מדלגים בין ישראל לסעודיה, מקדמים את ההסכם והפלסטינים מביטים בעיניים כלות אחר אובדן החלום שלהם. נוסיף לכך שביידן ראה ביוזמה הזאת חיזוק לקמפיין הבחירות שלו, ולכן היה צפוי להטיל את כל כובד משקלו להצלחת המהלך. ב־27 בספטמבר הגיע השגריר הסעודי בירדן כדי להגיש כתב אמנה כשגריר לא תושב ברשות הפלסטינית. מהלך זה לכאורה היה אמור לפייס את הפלסטינים, אך נתפס כעוד צעד של נורמליזציה בעיניהם מאחר שהביקור לא יכול היה להתקיים ללא הסכמה ישראלית, אירוע בלתי נתפס בעבר.

האם החמאס הקדימו את ההתקפה כדי למנוע את הנורמליזציה? האם העריכו שבשעת לחימה יצטרף הציר האיראני לקרבות בעוד שהסעודים יבקשו להרחיק עצמם מישראל? הבחירה בשמחת תורה עשויה להצביע על הדחיפות של החמאס לבצע את הטבח במועד שבו הוא בוצע. נראה כי הבחירה בחג הייתה מכוונת מתוך הנחה שישראל תופתע יותר אם זה יתרחש בחג, בדומה ליום הכיפורים 1973 או פסח 2002. אלמלא היה נערך הפיגוע ביום זה, היו צריכים לדחות אותו בחצי שנה.

תגובת המערב

האפקט של הטבח המחריד הביא לליכוד חברתי בישראל. אבל יתרה מכך, הוא הביא מדינות מערביות לשנות תפיסה ולרצות לפעול לצד ישראל נגד הטרור החמאסי.

ההבנה כיום במערב היא שאנחנו עמוק בתוך מלחמה קרה עם מדינות דיקטטוריות, ושיש לעמוד לצדה של ישראל כמי שמייצגת את הגוש הדמוקרטי במלחמה הזאת. במשך זמן רב, מרגע שהושבעה הממשלה הנוכחית בימים האחרונים של 2022, סירב נשיא ארה"ב לפגוש את ראש הממשלה נתניהו. רק ב־20 בספטמבר, 11 ימים אחרי השקת המסדרון הכלכלי, נפגשו ביידן ונתניהו. ההזדקקות לישראל כדי לבנות נתיב מסחרי מתחרה לסין הכריעה. אולם לאחר תחילת המתקפה החמאסית ביידן שינה לחלוטין את היחס לנתניהו. הוא הגיע לביקור בישראל, דיבר עם משפחות שכולות ונאם נאום מרגש. עוד קודם לכן התייצב לצד ישראל והצהיר שאם חיזבאללה יצטרף ללחימה אז גם ארה"ב תילחם.

המלחמה של ישראל והמערב בטרור האסלאמי בעזה ובגבול הצפון, היא חלק מהמלחמה העולמית באיראן בפרט, ובגוש הריכוזי בכלל. מדינות העולם נחלקות לאט לאט לפי הקווים הברורים של המלחמה הקרה, קרי, מדינות דמוקרטיות לצד ישראל ומדינות ריכוזיות מנתקות מגע ואף יחסים דיפלומטים במספר מקרים.
ישראל צריכה לזכור את המסגרת של המשחק הגדול. המאבק האמריקאי בסין וברוסיה, לפיו מתקבלות ההחלטות בוושינגטון, ייצרו בבוא העת לחץ על ישראל אם ישרת הדבר את האמריקאים.

המלחמה הנוכחית שמנהלת ישראל ועשויה להתפשט לחזיתות נוספות, מתנגשת בשנת הבחירות בארה"ב. כרגע נראה שהמגמה היא למהפך פוליטי בוושינגטון לטובת הרפובליקנים, התומכים באופן נלהב בלחימה הישראלית. לתוצאות הבחירות תהיה השפעה דרמטית על מהלכים צבאיים ומדיניים בהם תנקוט ישראל בעתיד הנראה לעין. ישראל תצטרך לחשב מחדש את יחסיה עם שורה ארוכה של מדינות, ובהן רוסיה וטורקיה, בעודה מהדקת יחסים עם מדינות מערביות, שברובן צפויות לשנות את גישתן הביקורתית כלפיה. והפלסטינים? הם מגלים מדי יום שהמאבק שלהם, שהסעיר רבים בעולם במשך כמה דורות, כבר לא רלוונטי למשחק הגדול.

הפוסט עוטף עולם: כך טירפד החמאס את הסדר העולמי החדש הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

החברה הודיעה על המהלך באמצעות X, כשציינה שאלטמן הסכים לחזור כמנכ"ל, והחברה תקים "דירקטוריון ראשוני" בראשות מנכ"ל סיילספורס ברט טיילור. חברי דירקטוריון נוספים כוללים את שר האוצר לשעבר לארי סאמרס ומנכ"ל קווארה אדם ד'אנג'לו.

חזרתו של אלטמן ל-OpenAI מסכמת כמה ימים דרמטיים במיוחד בחברה, שהחלו עם פיטוריו המפתיעים ביום שישי. דירקטוריון החברה אמר שההחלטה להדיח את אלטמן נבעה מכך שהמנכ"ל "לא היה כן בתקשורת שלו עם הדירקטוריון", והוסיף שאין לו עוד אמון ביכולתו של אלטמן להמשיך להנהיג את OpenAI.

למען הצוות

כמה שעות לאחר מכן הודיע גם נשיא החברה ברוקמן על עזיבתו. החלטת הדירקטוריון עוררה התנגדות חזקה מצד המשקיעים הגדולים ביותר של OpenAI, שניסו להתערב ולהשיב את אלטמן לתפקידו. אך הדירקטוריון בחר במנכ"ל טוויץ' לשעבר אמט שיר כמנכ"ל בפועל.

עם ההשקעה של יותר מ-10 מיליארד דולר בסכנה, מיקרוסופט התערבה ושכרה את אלטמן וברוקמן להוביל את צוות המחקר הפנימי בתחום האינטליגנציה המלאכותית שלה. מייד לאחר ההודעה על עזיבת השניים למיקרוסופט, החל מרד עובדים ב-OpenAI, כאשר 95% מהם איימו להתפטר אלא אם אלטמן יוחזר לתפקידו.

בציוץ ב-X אלטמן כתב, שהוא אוהב את OpenAI, ו"כל מה שעשיתי בימים האחרונים היה למען שמירת הצוות של החברה ומימוש המשימה שלו". המנכ"ל החוזר אמר, שהוא האמין שההחלטה שלו להצטרף למיקרוסופט בתחילת השבוע הייתה "הנתיב הטוב ביותר" עבורו ועבור הצוות. אבל עם דירקטוריון חדש ותמיכת מנכ"ל מיקרוסופט סאטיה נאדלה, אלטמן אמר שהוא "מצפה לחזור" לחברה ו"לבנות על השותפות החזקה שלנו" עם מיקרוסופט.

גם מייסד OpenAI גרג ברוקמן הודיע שהוא יחזור לחברה, ימים ספורים לאחר שהתפטר מתפקידו כנשיא בתגובה לפיטוריו של אלטמן.

שמח מהתוצאה

נאדלה גם שיבח את ההחלטה וצייץ ב-X: "אנו מעודדים מהשינויים בדירקטוריון של OpenAI. אנו מאמינים שזהו צעד ראשוני והכרחי לממשל תאגידי יציב, שקוף ויעיל יותר. שוחחתי עם סם וגרג והסכמנו שיש להם תפקיד מפתח בהנהגת OpenAI, כדי להבטיח לחברה שגשוג. אנחנו בונים על השותפות החזקה שלנו".

אמט שיר, שמונה כמנכ"ל בפועל בתחילת השבוע, אמר שהוא "שמח מאוד" מהתוצאה: "זו הייתה הדרך שהביאה לתוצאה הנכונה עבור כל המעורבים. אני שמח שהייתי חלק מהפתרון".

על פי פרסומים ראשונים, מונה הדירקטוריון הראשוני "לבדוק ולמנות" דירקטוריון מלא של 9 חברים. דווח כי אלטמן ביקש מקום בדירקטוריון החדש, וגם מיקרוסופט – המשקיעה הגדולה ביותר בחברה. בנוסף, החברה תחקור את פיטוריו השנויים במחלוקת של אלטמן והדרמה שלאחר הפיטורים.

הפוסט הדרמה שלא נגמרת: אלטמן חוזר ל-OpenAI לאחר שהעובדים איימו לעזוב יחד אתו הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

בציוץ ב-X אמר נאדלה, שאלטמן וברוקמן "יחד עם עמיתים" יובילו במיקרוסופט "צוות מחקר מתקדם חדש באינטליגנציה מלאכותית". עם זאת, מנכ"ל מיקרוסופט ציין, כי חברתו נותרה "מחויבת" לשותפות עם OpenAI, וכי "יש להם ביטחון במפת הדרכים המוצרית שלהם". אלטמן הגיב לציוץ של נאדלה בשתי מילים: "המשימה נמשכת", בעוד ברוקמן טרם הגיב.

הפוסט של נאדלה הבהיר, שעובדי OpenAI אחרים יצטרפו לצד אלטמן וברוקמן, אך הוא לא ציין שמות.

בפוסט נוסף אמר נאדלה, שאלטמן יכהן כמנכ"ל היחידה החדשה וציין שהצוות יפעל באותו קו כמו ישויות אחרות בבעלות מיקרוסופט כמו "GitHub, Mojang Studios ו-LinkedIn".

ההכרזה של נאדלה הגיעה לאחר סוף שבוע דרמטי, שהחל עם פיטוריו הבלתי צפויים של אלטמן מתפקידו ב-OpenAI. דירקטוריון החברה הודיע ביום שישי על הדחתו של אלטמן. בהודעה לעיתונות אמר הדירקטוריון, כי המהלך היה תוצאה של בדיקה, שמצאה כי אלטמן "לא היה כן במידע שמסר לדירקטוריון". חברי הדירקטוריון הוסיפו, כי איבדו אמון ב"יכולתו להמשיך ולהוביל את OpenAI".

מאוחר יותר ביום שישי הודיע גם הנשיא ומייסד OpenAI גרג ברוקמן, ​​כי הוא עוזב את החברה בתגובה להחלטת הדירקטוריון. משקיעים מובילים ב-OpenAI ניסו להתערב בסוף השבוע כדי להחזיר את אלטמן לתפקיד, אבל ביום ראשון מינה הדירקטוריון את מנכ"ל Twitch לשעבר אמט שיר למנכ"ל OpenAI.

רבים ממוצרי ה-AI הנוכחיים של מיקרוסופט – כולל Bing Chat, Windows Copilot, Github Copilot – מבוססים על טכנולוגיית OpenAI. לא ברור אם אלטמן וברוקמן הובאו על מנת להסב את מוצרי OpenAI למוצרים פנימיים של מיקרוסופט או לעבוד על משהו שונה לחלוטין. נאדלה הדגיש בפוסט שלו, כי החברה עדיין מאמינה ב-OpenAI ומצפה "להכיר את המנכ"ל החדש ואת צוות ההנהלה החדש של החברה ולעבוד איתם".

הפוסט לא חוזר הביתה: סם אלטמן מצטרף למיקרוסופט להוביל את תחום ה-AI הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.